ועדת הכלכלה של הכנסת פוצצה היום (ג') את הבלון שניפחה שרת התחבורה מירי רגב אשר הכריזה לא מכבר על כוונתה לאפשר למוסכים לבצע מבחני רישוי לרכב ("טסטים").

בדיון, שנמשך כשעה וחצי, רובו בהשתתפות יו"ר הוועדה ח"כ דוד ביטן וחבר כנסת נוסף אחד בלבד – שלום דנינו (ליכוד), הסתבר שהבלון של רגב לא רק שלא עונה על צורך אמיתי ומנוגד לאינטרס הכלכלי והבטיחותי של בעלי הרכב – הוא אפילו לא מבוסס על עבודת מטה כלשהי של אנשי משרד התחבורה. יתרה מכך: כל הגורמים שהוזמנו והגיעו היום לדיון בכנסת לא זומנו מעולם לדיון עם אנשי משרד התחבורה, כלומר שכל המהלכים שבוצעו עד כה, ואשר בין השאר גררו את איגוד מכוני הרישוי לצאת בקמפיין פרסום משמיץ כנגד המוסכים – אפילו אינם מבוססים על התדיינות עם גורמי השוק או עם משרדי ממשלה רלבנטיים אחרים כמו האוצר והמשפטים.

רוב רובם המכריע של המוזמנים שהופיעו לדיון היו נציגי מכוני הרישוי, שבאופן טבעי נלחצו מאד מן התוכנית המשונה של השרה רגב, ואף אדם – כולל יו"ר איגוד יבואני הרכב ויו"ר איגוד חברות הליסינג, לא תרם אפילו טיעון חזק אחד שמצדיק את המהלך.

מי שמצאו את עצמם אנוסים לגבות את הרעיון של השרה רגב לאפשר למוסכים לבצע מבחני רישוי הם אבנר פלור, מי שכיהן עד לא מכבר כממלא מקום מנכ"ל משרד התחבורה ומכהן כעת כראש מנהל תכנון ופיתוח תשתיות במשרד, ורפי אלישע, ראש תחום שרותי תחזוקה באגף הרכב. פלור פתח ואמר שבעקבות החלטת השרה יש למשרד התחבורה כוונה לבצע מבחני רישוי במסגרת מוסכים, אבל העיד שהרעיון כולו נמצא "בתהליך עבודה וגיבוש של מתווה על בסיס עבודה שביצענו לפני שנה וחצי, ובמסגרת זה שאנחנו בוחנים מעת לעת הקלה על הציבור ושיפור השירות".

מיותר לציין שלפני הדיון משרד התחבורה לא העביר לוועדת הכלכלה נתונים או דוחות כלשהם, וזה לא קרה במקרה. במהלך הדיון הסתבר ראשית לכל שבכלל אין שום בעיה שצריך לפתור, שאפשר לשפר את המצב הקיים באמצעות מספר מהלכים ביורוקרטיים פשוטים, ושאנשי משרד התחבורה מוסרים לועדת הכלכלה נתונים לא נכונים אפילו בלי למצמץ.

כך, למשל, פלור טען שמשרד התחבורה מתאמץ להוסיף מכוני רישוי נוספים ל-67 המכונים הקיימים, אבל לא מצליח לעשות את זה בגלל שראשי הערים מתנגדים להקמת מכוני רישוי בשטחי הערים שלהם. כדוגמא הביאו אנשי משרד התחבורה את העיר דימונה וטענו שעיריית דימונה מונעת הקמת מכון טסטים מזה מספר שנים.

ח"כ דנינו לא התעצל והרים טלפון בתוך כדי הדיון אל חברו לתנועת הליכוד, ראש עיריית דימונה בני ביטון, וניהל איתו שיחה עם רמקול פתוח. ביטון הסביר ליו"ר ביטן ולמשתתפי הדיון שדימונה כמהה למכון רישוי לא רק עבור תושבי העיר אלא גם עבור מאות אלפי בעלי רכב מישובי הנגב הסמוכים לעיר, והכחיש את הטענה שהעירייה מעכבת הקמה של מכון כזה.

נתונים נוספים שנחשפו במהלך הדיון הם ראשית לכל שמשך הזמן הממוצע של "טסט" בישראל הוא כ-25 דקות, כולל המתנה, ושעיקר הלחץ במכוני הרישוי קיים בתחילת כל שנה פשוט מפני שלאורך השנים רוב הרישוי של רכב חדש מבוצע ברבעון הראשון של כל שנה. אם משרד התחבורה ירווח את מועדי הטסטים ויחלק את צי הרכב באופן אחיד על פני השנה כולה – משך ההמתנה יתקצר עוד יותר. בנוסף, לאחר שאנשי אגף הרכב נדרשו לספק נתונים על ההיקף של מה שלדעתם מוגדר כבעיה הסתבר שבכל רחבי הארץ חסרים לכל היותר 20 מכוני רישוי.

יו"ר הוועדה, דוד ביטן, גער באנשי מכוני הרישוי ודרש מהם שלא להחזיק במקל משני קצותיו, כלומר שלא לחסום את התחרות ואת ההקמה של מכוני רישוי חדשים באמצעות עתירות לבג"צ ומהלכים משפטיים, ואנשי איגוד מכוני הרישוי התחייבו להיענות לדרישה הזאת.

רז ניזרי, בעבר המשנה ליועמ"ש לממשלה וכיום עו"ד פרטי שעובד בין השאר עבור איגוד מכוני הרישוי, עמד כמו רבים אחרים ממשתתפי הדיון על ניגוד העניינים האפשרי בין מוסכים לבין בדיקת רכב. ניזרי הזכיר שלאורך השנים היו אלה נציגי משרד התחבורה עצמם שהצהירו שוב ושוב בפני בתי המשפט ומבקר המדינה שקיים ניגוד עניינים מובנה בין עבודת מוסך לבין עבודת ביקורת, ושביצוע טסטים במוסכים יפגע בבעלי הרכב.

בסיכום הדיון נקבע שנציגי משרד התחבורה יתחילו לקיים עבודה מסודרת מול גורמי השוק כדי לבחון את הנושא באופן ענייני ושתוך כשלושה חודשים ייערך דיון נוסף באותו נושא בוועדת הכלכלה. ח"כ ביטן סיכם את הדיון ואמר שקיים ניגוד עניינים מובנה בהצעה של משרד התחבורה, ומכיוון שההצעה הזאת ממילא לא ניתנת ליישום מיידי עדיף לבחור בפתרונות אחרים, ובכלל זה להקמת מכוני רישוי במיקומים שבהם הם חסרים.

לממשלה הזאת אין אופוזיציה

בשולי הדברים חשוב לומר שמי שייצג את האינטרס הציבורי בדיון הזה הם שני חברי כנסת של הליכוד אשר דיברו לעניין והפגינו ידע, הגם שלצורך זה הם נאלצו לפעול כנגד עמדת השרה, המפלגה והממשלה.
לעומתם, מי שנעדרו מן הדיון ובכך לא ביצעו את תפקידם להגן על הציבור מפני החלטות שלטוניות אוויליות הם חברי ועדת הכלכלה מן האופוזיציה – ח"כ בועז טופורובסקי ורון כץ (יש עתיד), זאב אלקין (המחנה הממלכתי), עופר כסיף (חד"ש-תע"ל), ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו).

חברי כנסת מן האופוזיציה אמורים היו להקשות על נציגי משרד התחבורה ולשאול אותם שאלות עומק קצת יותר רציניות, למשל מדוע לא בוצעה רפורמה במבחני הרישוי עצמם כדי להתאים אותם לשנת 2023 ולשנים הבאות, ובכלל זה מדוע לא נבדקות מערכות בטיחות חיוניות ברכב כמו כריות אוויר, מערכות בלימה אוטונומיות ועוד.

לקריאה נוספת:

האם צריך להעביר את הטסט השנתי לרכב ממכוני הרישוי למוסכים, או אולי לבטל אותו לגמרי?

The post לא יהיו טסטים לרכב במוסכים: דוד ביטן פוצץ את הבועה של מירי רגב appeared first on TheCar.

לקסוס, מותג היוקרה של טויוטה, וטויוטה עצמה, מדורגות – כרגיל יש לומר, בראש טבלת אמינות כלי הרכב שנמכרים בארה"ב, אבל מי ששוקל לרכוש דגמים של וולוו, לנד-רובר ופיאט צריך לשנן טוב יותר את הדרך שלו אל המוסך הקרוב לביתו. אלה הממצאים הפחות מפתיעים מסקר האמינות השנתי של חברת הסקרים החשובה ביותר בתחום הרכב בעולם, J.D.Power.

בין לבין מצאה הסקירה הזאת כמה וכמה הפתעות מעניינות, כמו שיפור במעמדם של מותגי הרכב הגרמנים והתדרדרות או בינוניות במצבם של כמעט כל מותגי הרכב היפנים הנודעים, בהם מאזדה, הונדה, מיצובישי וניסאן.
חברת J.D.Power מבצעת מידי תקופה מספר לא מבוטל של סקרים בקרב בעלי רכב חדשים ומשומשים ברחבי העולם, ובעיקר בשוק הביתי שלה, בארה"ב. בין השאר סוקרת החברה את מספר התקלות ואת שביעות הרצון הכוללת של בעלי רכב חדשים לגמרי בחודשי הבעלות הראשונים על רכביהם, וגם כעבור כשלוש שנות בעלות.

הסקר שאנחנו מביאים כאן מבוצע ברציפות מזה 30 שנים (!), ותוצאותיו מתארות השנה את תשובותיהם של 32,952 בעלים מקוריים של מכוניות שעלו על הכבישים בשנת 2016. בעלי הרכב נשאלו לגבי מספר הבעיות והתקלות שבהן הם נתקלו במהלך 12 החודשים שבין סוף 2017 לסוף 2018, כלומר בתום 3 שנות בעלות על מכוניותיהם החדשות.
המחקר בוצע בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2018, והתוצאות שלו מבטאות את מספר התקלות המדווחות ל-100 כלי רכב. ככל שמספר דיווחי התקלות נמוך יותר כך אפשר להסיק שכלי הרכב אמינים יותר, ולהיפך.

תוצאות המחקר מובאות על-ידי J.D.Power בחיתוך לפי מותגי רכב ולא לפי דגמים, ומצד אחד זה מקצין ומקטב את ההישג או את הבושה של יצרנים שמשווקים מספר קטן של דגמים, אבל מצד שני כל הדגמים שבהם מדובר הם גרסאות אמריקניות אשר נבדלות במידת מה מן הגרסאות האירופאיות שמוכרות בישראל.

בשורות טובות, וטובות פחות

כרגיל בשמונה השנים האחרונות – בעלי טויוטה ולקסוס מדווחים על המספר הנמוך ביותר של תקלות ובעיות תפעול במכוניות המשומשות שלהם, וגם בעלי פורשה – אשר חולקת השנה עם טויוטה את המקום השני מבין יצרניות הרכב, לא מתלוננים.
אנשי J.D.Power מדווחים על שיפור נאה של 4% ברמה הכוללת של אמינות כלי רכב משומשים בארה"ב, כלומר שמספר התקלות הכולל נמצא במגמת ירידה – ואלה כמובן בשורות טובות. אלא שבאותה נשימה הם מדווחים על כך שקצב השיפור, כלומר הקצב שבו יורד המספר הכולל של תקנות, יורד גם הוא (כלומר שהשיפור נעשה איטי יותר).
"אמינות הרכב ממשיכה להשתפר, אבל לא הייתי אומר שהכל ורוד", מצוטט בהודעת החברה דייב סרג'נט, סגן הנשיא לתחום הרכב העולמי ב-J.D. Power. "כלי הרכב אמינים יותר מתמיד, אבל היצרניות עדיין נאבקות עם בעיות, למשל בתחום הזיהוי הקולי, תיבות הילוכים ומצברים. "מהימנות ללא רבב" היא גורם מכריע מבחינת הלקוחות בשאלה אם הם יישארו נאמנים למותג, והמשימה של יצרניות הרכב היא לסייע באופן מיידי ללקוחות שחווים בעיות ברכב שלהם, ולטפל במניעת בעיות בדגמים העתידיים".

לקסוס מדורגת במיקום הגבוה ביותר באמינות הכוללת של כלי רכב מבין כל המותגים, עם ציון של 106 תקלות ל-100 כלי רכב. במילים אחרות, כל בעל רכב חווה בערך בעיה אחת – תקלה או בעיית תפעול, עם המכונית שלו במהלך שנה שלמה. כאמור, זאת השנה השמינית ברציפות שבה לקסוס לוקחת את המקום הראשון בסקר הזה. פורשה וטויוטה, במרחק נגיעה משם, חולקות את המקום השני עם 108 תקלות מדווחות ל-100 כלי רכב.

בצד השני של הטבלה מונחת פיאט בתחתית עם 249 תקלות ל-100 מכוניות, כלומר שבאופן ממוצע על בעל פיאט בארה"ב סבל מ-2.5 תקלות במהלך שנה אחת, או פי 2.5 תקלות מבעל טויוטה ולקסוס. הרבה פחות נסבל מצבם של מי ששילמו הרבה כסף כדי לקנות לנד-רובר או וולוו: בעלים "ממוצע" של לנד רובר דיווח על 2.21 תקלות במהלך שנה אחת, ואילו בעלים "ממוצע" של וולוו נאלץ להתקשר לרשת השירות או להגיע למוסך פעמיים במהלך שנה אחת כדי לפתור בעיית תפעול או תקלה במכוניתו.

מבין המותגים שמעניינים אותנו, בישראל, צריך לעקוב בדאגה גם אחר מצבם של הטנדרים שנושאים את הסמל של ראם (לבית קרייזלר), ואחר מכוניות וקרוסאוברים מתוצרת יגואר, ג'יפ וקאדילק שמדורגים בתחתית הטבלה.
ההפתעות המשמעותיות יותר, לרעה, הן בגזרת המותגים היפנים: מאזדה, אחד המותגים הפופולריים בישראל – בין השאר בזכות תדמית מוצלחת בתחום האמינות, היא היצרנית היפנית שמדורגת במקום הנמוך ביותר בסקר האחרון של J.D.Power, רק 11 מקומות מעל לתחתית. מיד מעליה מדורגת מיצובישי, מותג נוסף שזוכה בישראל לאהדה בזכות תחושה שהוא אמין, ושתי פסיעות למעלה משם מדורגת הונדה. גם פורד וקרייזלר מדורגות מתחת לקו האמצע שמתאר את הממוצע של התעשייה, אבל זה פחות מפתיע, ובעיקר מעודד, היות שהן מדורגות, כאמור, מעל מאזדה, מיצובישי והונדה ופסיעה אחת מתחת לניסאן – עוד מותג יפני מאכזב (במקרה זה).
נורת אזהרה צריכה להידלק גם בקרב לקוחות סובארו: מצבו של המותג הזה אמנם טוב מאלה של כל היפנים שנזכרו עד כה אבל הוא הנמוך ביותר בחלק העליון של הטבלה, וזה מפתיע עבור כל מי ש"גדל" על תחושת האמינות של יצרניות יפניות.

מכאן אפשר לעבור לחדשות הטובות באמת, מפני שמסתבר שכל יצרנית רכב שלקחה את עצמה בידיים הצליחה להגיע לשיפור בשביעות הרצון של לקוחותיה בזכות הפחתה במספר התקלות. עוד לפני תיאור דירוגי חלקה העליון של הטבלה צריך לספר שפורשה 911, האייקון המפורסם ביותר של מותג הספורט הגרמני הנחשק, קיבלה השנה את פרס המכונית האמינה ביותר של J.D.Power, ואילו קרייזלר הוא מותג הרכב אשר הפגין את השיפור הרב ביותר, כלומר את הצניחה המרשימה ביותר במספר התקלות המדווחות. מספר התקלות עליהן דיווחו בעלי קרייזלר צנח ב-65 תקלות ל-100 כלי רכב, וזה הישג ראוי לציון. מותג נוסף שעשה עבודה טובה בתחום הזה הוא מיני, שם צנח מספר התקלות ב-34 ל-100.

חדשות טובות ומפתיעות נוספות עבור המותגים הגרמנים הן שבפעם הראשונה מזה 30 שנים נמצאים כל המותגים הגרמנים בחלקה העליון, המוצלח, של הטבלה: מיני וב.מ.וו. מובילות עם 119 ו-122 תקלות ל-100 מכוניות, אאודי מיד אחריהן עם 124, וגם פולקסווגן ומרצדס נמצאות מעל לממוצע בתעשייה. ראויות לציון שברולט וביואיק לבית ג'נרל מוטורס אשר כבשו את המיקומים 4 ו-5 בטבלה, וזה הישג מכובד מאד בהתחשב בכך שיונדאי וקיה מדורגות רק במיקומים 9 ו-10, ואילו אינפיניטי – מותג היוקרה של ניסאן – מדורגת רק במקום ה-11.

לסיכום אפשר לומר שהיפניות מאכזבות, הגרמניות וג'נרל מוטורס (למעט קאדילק) מפתיעות לטובה, ואילו וולוו ולנד רובר חייבות לקחת את עצמן מהר בידיים.

The post וולוו, לנד רובר ופיאט אחרונות בסקר האמינות. טויוטה, פורשה ולקסוס מובילות appeared first on TheCar.

תקנות חדשות, שאושרו בשבוע שעבר על-ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, אוסרות על יבואני רכב ועל בעלי מוסכים לסרב לטפל בלקוחות שרוכשים בעצמם חלקי חילוף ומביאים אותם למוסך.

תקנות אלה נועדו למנוע תופעה שבה מוסכים מסרבים לתקן כלי רכב של לקוחות שמביאים אליהם חלפים שרכשו בעצמם, בין אם דרך האינטרנט ובין אם מספקי חלפים בארץ.

כמה מן המוסכים טוענים שהם לא יכולים להיות אחראים לתיקון רכב בחלפים שלא נרכשו על-ידם מספק מוכר להם היות שלא ידועים להם מה טיב החלק ומה מידת התאמתו לרכב.

בטיעון זה, אשר שימש במשך שנים את יבואני הרכב שסירבו להשתמש בחלפים תחליפיים זולים, יש גרעין של אמת אולם בראיה רחבה יותר מסתתרת מאחוריו גם מוטיבציה כלכלית. בעלי מוסך מרוויחים עמלה על כל חלק שהם מתקינים ברכב, וזו מגולמת במחיר המחירון של החלק לצרכן. לרוב מתבטאת העמלה הזאת באחוז הנחה כלשהו שמעניק הספק (וגם אם הוא יבואן רכב) למוסך.

יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, איתן כבל, אמר בדיון בוועדה שהתקנה החדשה נחקקה מתוקף "חוק שירותי רכב" שבמסגרתו מבוצעת רפורמה בתחומי היבוא והשירות לרכב בישראל – וזאת כדי להגביר את התחרות בענף ולאפשר את הוזלת עלויות הטיפול ברכב. כבל ביקש להקים מוקד שאליו אפשר יהיה להתקשר כדי להתלונן על מקרים שבהם נתקל לקוח בסירוב לתת לו שירות.

סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה הציגה את התקנות ואמרה שהן קובעות שלקוח שמגיע למוסך עם חלפים שרכש בעצמו יזכה לקבל שירות והמוסך לא יוכל לסרב לטפל בו, וזאת בתנאי שהמוצרים נרכשו כדין. היועצת המשפטית של איגוד המוסכים, עו"ד אינגריד הר אבן, אמרה שהמוסכים לא מתנגדים להעניק שירות אבל גם לא מוכנים לקבל על עצמם אחריות לחלקים שלא הם רכשו, ואין להם כל שליטה על טיבם ומקורם.

היו"ר כבל מתח על כך ביקורת ואמר בתגובה שהיה מצפה מהמוסכים לא לעשות לצרכנים את מה שהם לא רוצים שיבואני הרכב יעשו להם. הר אבן הוסיפה שמדובר בעניינים מקצועיים, והיו"ר כבל דחה את הטענה כשאמר שגם כאשר יבואני הרכב ביקשו שלא להעניק אחריות זה היה "מטעמים מקצועיים".

עוד נקבע בתקנות שאסור יהיה להתנות שירות בשירות, וכן שמוסכים ויבואנים לא יוכלו להפלות בין לקוחות דומים. עם זאת, הובהר שאפשר יהיה להציע את אותו שירות בתנאים שונים לשני לקוחות שונים – למשל לתת ללקוח קבוע שיעור הנחה שלא ניתן ללקוח מזדמן.

עו"ד אהוד שניידר, שמייצג את איגוד יבואני הרכב, ביקש לאפשר לסרב לתת שירות ללקוח לא מרוצה שמציב שילוט בפתח המוסך וקורא לאנשים שלא להיכנס אליו, או צועק על עובדים.
היו"ר כבל דחה את הבקשה, ואמר שבמקרים כאלה תפקידו של בית המשפט לקבוע מי מן הצדדים צודק.

יו"ר איגוד המוסכים, רונן לוי, אמר בדיון שתופעת הלקוחות שבאים למוסך עם חלפים שרכשו בעצמם הולכת ומתרחבת. לדבריו, הדבר משול ללקוח שמגיע למסעדה, ולא רק שהוא מביא איתו את הסנדביץ' שלו הוא גם יכול לתבוע את המסעדה אם קיבל קלקול קיבה". היו"ר כבל אמר בתגובה שזה דווקא כמו שאפשר להביא עצמאית פופקורן לקולנוע אבל בחיים האמיתיים רק מעטים בוחרים לעשות זאת.

התקנות החדשות יכנסו לתוקף כ-30 ימים לאחר פרסומן ברשומות.

The post אושר בכנסת: מוסכים חייבים להשתמש בחלפים שמביא לקוח appeared first on TheCar.

שוב סוערות הרוחות באיגוד המוסכים, והפעם לנוכח החלטת הנהלת האיגוד להדיח את איציק זילברמן מכל תפקידיו בהנהלת האיגוד כולל גם מתפקידו כיו"ר סניף באר שבע.

באופן רשמי נטען שההדחה נובעת מאי סדרים כספיים שנתגלו, כביכול, בסניף באר שבע, אי קיום החלטות הארגון בדבר גובה דמי החבר שיש לגבות ממוסכים חברי הארגון, ופרסום פוסט בפייסבוק שבו קרא זילברמן שלא לגבות דמי טיפול ארגוני ממוסכים שאינם חברי איגוד.

זילברמן מצידו טוען שההדחה נובעת מן הסירוב שלו לחתום על מסמך סודיות שעליו נדרשו לחתום כל חברי הנהלת הארגון וחברי ועדת הביקורת, לפיו עליהם להימנע מפרסום כל מידע אודות ישיבות ההנהלה.

זילברמן, אשר סרב לחתום על המסמך על אף לחצים שהופעלו עליו, עתר כבר בשנת 2015 לבית המשפט המחוזי בחיפה יחד עם אבי אורן, יו"ר סניף חיפה, שמסרב גם הוא לחתום על המסמך. הדיון בעתירתם כנגד החלטת האיגוד עדיין מתברר בבית המשפט.

העניינים לא מסתכמים בכך: זילברמן אומר ל-TheCar שנעשה ניסיון לשכנע אותו לבטל את העתירה תמורת ויתור על תביעת לשון הרע שהגיש נגדו רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, וזאת לאחר שזילברמן האשים את לוי בניהול כספי לא תקין של כספי האיגוד. לדבריו, לאחר שסירב למשוך את עתירתו כונסה ועדת האתיקה של האיגוד לדיון דחוף וזו קיבלה את ההחלטה להדיחו.

זילברמן טוען כי ההדחה בוצעה בניגוד לתקנון האיגוד ועל כן היא לא חוקית, היות שלפי התקנות מי שרשאים לקבל החלטה כזאת הם אך ורק חברי האיגוד בבאר שבע – שהם מי שבחרו בו, וזאת רק במסגרת אסיפה כללית שלהם. לדבריו, הוא טרם החליט האם לפנות לבית המשפט כדי שיורה לבטל את ההדחה, או שיפעל לביטולה במסגרת מוסדות האיגוד.

ל-TheCar נודע שזילברמן סירב בשעתו לקבל את החלטת האיגוד לגבות דמי חבר בסך 1,440 שקל ממוסכים חברי האיגוד, ותחת זאת הורה לגבות מן המוסכים באזור באר שבע רק 1,200 שקלים. בנוסף הוא סרב לגבות דמי טיפול ארגוני ממוסכים שאינם מאוגדים באיגוד המוסכים. הסירוב שלו לחתום על טופס הסודיות נובע, לדבריו, מכך שאיסור פרסום פרטים מתוך ישיבות הנהלת האיגוד מנוגד לעקרון חופש המידע והשקיפות שהוא חייב לבוחריו.

רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, מסר בתגובה: "זילברמן הודח מתפקידו על ידי מוסד משפט החברים משום שבהתנהגותו הגדיש את הסאה. לא יתכן שחבר בהנהלת האיגוד לא יכבד החלטות שהתקבלו ברוב דמוקרטי וייצא כנגדן בפומבי.

איציק זילברמן לא טרח להגיע לישיבות אבל לאחר מכן בא בטענות, ואפילו לישיבת משפט החברים הוא לא הגיע כדי להשמיע את טענותיו, לכן אין לו על מי להלין אלא על עצמו. לאחר שהודח במשפט החברים התקיימה אסיפה בסניף באר שבע ובמהלכה נבחר אבי עמר כיו"ר. עמר כבר הספיק להשתתף בישיבת הנהלת האיגוד. לנו אין ענין להתנגח עם זילברמן ואנחנו רואים את הפרשה כסגורה".

The post איגוד המוסכים הדיח את יו"ר סניף באר שבע appeared first on TheCar.

בחודש אוקטובר האחרון שינתה חברת ג'ון דיר האמריקנית – יצרנית הציוד החקלאי הגדולה בעולם – את הסכם השירות שלה מול לקוחות הקצה, בדרך כלל חקלאים שמשתמשים בציוד מתוצרתה, באופן שאוסר עליהם לתקן בעצמם את הציוד.

לטענת היצרנית, תיקון לקוי של ציוד עלול לגרום לפגיעה "בצדדים שלישיים" ולחשוף אותה לתביעות, לפגוע בביצועים וביכולות של הציוד וגם לסכן את המשתמשים עצמם ולפגוע ביכולת שלה להעניק להם אחריות.

ג'ון דיר, כמו לא מעט יצרניות של מוצרים שונים – מטלפונים סלולריים דרך ציוד רפואי ועד למכוניות ואופנועים – טוענת שכל מלאכת התיקון של מוצרים שיוצרו על-ידה עדיף שתתבצע באמצעות רשת השירות שלה "כדי להגן על הצרכנים ועל עצמה".

חקלאים אמריקנים שמשתמשים בציוד מתוצרת ג'ון דיר רואים תמונה שונה: מבחינתם, לא רק שתיקון תקלות באמצעות רשת השירות יקר יותר, או שהוא עלול להיות יקר יותר בעתיד, הוא גם פוגע בהם כלכלית מפני שרשת השירות לא תמיד ערוכה לספק להם תיקון מהיר מספיק בעוד שכל עיכוב בתיקון גורם להם לנזקים כלכליים עצומים.

לדבריהם, מכלולים עיקריים בציוד חקלאי חדיש מכילים כיום רכיבי תוכנה שבלעדיהם הציוד לא ניתן לשימוש, ובעת החלפה או תיקון שלהם גובה ג'ון דיר 230 דולר ועוד 130 דולר לשעה עבור טכנאי שמגיע כדי לחבר מחשב של החברה אל שקע USB רק כדי לפתוח את ההגנה ולאפשר לחלק לפעול.

מצד שני, הסכם השירות מול היצרנית פוטר אותה מנשיאה בכל נזק שעלול להיגרם לחקלאים בגלל תקלות שמעכבות אותם בביצוע עבודתם – למשל אובדן יבול שלא נזרע או לא נקצר בזמן בגלל ציוד מקולקל.

אתר האינטרנט motherboard מדווח על כך שהלחץ שמפעילה ג'ון דיר על החקלאים יצר "שוק שחור" שמתנהל באמצעות האינטרנט, שבו הם רוכשים מהאקרים מזרח אירופאים מחשבים עם תוכנות פרוצות ובאמצעותם עוקפים את המגבלות שהוטמעו בציוד החקלאי.

אלא ששימוש בתוכנות פרוצות או כל סוג אחר של עקיפת מנגנוני נעילה של יצרני מוצרים פוגע באחריות שמוענקת למוצרים ועלול לחשוף את מי שמבצע אותו לתביעות – ואת זה מנסה כעת למנוע לובי אמריקני שנאבק על "זכות התיקון".

מי שמניע את המאבק הזה הם בעיקר אלפי עסקים קטנים שמתפרנסים מתיקונים, ואלה יוצרים את הקודקוד השלישי במשולש שבו נמצאים מצד אחד צרכנים ומצד שני יצרניות שהן בדרך כלל חברות ענק.

הלובי, שפועל בין השאר תחת מסגרת repair.org, מקדם בימים אלה את חקיקת "זכות התיקון" בשמונה מדינות אמריקניות – רובן חקלאיות, והן קנזס, מינסוטה, נברסקה, ניו-יורק, טנסי, מסצ'וסטס, אילינוי וואיומינג.

ממש בימים אלה נערכים בארה"ב, במיטב המסורת האמריקנית, שימועים במוסדות המחוקקים, ונציגי הציבור חשופים ללחצים של לוביסטים מצד כל המעורבים.

אחת הדוגמאות שממחישות את מורכבות הנושא היא הגישה של ענקית הטכנולוגיה אפל, שמנסה למנוע כל סוג של התערבות בתיקון המכשירים מתוצרתה וממקדת כרגע את מאמצי השתדלנות שלה בדיונים שנערכים בנברסקה.

אנשי אפל טוענים שסוללות ליתיום-יון שנמצאות ברוב המכשירים מתוצרתם עלולות להתלקח ולגרום לפגיעות בגוף ובנפש או אף להצית שריפות, כפי שקרה לא מכבר במפעל של סאמסונג בסין.

צרכנים, לעומת זאת, טוענים שמרגע שרכשו ציוד, והוא בבעלותם, זכותם לעשות בו ככל העולה על רוחם ומניעת האפשרות לטפל בו או לשנות אותו פוגעת בזכות הקניין שלהם.

המאבק על "הזכות לתקן" נוגע למגוון רחב מאד של מוצרים והחקיקה שאותה דורשים צרכנים ועסקים קטנים היא שהיצרניות תאפשרנה מכירה של חלפים ותוכנות כמו גם מכשירי אבחון (דיאגנוסטיקה) וספרות טכנית.
בנוסף, הצרכנים והעסקים מבקשים להפוך הסכמי אחריות ומכירה כמו אלה של ג'ון דיר לבלתי חוקיים.

המאבק הזה, כמובן, הוא על כסף גדול: שליטה ברשת שירות למוצרים מונעת, או לכל הפחות מצמצמת מאד, את התחרות על שוק התיקונים והשירות ומעלה את עלויות התיקון לצרכנים, מה גם שהיא מוציאה מן המשחק את כל בעלי המקצוע שמעוניינים להתפרנס מתיקונים שלא באמצעות רשתות השירות של היצרניות.

"חקלאים מתקנים את הציוד שלהם בעצמם מאז ומעולם", טוענים נציגי החקלאים של נברסקה בדיון, "והחשש שלהם כיום הוא מפני מצב שבו ג'ון דיר תפעיל מרחוק פונקציות של כיבוי כך שהציוד יהפוך לחסר ערך מבלי שנוכל לעשות שום דבר בקשר לכך".

משרד התחבורה הישראלי תקוע

המאבק על זכות התיקון באמריקה משתקף גם אצלנו, בישראל, ועובר כחוט השני בסעיפים רבים של חוק שירותי הרכב אשר מקדם משרד התחבורה שלנו.

החוק, שהוא הגלגול המתקדם ביותר של מסקנות 'ועדת זליכה' להגברת התחרות בשוק הרכב, נמצא כעת בשלביו האחרונים שבהם מגבש משרד התחבורה בוועדת הכלכלה של הכנסת את התקנות שנדרשות כדי ליישם אותו.

אלא שבמהלך ארבע השנים האחרונות אנשי אגף הרכב במשרד התחבורה לא שמו לב לכל נושא הקריאות לתיקון הלא בטיחותיות ("ביוליטינים" או TSB) שמפרסמות יצרניות הרכב, ולא ניסחו כל סוג של חקיקה שמחייבת פרסום פומבי של מידע כזה.

התוצאה היא שבעלי רכב אשר לא מטפלים במוסכים של רשתות שירות של יבואני הרכב נאלצים לשלם מכספם על תיקונים שאמורים היו להיות מכוסים על-ידי יצרניות הרכב גם מעבר למסגרת האחריות הרגילה.

לחילופין, מצב כזה פוגע ביכולת של מוסכים שאינם מורשי יבואן להתחרות ברשתות המורשות-יבואן, מפני שלקוח יעדיף להגיע פעם אחת למוסך שיפתור לו בעיה מאשר להגיע לשני מוסכים שונים, למשל לצורך תיקון ולטיפול שוטף. הבעיה בישראל צפויה להחריף עוד יותר ככל שמכוניות הופכות יותר ויותר מחוברות (connected), היות שהחיבור שלהן הוא אל… יבואניות הרכב.

על-פי דרישת יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, אמור אגף הרכב במשרד התחבורה להגיש לוועדה מתווה לפתרון בעיית הוראות השירות, אולם דבר כזה טרם בוצע עד כה.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.

The post חקלאי ארה"ב מובילים מאבק על זכות התיקון appeared first on TheCar.

שני סקרים שונים שפורסמו לאחרונה בארה"ב ובישראל מעידים על פער גדל והולך בין שביעות הרצון של לקוחות – בעלי רכב – מרמת השירות הכוללת שהם מקבלים במוסכים מורשי יצרן בארה"ב ובישראל: בעוד שהאמריקנים משתפרים אצלנו המצב הולך ונעשה גרוע יותר.

הסקר האמריקני, שפורסם בשבוע שעבר, בוצע ברבעון האחרון של שנת 2016 על-ידי חברת הסקרים הותיקה והחשובה ביותר בענף הרכב העולמי – J.D. POWER – בקרב 70 אלף בעלי מכוניות בנות שנות הדגם 2012-2016. מדובר בסקר שהחברה עורכת מזה שנים רבות אולם שיטת המחקר ונקודות הייחוס שלו עודכנו בסקר הקודם שפורסם בשנת 2015.

המחקר מודד את שביעות הרצון של הלקוחות מן השירות הכולל שהם מקבלים במוסכים המורשים – כאלה ששייכים לרשת הסוכנים (דילרים בארה"ב) של המותגים השונים, וגם ברשתות מוסכים עצמאיות, והוא סוקר אך ורק בעלי מכוניות בנות שנה עד חמש.

הסקר הנוכחי מצא זינוק משמעותי – לטענת החברה זהו הזינוק הגדול ביותר בתולדות הסקר – בציון הכולל שהעניקו הלקוחות לאיכות השירות, והציון הענפי קפץ מרמה של 7.82 (782 נקודות מתוך 1,000) לרמה של 8.09. המחקר בדק גם את שביעות הרצון של לקוחות בארבעה תחומים נוספים: יועץ השירות, ייזום השירות (זימון בעל הרכב למוסך), מצבו הכללי של המוסך עצמו וכן שירותי האיסוף וההחזרה של הרכב – ובכל התחומים הללו נרשם שיפור ביחס לסקר הקודם. הציון הכולל שהעניקו הלקוחות במחקר הזה למוסכים עלה מ-8.02 ב-2015 ל- 8.16.

לדברי אנשי J.D. POWER יש לשביעות הרצון של לקוחות מן הטיפול שהם מקבלים במוסכים משמעות רבה מאד למידת שביעות הרצון שלהם מן המכונית באופן כללי, ולמידת הנכונות שלהם לשוב ולרכוש מכונית של אותו מותג בעתיד. "לאיכות העבודה – ובמיוחד ליכולת של המוסך לבצע את העבודה באופן נכון וטוב כבר בביקור הראשון באופן שמונע את הצורך בביקור חוזר – ישנה השפעה ניכרת על שביעות הרצון של לקוחות ועל נאמנותם" אומר כריס סאטון, סגן נשיא J.D. POWER לתחום הרכב הפרטי, אבל זה לא צריך להיות מוצג בחלל ריק. גם תקשורת פרואקטיבית עם הלקוח, במיוחד כאשר המכונית נמצאת לקראת טיפול תקופתי, היא אחד האלמנטים שיש לו השפעה ישירה על הנאמנות".

ממצאי הסקר מצביעים באופן ברור על הערך של היכולת המקצועית של המוסך, ובמיוחד על הצניחה בשביעות הרצון של לקוחות שנאלצו לשוב למוסך כדי לבצע תיקון יותר מפעם אחת.
הרוב המכריע (94%) של הלקוחות שנסקרו חוו חוויה חיובית ומכוניותיהם תוקנו או טופלו כראוי בפעם הראשונה שבה פנו למוסך. עם זאת, בקרב 6% מן הלקוחות האחרים, מי שנאצלו לשוב למוסך יותר מפעם אחת, צנחה רמת שביעות הרצון ב-184 נקודות והם העניקו למוסכים ציון ממוצע של 6.39 בלבד.

ממצאי מפתח נוספים של המחקר לשנת 2017 מעלים שרמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר של לקוחות היא מיועצי השירות במוסכים. אלה זכו לציון ענפי ממוצע של 8.35.

גם הציון שהוענק ל"ייזום השירות" גבוה, ועומד על 8.32, ואחריו מדורגים הציונים שהוענקו לשירותי האיסוף וההחזרה של מכוניות (8.1), לאיכות השירות (8.09) ולמצב הכולל של המוסך (7.94).

ליישום של טכנולוגיה חדשה ישנה השפעה חיובית משמעותית על שביעות הרצון של לקוחות: הרחבת היקף השימוש בטאבלטים על ידי יועצי השירות וזימון לקוחות באמצעות האינטרנט נוטים להגדיל את שביעות הרצון, כך על-פי הממצאים. שימוש בטאבלטים עלה מ-17% בשנת 2015 ל-24% בסקר הנוכחי וזימון מקוון גדל ל-13% מ-9% בסקר הקודם. גורמים חשובים נוספים שמשפיעים על שביעות הרצון הם מגוון השירותים שמוצעים; הנוחות של אזור ההמתנה ורמת הניקיון הכוללת בשטח המוסך.

הסקר מצא גם יתרון – מזערי אמנם – לרשתות המוסכים שלא קשורות ליצרני הרכב ולדילרים, ובעיקר בסעיף שנוגע למשך הזמן שנדרש כדי להשלים את הטיפול ברכב: רשתות השירות קיבלו בתחום הזה ציון גבוה יותר ב-0.06 נקודות.

ניתוח של כל התוצאות בחלוקה מותגית מגלה שבקרב לקוחות של מותגי יוקרה זוכה רשת השירות של לקסוס לדירוג הגבוה ביותר עם ציון של 8.74 ובעקבותיה צועדים אאודי (8.69); לינקולן (8.68); פורשה (8.67); וקאדילק (8.65). בשוק העממי מדורגת ביואיק עם הציון הגבוה ביותר בשביעות הרצון עם ציון של 8.60 ובעקבותיה מדורגות (8.50) GMC מיני (8.37); שברולט (8.29); וניסאן (8.22).

ובינתיים בישראל

בעוד שהאמריקנים רושמים שיפור בשביעות הרצון של לקוחות מן השירות שהם מקבלים במוסכים – אצלנו נרשמת דווקא הרעה בתחום.

חברת מרקטסט הישראלית בוחנת מזה למעלה מעשור את חוויית הלקוח, התדמית ואת עמדות הלקוחות כלפי החברות והרשתות הגדולות בענפי הכלכלה השונים בישראל.

מדובר, כך לטענת החברה, במחקר "benchmark", כלומר במחקר השוואתי שמשתמש במתודולוגיה דומה כדי "להעריך בנפרד את החברות המובילות במשק הישראלי בכל ענף, בקרב לקוחות פעילים של כל חברה".
לדברי אנשי מרקטסט המדד שלהם "מציג תמונת מצב עדכנית של כל חברה על לקוחותיה הקיימים ומידע חשוב על מתחרותיה בשוק תוך איתור "לקוחות אמיתיים" באופן אקראי, ומייצג את כלל האוכלוסייה".
עוד הם מעידים ש"בחינת חוויית הלקוח כוללת פרמטרים חשובים בתחום חוויית השירות כמו שביעות רצון כללית, נכונות להמליץ לחברים, נאמנות הלקוח ותחושה לגבי תמורה למחירים, וזאת במקביל לבחינת פרמטרים תפעוליים כמו אדיבות ומקצועיות השירות, יוזמה נכונות לעזור ללקוח, זמן המתנה, וטיפול בבעיות".

אחד הממצאים הקשים של המחקר האחרון, כפי שנמסרו לנו על-ידי החברה (מבלי שניתנת לנו האפשרות לבחון אותם בעצמנו) הוא שיותר משליש מן הלקוחות של מוסכים מורשים אינם שבעי רצון מן השירות שהם מקבלים, ושיותר מ-40% מן הנסקרים דיווחו על כוונתם לעזוב את המוסך המורשה שבו הם מטפלים ולעבור למוסך אחר.

המחקר של מרקטסט לא כלל את כל יבואניות הרכב בישראל אלא רק שש יבואניות גדולות (כלמוביל, טלקאר, יוניון מוטורס, דלק מוטורס קרסו מוטורס ומאיר) ולא בחן, למשל, את צ'מפיון מוטורס, סמל"ת, לובינסקי, יוניברסל מוטורס, מכשירי תנועה ועוד.

הסקר נערך בקרב 600 לקוחות ונעשה באמצעות שאלון אינטרנטי, כלומר שהוא פילח מראש אוכלוסיה ספציפית של משתמשי אינטרנט. עם זאת, מדובר במחקר נמשך כלומר שיש לו נקודת ייחוס של מחקר דומה שנערך בשנה שעברה ושל מחקרים שמבוצעים כאמור בענפי כלכלה אחרים, וזו מצביעה על ירידה בחוויית הלקוח.

הנשאלים נשאלו 12 שאלות שנוגעות ל: שביעות רצון כללית, רמת הציפיות מן השירות, שביעות רצון ממשך זמן ההמתנה לנציג שירות במוסך, אדיבות השירות, מקצועיות השירות, יוזמה אישית והנכונות לעזור, מידע מלא ומקיף בנוגע לתהליך הטיפול ברכב, אמינות נתפשת של נציגי השירות, האם תינתן המלצה לחבר לטפל באותו מוסך, מידת הנכונות להמשיך להיות לקוח של המוסך, תמורה למחיר, וכן לגבי כוונות נטישה ומעבר למוסך אחר.

מתוך הנתונים שנמסרו ל-TheCar עולה שרמת שביעות הרצון הכוללת הגבוהה ביותר (8) הינה בקרב לקוחותיהם של טלקאר (קיה), קרסו מוטורס (רנו וניסאן) ומאיר (וולוו והונדה). יוניון מוטורס (טויוטה) קיבלה ציון של 7.9 ואילו כלמוביל ודלק מוטורס קיבלו ציון של 7.6.

למרות זאת, רמת הנאמנות הגבוהה ביותר (7.8) הוענקה רק לטלקאר ולמאיר ומיד לאחריהן (7.7) ליוניון מוטורס. כלמוביל קיבלה ציון של 7.2 בסעיף נאמנות הלקוח, קרסו מוטורס קיבלה 7.5 ודלק מוטורס רק 6.9. מה שקצת מוזר בתוצאות האלה הוא שלא תמיד יש קשר בין רמת הנאמנות המוצהרת של לקוחות לבין הנכונות שלהם להמליץ על המוסך לחברים: לקוחות קרסו מוטורס העניקו ציון של 8.1 בסעיף זה, כלומר שלמרות שרמת הנאמנות המוצהרת שלהם נמוכה יחסית, למשל, לזו של טלקאר ומאיר הם צפויים להמליץ לחבריהם ליהנות מחוויית השירות שקיבלו יותר מאשר לקוחות של כל הרשתות האחרות.

סעיף התמורה למחיר מקבל את הציונים הנמוכים ביותר בסקר הזה. לקוחות טלקאר הם המרוצים ביותר מן התמורה שהם מקבלים אבל גם הם מעניקים לה ציון של 7.2 בלבד, לעומת ציון של 6.8 שמוענקים לדלק מוטורס על-ידי לקוחותיה.

עוד מצא המחקר שלקוחות מבוגרים (בני 50 ומעלה) יותר שבעי רצון מאשר לקוחות צעירים (30 ומטה), שאין הבדלים בין רמות שביעות הרצון של גברים לנשים, ושרמת השירות שמקבלים תושבי ירושלים – כפי שזאת משתקפת בדרוג שביעות הרצון שלהם – נמוכה ככל הנראה מזו שמקבלים לקוחות באזור המרכז והשרון.

לדברי אנשי מרקטסט הממצאים המדאיגים יותר הם שכ-35% מן הלקוחות דיווחו על שביעות רצון נמוכה (דירוג 7 ומטה) אשר נובעת בעיקר מעלות השירות (25%) ומזמן המתנה ארוך (28%), וש-43% (!) מן הנסקרים דיווחו על כוונתם לעבור מהמוסך המורשה שבו הם מטפלים למוסך אחר. יותר משליש מן הלקוחות האלה הסבירו שהם מתכוונים לעבור מוסך מתוך ציפיה לעלויות שירות משתלמות יותר.

קרוב לשליש מן הנסקרים פנו למוסך מורשה ספציפי מפני שהוא מוסך מורשה-יבואן, ואילו כ-20% עושים זאת בגלל תקופת האחריות שניתנה למכונית שלהם על-ידי היבואן.

The post שביעות רצון במוסך: שיפור בארה"ב גרוע יותר בישראל appeared first on TheCar.

חטיבת השירות של פורד הכריזה על יציאה למלחמת עולם על אחד השווקים הרווחיים ביותר בתעשיית הרכב: שוק השירות והחלפים, אשר מגלגל יותר מ-500 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול בלמעלה מ-50% בחמש השנים הקרובות.

החברה הקימה חטיבה לוגיסטית חדשה אשר ממותגת תחת השם המסחרי "אומניקראפט" (Omnicraft), וזו תספק לרשת השירות של החברה – אשר כוללת למעלה מעשרת אלפים מוסכים מורשים ברחבי העולם – חלפים שמתאימים לכ-85% עד 90% מכלל הדגמים של היצרניות המתחרות.

פורד תתאמץ לסייע לרשת הסוכנים שלה לשנות את הרגלי הצריכה של בעלי רכב בתחום הטיפולים השוטפים, ולפתות את הבעלים של מותגים מתחרים להגיע אל מוסכי הרשת שלה – מן הסתם באמצעות מחירים תחרותיים ורמת שירות גבוהה.

לדברי בכירים בחטיבת השירות של פורד גם כיום מבצעים מוסכים מורשים שלהם טיפולים בכלי רכב שאינם מתוצרת פורד, אולם רמת הרווחיות של הסוכנים נמוכה היות שהם נאלצים לרכוש אצל המתחרים שלהם את החלקים הדרושים לצורך הטיפול. באמצעות ההתארגנות הלוגיסטית החדשה תנצל פורד את הקשרים והיכולות שלה מול ספקי החלפים ותרכוש מהם את המוצרים באופן ישיר, ואלה ימותגו בקופסאות שנושאות את שם החטיבה החדשה.

רשת השירות תציע לבעלי הרכב שאינם מתוצרת פורד תנאי שירות ואחריות דומים לאלה שהיא מעניקה ללקוחות פורד, למשל אחריות של שנתיים (!) על החלקים שאינם מתכלים.

בשלב הראשון כוללת רשימת החלפים רפידות בלמים, מסנני אוויר ושמן, אלטרנטורים ומתנעים ("סטרטרים"), וכן בולמי זעזועים – וכל אלה הינם פריטים אופייניים לשגרת טיפולים (להבדיל מתיקוני רכב) אשר לא דורשת מן המכונאים הכשרה מאד ספציפית.
מכיוון שמדובר בעשרות דגמים שונים של כלי רכב מכילה בשלב ראשון רשימת החלפים כ-1,500 פריטים קטלוגיים. אנשי פורד אומרים שבתוך שלוש שנים תוגדל רשימת המק"טים ותכלול כ-10,000 פריטים, בהם גם חלקים וחלפים נוספים.

הרעיון המסחרי מאחורי המהלך הוא להגדיל את היכולות והרווחיות של רשת הסוכנים שקשורים אל פורד ובעיקר לאפשר להם להתחבר אל מי שאינם לקוחות נוכחיים של פורד. תיאורטית, אם לקוחות כאלה ייחשפו לרמת שירות גבוהה, וינצלו את שהייתם במוסך כדי להיחשף לדגמים חדשים של פורד – יגדלו הסיכויים לקרב לחברה את מי שכיום אינם לקוחות של פורד.

מעשית, פורד מציתה מלחמת עולם בתחום השירות לרכב היות שאין כל מניעה שגם המתחרות שלה, אשר קשורות בדיוק כמוה אל ספקי החלפים, תבצענה מהלכים דומים.

ההיגיון המסחרי מאחורי מהלך כזה יכול לנבוע ממספר סיבות שונות. ראשית, מזה מספר שנים מבוצעים מהלכים של ספקי חלפים גדולים אשר מתאמצים להגיע ישירות אל בעלי הרכב ולעקוף את הרשתות המורשות של יצרניות הרכב.

כך, למשל, הקימה ספקית החלפים הגדולה ביותר בעולם – חברת בוש הגרמנית, מערך לוגיסטי עצום אשר רכש מספר יצרניות חלפים ואשר מאגד אלפי מוסכים שאינם מוסכים מורשי-יצרן תחת הסמל שלה.
מערך זה פונה בעיקר אל הבעלים של כלי רכב בני 3-9 שנים ומציע להם טיפולים מוזלים תוך שימוש בחלקים ממותגים מתאימים.

פורד תתחרה לא רק ביצרניות הרכב אלא גם ביצרניות החלפים היות שהיא תמכור חלקים גם לרשתות מוסכים מתחרות, כפי שעושה כיום ג'נרל מוטורס אשר מספקת חלפים למגוון דגמי רכב תחת המותג ACDelco, והרשת גם תוכל להגדיל את האחיזה שלה בקרב בעלי מכוניות בנות 3-7 שנים.

שנית, לקראת עידן "המכונית האוטונומית", וניתוק צפוי של קשרי הבעלות בין לקוחות לכלי רכב, ייתכן שבפורד מעריכים שעתיד רשתות השירות ייקבע על-פי יכולתן לטפל במגוון רחב של כלי רכב.

בתסריט כזה לא תהיה חשיבות לשם המותג של יצרנית הרכב אלא למיתוג ולאיכות הנתפשת של ספק השירות, כלומר ליכולות המקצועיות של המוסכים עצמם ולרמת התחרותיות שלהם, ולכן צפוי יתרון למי שבנה מותג חזק יותר. היות שמיתוג אורך זמן עדיף להיות ראשונים בשוק.

לדברי בכירים בפורד הם מבקשים לנגוס נתח של בין 10-15% מכלל שוק הטיפולים לרכב במהלך העשור הקרוב.

בראיה צרכנית ייתכן שלא מדובר בבשורה גדולה בשלב הזה אבל בפעולה שעשויה לשפר את התחרות בטווח הארוך.

נכון להיום אין סיבה נראית לעין שתגרום ללקוח של יונדאי, לשם הדוגמא, להיכנס למוסך של פורד היות שמוסך הרשת של פורד נתפש בעיני לקוח כמוסך רשת רגיל אשר מספק שירות יקר באותה המידה.

יתרון אפשרי עשוי לנבוע רק למי שמתגורר בסמוך למוסך של פורד ורחוק ממוסך של יונדאי, אם להשתמש באותה הדוגמא, או למי שממילא מטפל במוסך של פורד עם מכונית אחרת במשק הבית.
עם זאת, בטווח ארוך יותר עשויות יצרניות רכב נוספות להיכנס לזירה ולהשיב לפורד מלחמה, ובתסריט כזה תתגבר התחרות על הלקוחות דבר שבהחלט עשוי לשחק לטובתנו.

The post פורד יוצאת למלחמת עולם בשוק החלפים והטיפולים לרכב appeared first on TheCar.

צילומי אילוסטרציה: יח"צ

בפעם הבאה שתיסעו על כביש ציבורי ומכונית מולכם תסטה סטייה חדה וכמעט תתנגש בכם, אל תמהרו להניח שהנהג שלה עסוק בלכידת פוקימונים או במשלוח הודעות טקסט בטלפון הנייד שלו. ייתכן פשוט שהמכונית הזאת נוסעת עם מערכת הגה משוחררת והיא מסוכנת לתנועה לאחר שיצאה כך מתיקון במוסך מורשה.

מכונית במצב מזעזע שכזה נמסרה לפני מעט יותר מחודש לש.ח, פנסיונר מראשון לציון אשר הכניס את השברולט קאווליר שלו למוסך שמתמחה – כך לכל הפחות לפי הצהרת בעליו – בפחחות, צבע ומכונאות לרכב, והוא מוסך מורשה על-ידי משרד התחבורה.

ש.ח. רכש את מכוניתו זאת אך לאחרונה, ולאחר תקופה קצרה נתקע מפתח ההתנעה בסוויטש כאשר ניסה להניע אותה.
ש.ח. העביר את הקאווליר בגרירה למוסך שאת שמו אנחנו שומרים לעת עתה במערכת, ולאחר שאנשי המוסך ניסו להחליף את מתג ההתנעה הם בישרו לו שבעת ניסיון התיקון הסתבר שמסבי מערכת ההיגוי פגומים ויש להחליפם.
היות שהקאווליר עלתה על כבישי הארץ בשנת 2001 לא קל, מסתבר, להשיג מסבים כאלה, ואנשי המוסך הציעו לש.ח. לחפש מסבים בעצמו.

לאחר בירור הסתבר לש.ח. שבאמת קשה להשיג מסבים (וקשה להמעיט בחשיבות התקינות של מערכת הגה לבטיחות המכונית), ושהאפשרויות שעומדות בפניו הן לרכוש מערכת היגוי משומשת מפירוק או לשפץ את המערכת שקיימת אצלו.

ש.ח. נטל את מערכת ההגה המפורקת אל מכון שיפוץ שפועל בתחום הזה, ובתום השיפוץ החזיר אותה למוסך, אולם שם הסתבר שהשיפוץ לא בוצע כהלכה ואי אפשר להתקין את המערכת המשופצת ברכב.
שוב חזר ש.ח. אל מכון השיפוץ, שוב נעשה ניסיון תיקון, ושוב חזר ש.ח. למוסך עם מערכת משופצת לכאורה, והפעם הותקן ההגה וש.ח. הוזמן לאסוף את מכוניתו.

אלא שכאשר הגיע ש.ח. למוסך חשכו עיניו: כאשר ניגש למכוניתו "המתוקנת" הוא גילה חוטי חשמל משתלשלים מצדדיו, כיסוי הפלסטיק שאמור להימצא מעל להגה לא היה במקומו, מפעילי החלונות החשמליים לא פעלו וגם הצופר לא עבד. לנוכח תגובתו הזמין בעל המוסך חשמלאי אשר אסף וחיבר את החוטים והחזירם למקומם, ואף הסביר לש.ח שאם משהו לא יעבוד עליו פשוט לטלטל את צמת החוטים ואז הכל יפעל…

ההפתעה הגדולה ציפתה לש.ח. בהמשך, לא לפני שבעל המוסך הודיע לו ש"יש חופש קל בהגה, אבל זה לא נורא. אין כל בעיה בטיחותית והוא יכול לנהוג כך".

כאשר התיישב ש.ח. במכונית הוא נדהם: גלגל ההגה היה חופשי לגמרי ונע באופן לא סביר לכל הכיוונים.
בעל המוסך שב והרגיע את ש.ח, גבה ממנו תשלום ושחרר אותו לדרכו, לא לפני שהסביר שהחופש בהגה נגרם בגלל "רמת השיפוץ של מכון השיפוץ", ולכן לא הוא אחראי לתוצאה.

בצר לו פנה ש.ח. אלינו, ולאחר שחזיתי במצב ההגה הוכיתי בתדהמה. בעיקר הפתיעה אותי העובדה שמכונית במצב כזה שוחררה מן המוסך, וזאת מכיוון שחל על מוסך איסור מפורש לשחרר לכבישים מכונית עם בעיה בטיחותית באחד מתוך מספר מכלולים חשובים שאחד מהם הוא מערכת ההגה. יתרה מכך, על המוסך חלה חובה לשלוח הודעה למשרד התחבורה על השבתת המכונית, וזאת כדי למנוע ממנה לסכן את המשתמשים בה ואת משתמשי הדרך האחרים.

פניתי אל בעל המוסך לצורך תגובה והוא טען בפני שהוא לא יכול להיות אחראי לרמת השיפוץ של ההגה שכן הלקוח היה זה שטיפל בעניין. בעל המוסך לא הסביר מדוע אישר את הוצאת הרכב מן המוסך במצב כזה, לכאורה בניגוד לתקנות.

לאחר שיחה זאת הבטיח בעל המוסך לבצע את התיקון מחדש, ואילו מכון השיפוץ השיב לש.ח. את מלוא עלות השיפוץ. למרות זאת, בעל המוסך לא עמד בהבטחתו ולא תיקן את המכונית מחדש.

בשלב זה פנה ש.ח. במכתב אל אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר לתנועה במשרד התחבורה, ופירט בפניו את כל השתלשלות הדברים. ש.ח. אף שלח אל משרד התחבורה את הסרטון שמוצג כאן, אשר מציג את המצב המסוכן שבו שוחררה המכונית לכביש. גם אני פניתי אל אבנר פלור כדי לקבל את תגובתו לפרשה, והוא הבטיח להעביר את החומר אל אגף הרכב כדי שיפעלו בנושא.

זה המקום לומר למה צריך לצפות ממשרד ממשלתי לעשות ברגע שבו נודע על מצב שמסכן חיי אדם.

אגף הרכב במשרד התחבורה הוא זה שמעניק רישיונות ותעודות הסמכה לכל בעלי המקצוע שעוסקים בטיפול ברכב, והוא גם המשרד שאמור להפעיל פיקוח על כך שבתי העסק השונים עומדים בהוראות החוק ובתקנות.

האפקטיביות של מערך הפיקוח הזה הפכה כעת לקריטית באופן מיוחד לאחר קבלת "חוק שירותי רכב" אשר אמור לפתוח את ענף הרכב לתחרות גם בתחומי היבוא של רכב וחלפים וגם בתחום הטיפול והשירות לרכב.
ברגע שבו מתקבלת במשרד התחבורה עדות לרשלנות לכאורה בטיפול במערכת כל כך משמעותית מבחינה בטיחותית צריך היה לצפות שמפקחי המשרד יבדקו ראשית לכל את המוסך המטפל, אבל גם את מכון השיפוץ אשר משגר לשוק מערכות הגה מסוכנות.

למרבה האבסורד, לו היה ש.ח. נעצר בביקורת של ניידות הבטיחות של משרד התחבורה הוא היה מקבל דו"ח והמכונית שלו הייתה מורדת מן הכביש, אולם סביר להניח שבית העסק שבו טופלה המכונית לא היה נבדק.

פניתי אל אבנר עובדיה, דובר משרד התחבורה, כדי לברר מה עלה בגורל תלונתו של ש.ח, אלא שלעובדיה יש כנראה משימות חשובות יותר מאשר בטיחות כלי רכב, למשל לפרסם הודעות לעיתונות אודות אירוע שבו משתתף שר התחבורה בעת חנוכת מחלף זה או אחר. תגובה, מכל מקום, עדיין לא קיבלנו.

פניתי גם אל רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, ושלחתי אליו את הסרטון, והוא קבע חד משמעית שלרכב כזה אסור לנוע על הכבישים.
שעות ספורות לאחר השיחה עם לוי קיבלנו הודעה מאחד מבעלי המוסך שהעניין יטופל באופן מידי, ובסמוך לאחר מכן אכן הגיע גרר ואסף את מכוניתו של ש.ח. לתיקון חוזר על חשבון המוסך. כעבור שלושה ימים נמסרה המכונית לבעליה במצב תקין.

בשלב זה, ולכל הפחות עד שיהיו התפתחויות נוספות בפרשה, החלטנו שלא לפרסם את שם המוסך – בעיקר על רקע העובדה שבסיכומם של דברים ההגה תוקן והלקוח קיבל פיצוי על תלאותיו בכך שלא נגבה ממנו תשלום תמורת התיקון.

אלא שהפרשה הזאת מציגה לכאורה מציאות מאד בעייתית ומעלה מספר תובנות חשובות.

ראשית לכל – מי שאחראי לבטיחות כלי הרכב בישראל, משרד התחבורה, שוב מגלה אוזלת יד וזלזול מוחלט בתפקידו זה.
למשרד התחבורה ישנה אחריות כוללת ראשית לכל לבטיחות בדרכים בישראל, ומעבר לכך גם לתחזוקת כלי הרכב ולאכיפה כלפי בעלי ההסמכה בתחומים השונים – וכאשר המשרד מועל בתפקידו אנחנו, האזרחים, נפגעים מכך ועלולים לשלם בחיינו ובחיי יקירינו.

פרשה זו מדגימה גם את האפקטיביות האפשרית של מערכת פיקוח וולונטרית של איגוד המוסכים, וזאת ההזדמנות לשבח את רונן לוי על פעולתו המהירה.

ייתכן שהמסקנה הכואבת אבל החשובה ביותר של פרשה זאת היא שפקידי משרד התחבורה, כל עוד שהמנכ"לית החדשה שלהם לא מנערת אותם, לא מסוגלים או לא מעוניינים לשמור על החיים של כולנו.

מכך גם נובע שהם יפעלו, אולי, רק אם הסרטון שכאן יופץ ברשתות החברתיות או יגיע לתוכנית פופולרית כמו "הצינור" של ערוץ 10. גם אתם יכולים לסייע בעניין זה אם תפיצו את הסרטון באמצעים שלכם.

* מערכת TheCar מתנצלת בפני משרד התחבורה ההודי על כך שאנחנו משווים אותם למשרד התחבורה הישראלי

The post משרד התחבורה של הודו, סניף ישראל * appeared first on TheCar.

מערך ההודעות לעיתונות הבינלאומי של פולקסווגן לעולם לא נח, ומשגר מידי שבוע מגוון הודעות חדשות, שרובן עוסקות בענייני דגמים חדשים, טכנולוגיה, מינויים בהנהלת החברה או עדכונים בפרשת 'דיזלגייט'.

אבל גם על רקע ההיצע הנרחב אפשר לומר שההודעה ששלחה פולקסווגן בסוף השבוע לכלי התקשורת ברחבי אירופה היא לכל הפחות חריגה, ובוודאי מעט מוזרה.
כותרת ההודעה היא "פולקסווגן היא פליקס": "מוסך פליקס משרת את לקוחותיו בתל-אביב מזה 70 שנים".

מאליו ברור אמנם שמוסך פליקס הוא אחד הוותיקים ביותר של מערך השירות העולמי של פולקסווגן, שכן החברה החלה בייצור סדרתי אזרחי של מכוניות רק בשנת 1946 ובאותה שנה נפתח גם מוסך פליקס בתל-אביב.
ובכל זאת, עם כל הכבוד לשוק הישראלי, לתל-אביב ולפליקס, לפולקסווגן יש לא מעט סוכנים, מוסכים ומערכי שירות עם סיפורים לא פחות מעניינים שלא זוכים לאזכור כגון זה.

אחד הדברים שאנחנו, ב-TheCar, נמנעים בדרך-כלל מלעשות הוא "לתרגם קומוניקטים", אבל יש שתי סיבות טובות לחרוג הפעם מן הדרך המקובלת.
ראשית, כאמור, הפירגון של פולקסווגן למוסך פליקס כל כך חריג שאי אפשר להתעלם ממנו.

שנית, בקליפת אגוז – גם אם בעקיפין, מכילה הודעתה של פולקסווגן לעיתונות מספר פרטים מעניינים אודות ראשית דרכה של פולקסווגן בישראל עד לאמצע שנות ה-60, ולכן נביא אותה כאן כמעט מילה במילה, ועל אחריות פולקסווגן.

"בחודש אפריל 1946", נכתב בהודעה (והמשך הידיעה מכאן מובא כלשונו) "פתח את שעריו בתל-אביב מוסך קטן בפעם הראשונה.
היות שהמוסך היה פשוט קטן תוקנו לעיתים מזומנות מכוניות על המדרכה שמול העסק. זה היה הבסיס של מה שעתיד היה להיות סוכנות מוצלחת מאד של פולקסווגן בישראל, "מוסך פליקס", חברה שנושאת עד היום את השם הפרטי של מייסדה, פליקס בוריאן.

כאשר פליקס בוריאן והוריו ברחו לפלסטין בשנת 1938 כדי להימלט מרדיפת הנאצים באוסטריה, לאיש לא היה שמץ של מושג שיום אחד הוא יהיה "מר פולקסווגן".
המשפחה היהודית מווינה מצאה את עצמה במצב בלתי מוכר. פליקס, שהתקרב ליום הולדתו ה-14, קיבל החלטה פרגמטית להפוך למכונאי רכב.

הוא עבד במספר מוסכים שכולם נוהלו בידי עולים מגרמניה ולמד את המקצוע שלו, ועד שהוא ושותף עסקי שלו פתחו את העסק שלהם בשנת 1946 הוא כבר צבר כמות עצומה של ניסיון.

הלקוחות העריכו מאד את השירות המקצועי שקיבלו במוסך שהופעל על ידי בוריאן ושותפו, וזה גם מה שמשך את העין של נציגי Volkswagenwerk בשנת 1959 כאשר יצאו לחפש נציגים במדינה שבה אפילו לא היו עדיין 50,000 מכוניות על הכבישים.

בשעתו נחשבה ישראל ל"שוק עתידי" למרות הבעיות הכלכליות והפוליטיות הרציניות שלה. פולקסווגן גם זכתה להערכה רבה בישראל, עובדה שהתבטאה בעלייה מתמדת ברכישת מכוניות מתוצרת פולקסווגן, ובכך שמוסכים רבים ביקשו להיות מוסכי פולקסווגן.

בתחילת שנות השישים… נקלע לקשיים עסקיים היבואן הכללי מרדכי אויירבך, אשר ייבא מכוניות פולקסווגן לישראל מבלגיה (ולא יכול היה לשלם את המכס עבור מכוניות שהגיעו לישראל ותמורתן כבר נגבתה מן הלקוחות).

במצב זה שלחו הדילרים יד לכיס הפרטי שלהם כדי להציל את עצמם, "ואני שילמתי שוב עבור כלי רכב שנרכשו דרכי", אומר בוריאן. "הם היו הלקוחות שלי אחרי הכל, ו(אם לא הייתי נחלץ למענם) הם היו נעלמים". בוריאן לווה כסף כדי לשחרר את המכוניות וחלקי חילוף מהמחסן של אויירבך, שהיו משועבדים לנושים.

בשנת 1965 בחרה פולקסווגן ביבואן חדש, אהרון גוטווירט, וחברת צ'מפיון מוטורס שלו, חברה שהייתה ידועה הייטב בוולפסבורג (המרכז של פולקסווגן – ג.מ.) כיבואנית הכללית של פולקסווגן למלזיה ולסינגפור .
המצב השתפר עם הגעתה של החברה של גוטווירט אשר ממשיכה לעשות עסקים בישראל עד היום. החלו גם שנים של הצלחה עבור "מוסך פליקס", שהפך להיות שם נרדף לפולקסווגן בישראל.

בשנת 1966 נמכרו קרוב ל -700 כלי רכב (מתוצרת פולקסווגן) בישראל, ושלוש שנים לאחר מכן טיפסו המכירות לכמעט 5,500 (במחצית הראשונה של 2016 נמסרו בישראל 4,657 מכוניות מתוצרת פוקסווגן, 12,121 מכוניות מתוצרת סקודה, 5,006 מכוניות של סיאט ו-2,801 מתוצרת אאודי – ג.מ.).

בוריאן מכר את חלקו במוסך פליקס בשנת 2000 אבל לא הצליח להשתחרר לגמרי: גם לאחר שחצה את גיל 90 הוא עדיין מגיע למוסך מפעם לפעם. הבעלים החדשים, אמיר טרנר, רחמים אליקים ועובדיהם, מברכים אותו בכבוד ובחיבה. הם ממשיכים את המסורת, וכך גם עשרה מלקוחותיהם הנאמנים שמטפלים במוסך הזה ברציפות במשך 50 שנים".

כך לשון ההודעה, ולנו אין אלא לפרגן לפולקסווגן על הפירגון החריג.

The post פולקסווגן העולמית עושה כבוד: מציינת 70 שנים ל'מוסך פליקס' appeared first on TheCar.

חדשות רכב מוסכים – מי הם הגורמים אשר מפעילים לחצים לא הוגנים על שמאי הרכב במטרה להטות את דוחות השמאות שלהם? האם אלה חברות ביטוח, אשר מנסות לכפות על השמאים להקטין את גובה הנזקים בשומות שלהם, או אולי אלה דווקא בעלי מוסכים שמנסים לנפח את התביעות כדי לזכות ביותר עבודה והכנסות?

ויכוח קשה שהתפתח אתמול בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, אשר דנה באחד הפרקים של 'חוק שירותי רכב', כמעט גרם להפסקת הישיבה.

הישיבה עצמה עסקה בפרק שמסדיר את עבודת שמאי הרכב, והדיון התלהט כאשר החלה הוועדה לדון בסעיף של איסור השפעה על שיקול הדעת של שמאי בעת עריכת שמאות רכב.
נציגי השמאים טענו שחשוב לשמור על השמאים מפני לחצים כאלה ואחרים, ואילו נציגי איגוד המוסכים היו בוטים יותר והאשימו את חברות הביטוח באיום על שמאים.

לוויכוח הסוער הצטרף נציג אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, אוהד מעודי, אשר נקט עמדה דווקא נגד המוסכים כאשר האשים אותם שהם אלה שמשפיעים על השמאים יותר מכל אחד אחר.

לבטל את רשימות שמאי החוץ

ח"כ דוד ביטן, אשר החליף בתחילת הישיבה את היו"ר הקבוע של הוועדה, ח"כ איתן כבל, דרש מנציגי הממשלה לטפל בהשפעה של חברות הביטוח, או כל גורם אחר, על השמאים, ואף הציע לעשות זאת באמצעות ביטול רשימות השמאים של חברות הביטוח, כלומר רשימות שמתוכם יכולים המבוטחים לבחור מי יהיה השמאי שיעריך את הנזק שנגרם למכוניתם.

ההצעה שנדונה היא שעל "בעלי רישיונות" מתוקף החוק שבנדון, ובכלל זה גם מוסכים, ייאסר להשפיע על השמאים.
היועץ המשפטי של איגוד שמאי הרכב, עו"ד שלמה תוסייה כהן, אמר ששמאי נמצא תחת לחצים מכל הצדדים, וכל צד הוא בעל אינטרס.
"צריך לשמור עליו ככל האפשר מלחצים ולכן צריך לאסור על כל אדם, גם על חברות הביטוח וחברות הליסינג, להפעיל לחצים על שמאים", אמר עו"ד תוסיה כהן.

נציג אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, אוהד מעודי, התייחס לעובדה שהאיסור לפי הצעת החוק שנדונה לא חל על חברות הביטוח, שהיא בוודאי צד בעל עניין כלכלי משמעותי. מעודי הסביר שעל חברות ביטוח חלים איסורים ברורים והאגף מפעיל כלפיהן אכיפה וגם סנקציות.

ח"כ ביטן הבהיר בשלב זה שהוא לא מוכן לקבל מצב שבו דווקא חברת ביטוח תהיה פטורה מאיסור הפעלת לחץ לפי חוק זה ואמר: "חברות הביטוח הן הבעיה הכי גדולה פה".
מעודי הגיב ואמר שמי שיכול לפקח ולהטיל עיצומים על חברות ביטוח הוא אגף המפקח על הביטוח, ולא משרד התחבורה. הוא אף ציין שבשנתיים האחרונות הוטלו על חברות ביטוח עיצומים שונים בסך 14 מיליון שקל.

לדבריו, אסור לחברות ביטוח להוציא שמאים מרשימת השמאים כסנקציה, או לבדוק את ממוצע השומות שלהם. "בשנים האחרונות השמאים שהוצאו מהרשימה היו כאלה שהלכו לעולמם או כאלה שרצו לצאת", אמר מעודי.

יו"ר איגוד המוסכים, רונן לוי, התפרץ ושאל אם זה המצב מדוע חברות הביטוח ממשיכות להפעיל לחץ למרות העיצומים והאכיפה.

תלות בחברות הביטוח

יו"ר ענף הרכב באיגוד השמאים, יהודה יגן, אמר ששמאים תלויים בחברות ביטוח בגלל 'רשימות השמאים': "אם רוצים שנשמור על הלקוחות (הצרכנים – ב.ב.) צריך לבטל את הרשימות", הוא אמר.

היועץ המשפטי של איגוד חברות הביטוח, עו"ד ירון אליאס, אמר ש"מנסים לפתוח הסדרים שפועלים 10 שנים, נבחנו על ידי המפקח על הביטוח וקיבלו את אישור בג"ץ".

דני הולנדר מאיגוד המוסכים אמר שבפיקוח על הביטוח קיבלו הקלטות של איומים על שמאים אבל לא עשו עם זה שום דבר: "יש הקלטות שמהן עולה שמעמידים שמאים לדין משמעתי בחברות הביטוח בכל רגע, ומודדים אותו אחושלוקי ומפעילים עליו סנקציות, אבל הקלטות זה לא תופס מבחינתכם", הטיח הולנדר במעודי, ואילו נציג אגף הפיקוח על הביטוח הגיב ואמר שהולנדר "זורק דברים באוויר… מי שבוחר את השמאי זה הלקוח או המוסך ומי שמנסה להשפיע על חוות הדעת של השמאים הם המוסכים".

בעקבות זאת דרש ח"כ ביטן לבטל את רשימות השמאים של חברות הביטוח. הוא ביקש מנציגי הממשלה לפתור את הבעיה שעלתה ולמנוע השפעה של חברות הביטוח על השמאים. "יש השפעה של חברות הביטוח, והשפעה על הפרנסה זו ההשפעה הכי גדולה שיש – גם אם זה בתת מודע", אמר ח"כ ביטן.

היו"ר כבל הצטרף לדברים ואמר ש "אם לא נצליח לפרק את מערכת היחסים בין השמאים לחברות הביטוח אז חבל על הזמן".
ח"כ כבל הזכיר שכחבר כנסת הוא נלחם בעניין זה מהצד של הצרכן ואמר: "הצעת החוק הזו אמורה להביא מהפכה צרכנית, אבל אם הכל יישאר אותו דבר, והכוחות הגדולים ימשיכו לשלוט, אז החוק יהיה אות מתה וכאילו לא עשינו שום דבר".

The post מי מפעיל לחץ על שמאי הרכב? appeared first on TheCar.

ניפחה חשבונות תיקון לכלי רכב שנפגעו בתאונות באמצעות "מוסך מרכז" שהוסיף להם חשבון משלו. בית המשפט לא חוסך שבטו גם מן השמאים שפעלו מטעמה.

אם חשבתם שחברות ביטוח, השכרה וליסינג "גיבורות" רק מול אנשים מן הישוב, ואינן מהססות להתנהג מולנו בצורה לא הוגנת – מתברר שגם בינן לבין עצמן הן מנסות לתפוס ככל יכולתן.

השבוע ניתן בבית משפט השלום בתל אביב פסק דין נגד חברת הליסינג 'אלבר', ממנו עולה שיטה שנועדה להוציא כספים מחברות ביטוח (אבל גם מלקוחות פרטיים) שמכוניות שבוטחו על-ידן היו מעורבות בתאונות עם מכוניות של אלבר. לרוע מזלה אלבר נתקלה הפעם בחברת הביטוח הראל – גוף מבוסס לא פחות ממנה – ולא באזרח הקטן – וההתמודדות מולה בבית המשפט חשפה את השיטה.

הפרשה החלה לאחר שאלבר תבעה מהראל הוצאות תיקון שאותן סירבה הראל לשלם. אלבר פנתה לבית המשפט, שם נתקלה בעורך הדין של הראל, שגיא בנתאי, שהצליח להוכיח את ניפוח התביעות.

פסק הדין, שניתן על ידי הרשם הבכיר אבי כהן מבית משפט השלום בתל אביב, מגלה למעשה שנוסף להוצאות התיקון הממשיות, שהן עלות העבודה במוסכים והעלות של חלקי החילוף, אלבר הוסיפה סכומי כסף תמורת העברת המכוניות למוסכים, פיקוח על התיקון ועוד.

אלא שחוות דעת משפטית שאלבר קיבלה קובעת שאסור לה להעמיס הוצאות אלה כשהיא תובעת את חברת הביטוח של הצד הפוגע. בתביעה כזאת מותר לה לדרוש רק את השבת מצב הרכב לקדמותו, כלומר את ההוצאות הממשיות לתיקון הרכב.

כדי לעקוף את הבעיה הפעילה החברה שיטה מקורית: היא העבירה את הטיפול בתיקון אל "מוסך מרכז" (מוסך בשם "ג'י 8 " אשר ריכז את התיקונים) שהעביר את כלי הרכב למוסכים השונים ברחבי הארץ. ג'י 8, המוסך "המרכז", הנפיק חשבוניות לאלבר, והסכומים שננקבו בהן היו כמובן גבוהים מאלה ששולמו למוסכים היות שכללו (מבלי שניתן לכך פירוט) גם "עמלת מוסך" תמורת הטיפול בהעברת המכוניות למוסכים, "פיקוח" עליהם, וכן רווחים תמורת פעולות אלה.

בפסק הדין קובע, בין היתר, הרשם אבי כהן: "הוכח שאלבר בחרה בשיטה לא שקופה, שמטרתה להעניק לאלבר פיצוי מלא גם בגין הוצאות נלוות בכסות פורמאלית ומטעה של נזק ישיר, כסות שנועדה להציג מצג שווא מטעה שימנע ממזיקים וממבטחותיהם דוגמאת הראל את האפשרות לדעת על קיומן ועל שיעורן של ההוצאות הנלוות ולהתנגד לתשלומן. הוכח כי החשבוניות מגלמות, הן הוצאות נלוות והן רווח של מוסך ג'י 8, והכל מבלי לציין זאת בחשבוניות ותוך הצגת מצג שווא ומטעה לפיו החשבוניות עוסקות בנזק הישיר בלבד… דומה שאלבר וכל שותפיה לשיטת המוסך המרכז לא מכבדים מספיק את כוונת מחוקק המשנה בנוגע לחשיבותה של חשבונית שמוציא מוסך בגין תיקון רכב ובגין החלפת חלפים ברכב… זאת ועוד, גם המחירים הנקובים בחשבוניות של מוסך ג'י 8 אינם מחירי התיקון הממשי, אלא מחירים מנופחים… צדקה הראל כשסירבה לשלם לאלבר את מלוא הנזק הישיר המנופח וגם כשסירבה לשתף פעולה עם שיטת ההנחות (הנחה קבועה של 15% על מחירי החלפים והתיקון) שאלבר ביקשה להכתיב לה."

בקורת על השמאים

פסק הדין מותח ביקורת גם על שמאי הרכב שעובדים עם אלבר, קלמן רוזנברג ואלי עבוד, ומציין ש"השמאים – אולי בעל כורחם – אבל באופן מודע, נתנו יד לשיטת "המוסך המרכז" וחוות הדעת שלהם שימשו כסות פורמלית להתנהלות בלתי שקופה שנועדה לאפשר לאלבר לדרוש ולגבות פיצוי מלא גם בגין הוצאות נילוות שתוכנן אינו ידוע תוך הצגת מצג שווא שלפיו נדרש פיצוי בגין נזק ישיר בלבד… הוכח שכוחה של חברה גדולה כמו אלבר, ויש לשער שגם חברות ביטוח והשכרה אחרות – יכול להביא לכרסום במעמד הניטרלי והמקצועי של השמאים. טוב יעשה הרגולטור אם יפעל להסדיר בחוק הסדרים שישמרו על מעמדם של השמאים".

לעניין השמאויות שצרפה אלבר לתביעותיה קובע ביהמ"ש: "על תובע בנזיקין דוגמאת אלבר להוכיח נזקיו באמצעות חוות דעת מומחה דווקא. לחוות דעת אלה יש איפוא תפקיד ומשקל מכריעים בשיטה זו. ונשאלת מיד השאלה, כיצד התאפשרה שיטת המוסך המרכז, המושתתת כאמור על הצגת נתוני נזק מנופחים המסתירים את רכיבי ההוצאות הנלוות ורווחי מוסך ג'י 8, אם שמאי הרכב הינם אנשי מקצוע ניטרליים שאמונים על נתוני אמת מדויקים של הנזקים המוצגים בחוות הדעת שלהם?
האם יתכן שהשמאים גויסו לטובת הצגת נתונים מסולפים כדי להכשיר את מצג השווא של השיטה? אלה כמובן שאלות קשות, שעצם העלתן על הכתב מעוררת תחושת אי נוחות גדולה".

"שוכנעתי כי השמאים מודעים היטב לפער שבין הנתונים והמחירים שהם רשמו בחוות הדעת שלהם לבין המחירים ששולמו בפועל למוסכים המתקנים… שוכנעתי גם שהשמאים מודעים היטב לשיטת המוסך המרכז ולתנאיה המיוחדים… הדבר חמור גם מאחר שהתרשמתי שאילו חשבוניות התיקון של המוסכים המתקנים כן היו מוצגות לשמאים, הם היו רואים עצמם מחוייבים כן לחשוף אותן בחוות הדעת שלהם וכן להתייחס אליהם בחוות הדעת. שוכנעתי, באופן כללי, כי יש מידה לא מבוטלת של עצימת עיניים של השמאים בחוות הדעת שלהם מלראות ולתאר בחוות הדעת שלהם את מציאות הדברים המוכרת להם לגבי שיטת המוסך המרכז ולגבי מחירי התיקון בפועל."

אגב, גם חברת הראל לא יוצאת נקיה לגמרי מהפרשה: השופט התייחס גם לטענת אלבר לפיה הראל נוקטת בשיטה דומה בעת שהיא מנפחת תביעות על-ידי הצגת חשבוניות תיקון מנופחות שאינן כוללות את ההנחה שהיא מקבלת בפועל ממוסכים ומספקי שרות. על כך אומר השופט: "אם אמנם היא נוהגת כך זה מצביע על קיומו של אותו מום אצלה שנגדו זועקת הראל".

בסופו של יום נדחו תביעותיה של אלבר לתוספת תשלום מהראל. "ניתן בהחלט להבין את אלבר שביקשה להיחלץ מהמצב… שבו לא פוצתה על ידי הראל ועל ידי אחרים על מלוא נזקיה. אך השיטה בה בחרה להתמודד עם מצב בעייתי זה אינה שיטה ראויה וטוב תעשה אלבר אם תפעל למציאת שיטה אחרת".

חברת אלבר מסרה בתגובה: מדובר בתביעה של חברת 'אלבר' נגד חברת הביטוח 'הראל'. פסק הדין שגוי מיסודו ובכוונתנו לערער עליו. 'אלבר' מקפידה לתקן את כלי הרכב שלה בחלפים איכותיים ובמוסכים מהשורה הראשונה, ופועלת בשקיפות והגינות מול כל חברות הביטוח."

The post חכמים על חזקים: אלבר חתכה קופון על חשבון חברת הביטוח appeared first on TheCar.