תפריט

Euro NCAP מדרג את מערכות בקרת השיוט האקטיביות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

לפני מספר חודשים החלו אנשי פרויקט הבטיחות החשוב ביותר בעולם, EuroNCAP, לבחון ולדרג מערכות שונות לסיוע לנהג לאחר שפיתחו מתודולוגיית מבחן מתאימה לצורך זה.

 

 

בסוף השבוע הציגו אנשי הפרויקט קריטריונים חדשים למבחנים למערכת בקרת השיוט האקטיבית, שאותה מבלבלים משתמשים רבים עם "נהיגה אוטונומית". בהזדמנות זאת הם פרסמו סדרת תוצאות ראשונה של בדיקות שביצעו לאאודי A6, ב.מ.וו.סדרה 5, DS7 קרוסבק, פורד פוקוס, יונדאי נקסו, מרצדס C קלאס, ניסאן ליף, טסלה S, וולוו V60 וטויוטה קורולה.

בפתח הדברים מזכירים אנשי הפרויקט ש"אין כיום אף מכונית בשוק שמציעה נהיגה אוטונומית מלאה. מערכות יכולות לספק סיוע לנהג (ולנהיגה) – אבל אסור לבלבל אותן עם נהיגה אוטונומית". האמירה הזאת חשובה במיוחד לנוכח סקר שבוצע בהזמנתם, וממנו עולה שיותר מ-70% מן הנהגים מאמינים שכבר כעת אפשר לקנות רכב אוטונומי, וזאת מכיוון שהם מבלבלים בין אוטונומיה מלאה לבין היכולות – המוגבלות לפי שעה – של מערכות סיוע לנהיגה. גם לו היו מוצעות בימינו מכוניות אוטונומיות למכירה – השימוש בהן עדיין אסור מבחינה חוקית. אלא שעובדה זאת לא מפחיתה מן הסכנה שנגרמת כאשר נהגים מסתמכים יותר מידי על הטכנולוגיה, במיוחד כאשר הם מייחסים לה יכולות שעדיין אין לה.

המסר שמבקשים אנשי Euro NCAP להעביר כרגע, ודאי על רקע תוצאות הבדיקות שלהם – הוא שגם מכוניות שמצוידות במערכות מתקדמות של סיוע לנהג עדיין חייבות נהג ערני וקשוב מאחורי ההגה בכל עת.
"יותר מ-70% מבעלי הרכב מאמינים שכבר כעת ניתן לרכוש מכונית שיכולה לנהוג בעצמה", נכתב בהודעה לעיתונות של הפרויקט, "כך על פי סקר צרכנים חדש שהוזמן על ידי Euro NCAP ,Global NCAP, ומכון המחקר טצ'האם… ממצאי הסקר מנוגדים באופן מובהק ליכולות הנוכחיות של מערכות אלה, ומדגישות את הבלבול המשמעותי שקיים בקרב הצרכנים… (אבל) בשימוש נכון יכולה הטכנולוגיה הזאת לסייע לנהג לשמור על מרחק בטוח, מהירות, ולהישאר בתוך נתיב הנסיעה…. אין להשתמש במערכות אלה במצבים שהן לא מתוכננות להם ואין לסמוך עליהן כחלופה לנהיגה בטוחה ומבוקרת".

 

 

הבדיקות של Euro NCAP חושפות באופן מדעי את מה שרבים מאיתנו חשו כבר באופן מעשי: "יצרנים שונים יישמו גישות שונות לטכנולוגיות סיוע לנהג, בהיבט של רמת הסיוע שניתנת לו" (ויש להוסיף: גם אופי הפעולה השונה של מערכות שונות). Euro NCAP פיתחה סדרת מבחנים להערכת ביצועי מערכת בקרת השיוט האקטיבית בתרחישי תנועה קריטיים שונים, ובנתה מסלול בדיקה אחיד כדי להעריך אותם.

בקרת שיוט אדפטיבית מתאימה באופן אוטומטי את מהירות השיוט של מכונית למהירותו של כלי הרכב שנוסע מלפנים, בתוך כדי שמירה על מרחק קבוע ממנו. מערכת זאת פועלת באופן עצמאי ובמקביל למערכות סיוע אחרות, שכבר הוערכו על ידי Euro NCAP, ובהן בלימה אוטונומית (AEB) ומערכת אקטיבית לשמירה על נתיב הנסיעה (LDW). השילוב של שלוש המערכות בהחלט עלול לבלבל נהגים ולגרום להם לחשוב, בטעות, שהם יכולים להניח למכונית לנהוג במקומם.

"באופן כללי", אומרים אנשי הפרויקט, "המערכות האלה עובדות טוב, למרות ההבדלים ביניהן. הבעיה היא שלא כל המערכות מספקות ביצועים טובים באותה מידה, ובעיקר במצבים מאתגרים". המצבים הקשים ביותר עבור המערכות הללו הם אלה שבהם מכונית שלישית "חותכת" את התווך שבין המכונית העוקבת (שבה מותקנת המערכת) לבין הנעקבת, ובמקרים שבהם המכונית הנעקבת עוברת נתיב במהירות כדי לחמוק ממכשול, ואז קיימת סכנה שהמכונית העוקבת תתנגש בו. "אלה תרחישים שקורים בתנועה יומיומית", אומרים בפרויקט, "ונהג ערני יכול בדרך כלל לחזות את הסיטואציה שנוצרת עוד לפני המערכת האוטונומית, ואז להפחית מהירות בהתאם".

 

 

קבוצה שנייה של בדיקות פותחה כדי להעריך את פונקציית "מירכוז הנתיב", כלומר את החלק בהיגוי האקטיבי ששומר על המכונית באמצע נתיב הנסיעה שלה. בדיקות אלה מבוצעות במהירויות שונות על מסלול מפותל. בדיקה נוספת בוחנת את היכולת של מערכת להתעלם מתיקוני היגוי קלים של הנהג מבלי להתנתק, למשל אם נהג מסובב מעט את ההגה כדי להתחמק מבור בכביש.

אחת ההתפתחויות המעניינות בסדרת הבדיקות הזאת, שמוכיחה שפרויקט Euro NCAP הוא "פרויקט לומד" שהולך ומשתכלל לאורך השנים, היא "בדיקת אימות" שבמסגרתה משווים אנשי הפרויקט בין מידע שמסופק על ידי יצרניות הרכב בתקשורת, בפרסומות ובמדריך למשתמש לבין הביצועים בפועל של המערכות, וזאת כדי לוודא שאין הבטחה כוזבת או מוגזמת מצד שיצרנית ושמידע שמתוקשר ללקוחות אודות המערכות ומגבלותיהן ברור ומלא.

 

 

אין תוצאות…

אנשי EuroNCAP פרסמו אמנם גיליונות סיכום מפורטים אודות כל אחת מן המכוניות שנבחנו, ובהם הם מתארים אילו מערכות מותקנות בכל מכונית, כיצד הן תפקדו במבחנים השונים והאם קיימת אי התאמה בין הבטחות היצרניות לבין ביצועי המכוניות בפועל. אלא שבשונה ממבחני הריסוק, המבחנים האלה לא מסוכמים בציון – לא אבסולוטי ולא יחסי – שבאמצעותו אפשר להעריך את היכולות השונות של המערכות זו מול זו.

הסיבה לכך, לטענת אנשי Euro NCAP, היא שבשלב זה, בשונה מן הדרישה שלהם למערכות בלימה אוטונומית (AEB) כתנאי לקבלת ציון בטיחות מרבי של 5 כוכבים – הם עדיין לא כוללים את מערכות השיוט האדפטיבית ואת מערכת "מרכוז הנתיב" כמערכות חובה במבחנים שלהם. זאת, לדבריהם, היות שמוקדם עדיין לדעת כיצד מערכות אלה מתוכננות כיום, מה הן המגבלות הפיזיות שלהן, ועיקר העיקרים: היות שעדיין לא ברור מה היתרון הבטיחותי שהן עשויות לספק – אם בכלל.

לא מן הנמנע, ודאי על רקע האזהרות הברורות של אנשי הפרויקט – שמערכות אלה עלולות להזיק יותר מאשר לסייע, מבחינה בטיחותית – במקרים שבהם נהגים מסתמכים עליהן יתר על המידה. אנשי הפרויקט מספרים, למשל, שמבחן בקרת השיוט האדפטיבית מצא שהמערכות של DS ושל ב.מ.וו. מספקות "רמה נמוכה של סיוע", ומחייבות את הנהג להיות בשליטה. לעומת זאת, המערכות של אאודי, פורד, יונדאי, מרצדס, טויוטה, וולוו וניסן מציעות איזון טוב בין רמת הסיוע של המערכת לבין רמת הריכוז שנדרשת מן הנהג. לעומתן, המערכת של טסלה, כך מצאו הבוחנים, יצרה סיכון של "הסתמכות יתר" מצד הנהג על מערכת הסיוע.

במבחן שמירת הנתיב אפשרו כל המכוניות, למעט טסלה S, לנהג לבצע תמרוני התחמקות קלים ממכשולים בכביש מבלי להתנתק, אולם לא כולם עקבו כראוי אחר הנתיב.

במבחן ההתאמה בין הפרסומות וההבטחות לבין הביצועים במציאות מצאו החוקרים שרמת הדיסאינפורמציה הגבוהה יותר הייתה אצל ב.מ.וו, כשההתייחסות של אנשי הפרויקט היא אל תוכן שיווקי רשמי בסרטון תדמית לסדרה 5 שבו הנהג עוזב את ההגה – מה שיוצר לדעתם תחושה מטעה לפיה הרכב יכול לנהוג באופן עצמאי.