תערוכת המכוניות הבינלאומית של דטרויט נפתחה השבוע לקהל ומבין שלל לא מבוטל של דגמים חדשים ודגמי תצוגה ראוי להדגיש את ניסאן 'קרוס מואושן' – Xmotion – מכונית תצוגה שמספקת הצצה אל החזון של יצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן.
חשיבותו של 'קרוסמואושן' נובעת בראש ובראשונה מכיוון שהוא נושא את הסמל של יצרנית הרכב שהמציאה את 'קשקאי', ובעקבותיו את 'ג'וק', ואיתם הובילה ורכבה מרחק מאד משמעותי על אופנת ה'קרוסאוברים' ששוטפת כיום את העולם. בנוסף, ולא פחות חשוב מכך, 'קרוסמואושן' ("תנועה חוצה", אם תרצו) מציג גם פילוסופיה עיצובית שמעידה על חזון מגובש, או לכל הפחות מתגבש, לקראת עידן הרכב האוטונומי – מכוניות שינהגו את עצמן בעצמן.
לדברי אנשי ניסאן, כפי שנאמרו בהודעותיהם לעיתונות ובעת הצגת הקונספט, 'קרוסמואושן' הקומפקטי מציג מורשת אסטטית יפנית יחד עם "דרך שבה משולבות ברכב אחד תכונות עיצוב מנוגדות", וכל זאת "תוך שאיבת השראה מן האדריכלות, הנופים והאומנויות המסורתיות היפניות". בשונה ממכוניות תצוגה ואבות טיפוס אחרים Xmotion לא מציג – ודאי לא במצבו הנוכחי – דגם עתידי ספציפי, אלא סקיצה כללית אודות עתיד הקרוסאוברים בעיניי ניסאן, ולנוכח חשיבותה של היצרנית הזאת בתחום הזה אזי גם על עתיד הקרוסאוברים בכלל.
השריד היחיד לעיצוב הנוכחי של דגמי ניסאן ניכר בתצורת ה-V שמשולבת בשבכה הקדמית, אבל כל שאר הפיסול נראה הרבה יותר אגרסיבי ומאסיבי מן הקווים המוכרים לנו כיום, אפילו ב'ג'וק' – עם מה שנראה כמו הכלאה בין מסורת רכבי השטח האמיתיים של ניסאן, דוגמת ה'פטרול', לבין כלי רכב מסרטי 'DC' ו'מארוול'.
כאשר פוסעים פנימה מתגלה עולם חדש ונועז עם שפת חלונות גבוהה, שילוב בין דיפוני עץ – שנועדו לספק חמימות כלשהי לעולם סופר טכנולוגי, קונסולה בהירה שבה באים לידי ביטוי "אלמנטים של טכניקת נגרות מסורתית בהשראת המסורת היפנית" ולבין מספר גדול באופן יוצא דופן של מסכי תצוגה קטנים וגדולים. השילוב "בין אש למים" של עבר ועתיד מאד מיוחד, ללא ספק: טכניקת הנגרות היפנית, כך מוסבר, משיגה עוצמה ועמידות חזקות במיוחד ללא שימוש בדבק או במסמרים, ואילו המספר הרב של שבעה (!) מסכי תצוגה נובע כמובן מעולם מתקדם וטכנולוגי מאד. בכלל, לנוכח תצוגת הטכנולוגיה הזאת די מוזר שניסאן בחרה להציג את 'קרוסמואושן' דווקא בתערוכת דטרויט ולא בתערוכת האלקטרוניקה CES אשר נפתחה כשבוע קודם לכן.
חשוב להדגיש שיש משהו מאד מיוחד ב'קרוסמואושן', הרבה מעבר למה שמתקיים בדרך כלל בעשרות מכוניות קונספט – חלקן מופרכות למדי – שהוצגו לאורך השנים על-ידי יצרניות רכב רבות. למשל, אין אמנם חידוש מיוחד במרכב שלא כולל "קורת B" מרכזית בין הדלתות, או בדלת אחורית שנפתחת אחורה כ"דלת התאבדות". כאלה כבר ראינו לא מעט. גם עיצוב מושבים ולוחות מכשירים שנועדו לשדר מסר עתידני הוצג לא פעם ולא פעמיים בעבר. אלא שכיום אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, בעשור האחרון לפני כניסה מאסיבית יותר או פחות של מכוניות אוטונומיות, וברור שחלק עיקרי מן הכח שמניע את המעבר הזה הוא הרצון להשתמש בזמן שלנו בתוך הרכב כדי שנצרוך תכנים ויזואליים.
עיצוב הפנים של קרוסמואושן שונה באופן בולט מן העיצוב החיצוני האגרסיבי שלו ומציג סביבה נוחה ונעימה שבה יכולים יושבי הרכב להתמקד בעולם הוירטואלי ובמה שמתרחש בתוך הרכב תוך התעלמות מכל מה שקורה מסביבם. שפת חלונות גבוהה, למשל, מסייעת לניתוק הזה, כמו גם שטח המסכים הנרחב. מאידך – נוחות גבוהה מאד של כניסה ויציאה מן הרכב נחוצה בעיקר כאשר השימוש בו הוא זמני, לטווחי נסיעה קצרים, ועם תחלופה גבוהה מאד של נוסעים שבאים ויוצאים בשעריו.
המסר הרשמי של ניסאן מדבר על כך ש"פקדים אינטואיטיביים ומערכת פקודות קוליות מאפשרים לנהגים להתמקד בנהיגה ולעזור להם לגשת למקורות מידע שונים בצורה חכמה, קלה ובטוחה", אבל הרושם שמתקבל כאן הוא שאף אחד כבר לא חושב יותר על נהיגה, אלא על נסיעה. פיצ'ר חביב אחר הוא התנעת המכונית באמצעות זיהוי טביעת אצבע, וזה נחמד מפני שמה שהפך זה מכבר לשיטה מועדפת על רבים ל"התנעת" הטלפון החכם שלהם, ולצמצום כדאיות הגניבה שלו, מתאים באותה מידה גם כדי לצמצם את אפשרויות הגניבה של רכב, ובאותו מובן גם לאימות זהות המשתמשים בכלי רכב של צי תחבורה משתפת.
גימיק חביב נוסף – שאותו יש מי שיאהבו יותר ואחרים פחות – הוא "עוזר אישי" בדמותו של דג 'קוי' יפני אשר מופיע על המסך הראשי לאחר התנעת הרכב. הדג היפני החביב מתקשר עם הנהג (או שמא יש לומר "הנוסע הראשי"?) גם כדי לדסקס איתו מצבי נהיגה שונים – למשל התקרבות מוגזמת לרכב שמלפנים או סטייה מנתיב נסיעה, וגם כדי לדווח לו על מוקדי עניין לאורך הדרך.
אפשר, כאמור, להתווכח על הקונספט של עוזר אישי באופן כללי אבל יש להניח שדמות וירטואלית כזאת או אחרת (שמן הסתם תהיה אחת מתוך סדרת דמויות לבחירת הנהג) היא שיטה לא רעה בכלל להפחתת האגרסיביות של נהגים ומיגור תופעת "זעם הכביש" – הפגנת אגרסיביות של נהג כלפי עמיתיו בכביש.
