צילומים: דובי זכאי
"… בתוך כך גילו שלושים או ארבעים טחנות רוח בשדה, ובראותו אותן אמר דון קיחוטה לנושא כליו: "המזל מיטב לכוון את פעמינו יותר ממה שיכולנו לבקש, כי הנה, התראה שם, ידידי סנצ'ו פנסה, לנגד עינינו למעלה משלושים ענקים מפלצתיים, ובדעתי להילחם בהם ולקפח את חיי כולם ולהתחיל להתעשר מן השלל שיותירו, כי מלחמה כשרה היא ושירות גדול אנו עושים לאלוהים בהשמידנו זרע מרעים מעל פני האדמה.
"איזה ענקים? אמר סנצ'ו פנסה … יראה נא כבודו … אלה שנראים שם הם לא ענקים, אלא טחנות רוח, ואלה שנראים כמו זרועות הן פשוט הכנפיים שמסתובבות ברוח ומניעות את האבן הטוחנת …"
(דון קיחוטה, מיגל דה סרוואנטס, תרגום ביאטריס סקרויסקי – לנדאו ולואיס לנדאו, הוצאת הספריה החדשה, 1994).
לו היה דון קיחוטה מביט בתחנות הרוח החדשות שהוקמו על צלע הגלבוע ודאי שלא היה אוזר עוז להרים מולן את חרבו, ולו הייתי מתבקש להמליץ לצמד הספרדים האגדי על מקום שממנו יוכלו לחזות בפלא ההנדסי הזה הייתי שולח אותם אל מצפה דובי וערן שמיר אשר ניצב במרום 600 המטרים על מזרח הרכס.
כאן נמצאת אחת מתצפיות הנוף המרשימות ביותר בישראל, וממנה נפרשת הארץ הנהדרת שלנו מהרי נצרת ועד להרי גלעד שבעבר הירדן המזרחי.
13 שנים ארך המאבק בין הגופים הירוקים לבין הרשויות והיזמים, ובסופו של דבר ניצחו ההון, או אולי השלטון, או דווקא שיקול סביבתי אחר: טורבינות הענק האלה עשויות לספק את סך הצריכה הביתית של ישובי עמק בית שאן כולם, ולחסוך את ההבערה המזהמת של מזוט, פחם או גז טבעי.
מדחף פיברגלאס ענק בעל שלושה להבים באורך של 15 מטרים כל אחד מסובב טורבינה שמייצרת את החשמל, בחלקה העליון מתנשאת כל תחנה כזאת לגובה של 50 מטרים, ומשקל כל תחנה הוא כ-70 טונות.
התחנות הינן כבר עובדה קיימת, ולא נכביר מילים בעדן או נגדן, אבל בכל זאת נצייד אתכם בפריט מידע אחד נוסף אודות שיטה ירוקה זאת של הפקת אנרגיה.
בכתבת שער של נשיונל ג'יאוגרפיק, מלפני מספר שנים, עלתה העובדה שמיליוני ציפורים מכל הסוגים – בהן קטנות ושכיחות וגם ציפורי טרף נדירות – מוצאות בכל שנה את מותן בתפגש עם להבי המדחפים שמסתובבים במהירות.
איזור מזרח הגלבוע כולו אמור להפוך, גם באמצעות טורבינות הרוח, לאתר תיירות עם מרכז מבקרים שבו יסופר אודות תהליך הפקת החשמל, ולמרגלות התחנות נסללת בימים אלה דרך נאה שמשקיפה מעל לנוף המרהיב.
אחת הבעיות של אנרגיה מתחדשת בכלל, כמו שמש ורוח, היא הפערים שנוצרים בין זמני הביקוש לחשמל לבין המועדים שבהם הוא מופק – שעות התאורה במקרה הסולארי, רוח חזקה יותר או פחות במקרה שלנו.
כדי לגשר על הפער הזה מוקם בימים אלה מאגר מים גדול בראש ההר, ובשעות שבהן הביקוש לחשמל קטן, אך הרוח מנשבת בעוז, ייעשה שימוש בחשמל לצורך שאיבת מים מעמק בית שאן אל מעלה המאגר. כך תיחסך אנרגיה נוספת שנדרשת כיום לצורך יצירת לחץ והזרמת מים בצנרת, ועלות ההשקיה של השטחים החקלאיים, כמו גם הנזק הסביבתי של יצירת האנרגיה שנדרשת לצורך זה, יפחתו.
בכניסה לרחבת החניה שלמרגלות מצפור דובי וערן שמיר יש קטע קצר של דרך עפר, והשביל שעולה אל המצפה משולט על גבי סלעים עם שירים שקשורים להר הגלבוע ולסביבתו. בנקודה העליונה, מול נוף משכר, הוצבו לוחות שיש שעליהם נחרטו הסברים אודות המקום והנוף.
שלט הנצחה לאב דובי ולבנו ערן מקיבות שדה אליהו שבעמק בית שאן מוטבע על אחד הסלעים. דובי שמיר נולד בשנת 1947 בקיבוץ שדה אליהו, נלחם ונפצע במלחמת ששת הימים. עשר שנים לאחר מכן, כאשר תפקד ופיקד כסמג"ד, הוא נהרג בתאונת אימונים.
ערן שמיר, יליד 1974, היה סגן מפקד סיירת הצנחנים כאשר נהרג, בשנת 1997, בפעילות מבצעית.
לקראת חודש מרץ הבא יפרחו מאות פרחי אירוס הגלבוע לצד הדרך למצפור.
בימים כתיקונם נח ערפל דק על פני עמק בית שאן, ובשעות הבוקר טובעים הרי גלעד, שמתנשאים ממזרח, בירדן, בתוך אובך לבן רך.
בימים נדירים יותר, בהירים במיוחד, עת הראות טובה, מתרגשים חובבי טבע רבים ועולים אל מצפור דובי וערן, והעין מתקשה להכיל את היופי.
רכס הרי הגלבוע נמתח לאורך של 18 ק"מ ולרוחב של כ-9 ק"מ, ופסגתו הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של 600 מ'.
לאחר שנשבע מן המראות נמשיך בנסיעה על דרך הנוף הנהדרת שעל ראש הגלבוע, ונגלה לאורכה עשרות מקומות חמד, חניונים, ומראות הנוף הנפלאים של עמק חרוד ושל עמק בית שאן. שבילים רבים יוצאים מן הדרך הראשית אל חניונים שנראים כאילו נתלו מעל הנוף ומהם אפשר לצאת למסלולי טיול רגליים.
כך מגיעים: מכביש 657 אשר יוצא מצומת הסרגל מזרחה נמשיך אל צומת יזרעאל ונעלה בכביש 667 אל רכס הגלבוע.
דרך אחרת, פחות מומלצת אך יותר מהירה וקלה, מטפסת מכביש 90 בקטע שמדרום לשדי תרומות. המצפור עצמו ממוקם בין הישוב מירב לישוב מעלה גלבוע.
