מי הפלגים שזורמים ומקיפים את קיבוץ הגושרים שבאצבע הגליל מזכירים לנו שלא רק אנשים, עמים וקבוצות אתניות משנים את מקומם במהלך הדורות אלא אפילו ערוצי נחלים.
כמאה שנים לפני מלחמת העולם הראשונה, בראשית המאה ה-19, התערער כוחה של האימפריה העות'מנית אדירת הממדים ברבים מאזורי הספר שלה, וכך גם בשטחים שנמצאים כיום בתוך גבולות סוריה וארץ ישראל. אחד משבטי הבדואים של ערב הסעודית, שבט אל פאדל שמייחס את עצמו לבני דודו של הנביא מוחמד, נדד והתיישב בצפון הגולן והשתלט על אדמות מרעה באזורים שמוכרים לנו כיום כ"צומת וואסט", העיר קונטרה ואצבע הגליל.
בשנת 1880 התחולל קרב עקוב מדם בין אנשי השבט הבדואי לבין תושבים צ'רקסים שיושבו באזור במצוות השלטון העות'מני כדי לסלק את הבדואים, ורבים מן הבדואים, בהם גם מנהיג השבט – האמיר חסן – נהרגו ונקברו בקבר אחים ממערב לצומת סכיך. הדבר לא מנע את המשך התיישבות השבט באזור: ראשות השבט עברה אל בנו של חסן, האמיר מחמוד, וחלק מסממני השליטה שהוקמו על-ידו היו ארמון גדול שנבנה במרכז השבט (צומת וואסט, "צומת המרכז" על כביש 959 ברמת הגולן), וארמון חורף נוסף שנבנה על גדת נחל דן.
נוסף לבדואים ישבו באותה תקופה באדמות הגולן ואצבע הגליל אריסים שעיבדו את האדמות באמצעים פרימיטיביים, ואלה שילמו לאמיר דמי חסות. בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר תבוסת האימפריה העות'מנית, השתלטו הצרפתים על שטחי הגולן, סוריה ולבנון מכח המנדט שהעניקו לעצמם. האמיר מחמוד, שלא התנדב להפסיד את הכנסותיו מן האריסים החקלאים, הצטרף למרד הערבי כנגד הצרפתים ואלה בתגובה הרסו את ארמון החורף הגלילי שלו ואילצו אותו לברוח דרומה, אל תחום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועבר הירדן.
מה שכן גרש את בני השבט מאצבע הגליל לא היו מאבקים מזויינים אלא הסתבכות פיננסית: לאחר מותו של האמיר מחמוד, בשנת 1926, ניהל בנו שמעון אורח חיים ראוותני, ועל אף שהכביד את נטל המיסים על תושבי הטריטוריה שלו הוא הסתבך כלכלית. החל מאמצע שנות ה-30 הוא נאלץ למכור את אדמות המרעה הגליליות לקרן הקיימת אשר הקימה עליהן את ישובי 'מצודות אוסישקין': דן, דפנה, בית הלל ואת המושב הדתי נחלים.
מאבקים בין קבוצות לא מאפיינים רק את הבדואים, הצ'רקסים והיהודים אלא גם את היהודים בתוך עצמם, ואחד הפרקים הפחות מפוארים של ההתיישבות בגליל נרשם החל מראשית ההתיישבות של אנשי הקיבוץ הדתי 'נחלים' על גדות הדן. תושבי הישובים היהודים האחרים, כולם חילונים, לא הסכימו עם תוכניתו של אוסישקין ליישב בכל אזור בארץ ישובים שמייצגים את כל הזרמים הציונים, ולאחר שלא הצליחו לגרש בכח הזרוע את תושבי נחלים – אנשי 'הפועל המזרחי' הדתיים – הם הטילו עליהם חרם כלכלי ולא איפשרו להם להתקיים במקום שבו החיים היו קשים ממילא.
מיד לאחר מלחמת העצמאות נאלצו תושבי נחלים לנדוד למקומות אחרים בארץ ולבסוף התיישבו בסמוך לפתח תקוה, שם נמצא הישוב נחלים עד היום. במקומם התיישבו על גדות נחל דן עולים מטורקיה אשר הקימו את קיבוץ הגושרים.
אבל לא רק בני אדם, כאמור, נאלצים לנדוד: גם נחל דן, אשר לכל הפחות עד לשנת 1878 זרם ושצף במקום שינה את נתיבו. הנהר הקדום חתר את דרכו וייצר עמק גדול מקו נהר החצבני במערב ועד לאזור שבו שוכנים כיום הקיבוצים דן שאר ישוב במזרח, ולתחום שבין הבניאס לחצבני בדרום. שינוי האפיק הותיר במקום את נביעות נחל קורן, וזה תוחם כיום את קיבוץ הגושרים ממערב בעוד שנחל טל תוחם אותו ממזרח, לפני ששניהם מתאחדים אל תוך נחל שניר.
רחש של מים זורמים הוא סימן ההיכר של קיבוץ הגושרים. הוא מלווה את ההולכים על כל שביל משבילי הקיבוץ ומגדיר מחדש את המושג "נטוע על פלגי מים". היובלים השונים מתאחדים לבסוף לאשד איתן שחוצץ בין מלון ובית הארחה שהקימו אנשי הקיבוץ לבין הבתים הצנועים של חבריו, ואשר מסתיים כמפל שגולש על סלעי בזלת. מכאן צונחים המים אל תוך בריכת נופרים, זורמים הלאה אל טחנת קמח עתיקת ימים, עוטפים ברטיבות את אבני הריחיים שפסקו לפעול זה מכבר, ונעלמים בשובבות מפותלת אל תוך סבך עצי 'צפצפה מכסיפה' שמתנשאים לגובה אדיר.
עץ הצפצפה נזכר בתנ"ך כעץ אשר גדל על פלגי מים חיים, ואין מקום טוב יותר מאשר שטח קיבוץ הגושרים כדי להמחיש את הדימוי הזה. עלי העץ לבנים בחלקם התחתון והרוח מחוללת בהם כענבלים רוחשים. זהו עץ צר, גבוה מאוד, ורחש עליו, הרגוע, מצטרף לרחש המים המפכים. צמח מעניין אחר שגדל כאן הוא ה'שבטבט הגדול': זהו צמח נדיר שגדל ליד מקווי מים צלולים, מראהו מזכיר את מחטי האורן עם שלל מניפות עדינות, ובשעות הבוקר תלויים עליו טיפות טל זעירות.
אנשי הקיבוץ הכשירו שביל הליכה נעים בסבך הצמחיה, הוא מהלך בין צמחי קנה צפופים ושבטבטים ירוקים, פלגי מים קטנים שמעליהם מתוחה סדרת גשרים פשוטים ו"מנהרות" צמחיה שנגזמה ביד גננים אוהבת. בחודשי הקיץ עורכים אנשי הקיבוץ סיורים בתשלום סמלי ב'עמק הנהר הנעלם', והאורחים לומדים על הנהר שהיה ואיננו, מדלגים על פלגי המים הזורמים, ומתכנסים לקראת סיום בקרחת יער. שם, ישובים על בולי עץ ענקיים וקפואים לרגע מדיבור או בתנועה , נשמעים בתוך השקט שני רחשים שונים: פכפוך של מים זורמים ומחול עלי עץ הצפצפה עם הרוח.
תאום סיור בעמק הנהר הנעלם:04-6816001.
כך מגיעים: מ'צומת עמיעד' נוסעים צפונה על כביש 90, (או מזרחה מכיוון עכו על כביש 89 ואז צפונה ל-90), ובצפון קריית שמונה פונים מזרחה אל כביש 99 עד לקיבוץ הגושרים.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
