השמש כבר השלימה את מהלכה היומי, ורוח קלה של ערב מהלכת בין עצי האקליפטוס. בעוד כשעה תיפרש שמיכת הלילה על עמק יזרעאל, ונדמה שהכל מסביב מוכן לקראת הרגע הזה.

התפר שבין היום והלילה הוא הרגע המתאים לצאת לטיול בנחל קיני, אחד הנחלים היפים בארץ, שזורם למרגלות תל מגידו.

השם קיני מוזכר בספר שופטים כשמו של עם אשר ישב בצפון הארץ. האשה המפורסמת מבין שורותיו היא יעל, אשר הרגה את סיסרא, מפקד צבאו הכנעני של יבין מלך חצור, לאחר שזה ניגף מפני צבא שבטי ישראל שהונהג בידי ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה ("תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ; מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה").

הוד הקדומים של תל מגידו בפרט, והאזור בכלל, מזכיר לנו גם שאחאב, מלך ישראל, בנה כאן בשעתו מערכת מים תת קרקעית אשר הובילה את מי נחל קיני לישוב הגדול באותה תקופה באזור, מגידו.

אבל כיום, בשעה נעימה זו שבה עוד רגע תשקע השמש, אנחנו מהלכים לאורך נחל קיני כאשר אור חיוור מסתנן בין עצי האקליפטוס התמירים וצובע בארגמן את אחרוני המטיילים, את תושבי הסביבה שעוסקים כאן בספורט, ואת רוכבי הסוסים מהסביבה אשר מגיעים רכובים כדי לאפשר לסוסיהם ללגום ממי הנחל.

חבר שלנו, בן קיבוץ מגידו, סיפר: "בקיבוץ נהגנו לקרוא לערוץ הנחל 'גן העדן'. יחד עם כל ילדי הקבוצה נהגנו להגיע לכאן מהקיבוץ, וליהנות מהצל הכבד של עצי התות והתאנה, ומן הפרי המתוק שלהם, בעונה."

אורכו של נחל קיני כ-6 ק"מ, ונביעתו מתחילה ליד הכפר הערבי מושריפה, ב'עין קיני'. מי הנחל זורמים לכל אורך השנה, חלקם נתפס באמצעות משאבות ומועבר אל בריכות גדולות. מעיינות נוספים נובעים בהמשך מסלולו של הנחל, ואנחנו, המטיילים נהנים גם משרידי טחנת קמח עתיקה, אמות מים, בריכות קטנות שאליהן נופלים מפלי מים קטנים, ומפינות ישיבה מוצלות מתחת לעצי תות ותאנה. אל אחד מענפי העצים קשורים נדנדה פרימיטיבית וערסל מאולתר.

נחל קיני מסיים את מהלכו כנחל איתן, מימיו נמהלים במי נחל קישון.

נחל קיני נושק, כאמור, לתל מגידו, ובקצה ערוצו "מתפרעים" במלוא יופיים עצי תות ענקיים מהם אפשר לקטוף פרי אדום ועסיסי אשר מותיר כתמים סגולים על הידיים, הפה, וגם החולצה. אפשר לנעוץ שיניים גם בתות הלבן, שאמנם לא מותיר סימנים אבל משאיר ידיים ושפתיים דביקות…

בחלקו התחתון מפכה הנחל בלחישה בין עצי אקליפטוס ענקים, במרכזו צומח מגוון של עצים רבים בהם דקלים תמירים, עצי צפצפה שמתנשאים באצילות ועליהם מחליפים את צבעם עם כל משב רוח, ועצי תאנה ענקים שפירותיהם נוטפים עסיס בקיץ.

כאן צומח גם עץ השדרות הנדיר 'אולמוס שעיר' אשר כמעט ונעלם מנופי המים בארץ, וזהו אחד המקומות האחרונים שבהם עדיין נותר.

סמוך למעיינות הופכת הצמחייה לסבוכה. שביל נפרץ בתוך סבך שיחי פטל קוצניים, לעיתים נפגשים השיחים שצומחים משני צידי השביל מעליו, יוצרים כעין מנהרת הליכה שבה מתרוצצים הילדים במלוא גובהם והמבוגרים נאלצים להתכופף.

בלב הנחל, לצד עץ תות ענק, בנוי מבנה האבן של תחנת שאיבה, ומכאן כדאי ללכת מערבה אל שביל הפטל הסבוך (סימון שבילים אדום) עד לבריכות שממוקמות בחלקו העליון של הנחל, ואל מאגר המים. אפשר לחזור על השביל העליון ולרדת איתו שוב אל ערוץ הנחל, להמשיך איתו מזרחה כשהוא מתפתל בין עצי אקליפטוס חסונים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 65 (כביש 'ואדי ערה') צפונה, ופונים שמאלה בצומת מגידו אל לכביש 66. כאן פונים מיד שמאלה אל דרך עפר, ומגלים חורשת אקליפטוסים חסונים בצד שמאל. אפשר להמשיך בנסיעה על השביל, להחנות ולהמשיך ברגל.

בסביבה: מלחמת גוג ומגוג

כדאי לסיים את הטיול בסיור בגן הלאומי תל מגידו, אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בארץ וגם אחת הערים החשובות בעת העתיקה. כאן נחשפו בין השאר כתובות מצריות קדומות וארמון מתקופת הברונזה.

ספר יהושע מזכיר את מלך מגידו, שלמה המלך ביצר אותה, כובשים רבים מני ספור עברו כאן, כבשו, הרסו, וגם בנו ושיקמו אותה.

הברית החדשה מתייחסת אל מגידו (או, בשיבוש שמה – 'ארמגדון') כאל המקום שבו תתרחש המלחמה האחרונה, מלחמתם של בני האור בבני החושך. הרעיון הקמאי הזה מבוסס כמובן על מלחמת גוג ומגוג שמוזכרת בספר יחזקאל, ומכל מקום הבשורה הטובה היא שאחרי מלחמת סוף העולם ישרור שלום עולמי (ממנו יהנו כמובן רק מי ששרדו את המלחמה…).

על תל מגידו הוכשר מסלול משולט ומסודר, והכניסה לאתר ולגן הלאומי בתשלום.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי