מערות קבורה אפלוליות חצובות לצד הכביש שיורד לאורך המצוק בגיא בן הינום שבירושלים, וזהו רק נתח קטן מ"תעשיית המוות" שקשורה למקום הזה עוד מקדמת דנא.

גיא בן הינום נזכר לראשונה בספר יהושע, ונראה שהוא שימש בתקופת המקרא כנקודת מוצא גיאוגרפית חשובה. אלא שפרסומו המפוקפק, והכינוי "גיהנום", דבקו בו ככל הנראה מכיוון שבתקופת בית ראשון והנביא ירמיה בוצעה בו עבודת אלילים והקרבת קורבנות אדם. כאשר ניבא הנביא ירמיה את חורבן בית המקדש הראשון הוא ניבא שהמקום ייקרא גיא ההריגה בגלל מספר המתים שימלאו את הגיא.

בקצה גיא בן הינום, על גדת נחל קדרון וצפונית לשכונת אבו תור, נמצא שטח רחב ידיים שנקרא חֲקֵל דָּמָא (בארמית: שדה דמים). לפי המסורת הנוצרית נקנתה חלקה זאת על ידי יהודה איש קריות בכסף שקיבל תמורת הסגרת ישו לרומאים, ומכאן מתפצלת האמונה לשתי גרסאות ששתיהן, מבחינתו, מסתיימות לא טוב. גרסה אחת טוענת שלאחר שרכש את החלקה יהודה איש קריות פשוט מת בה, וגרסה אחרת היא שהוא חש רגשי חרטה על מעשה ההסגרה, התוודה בפני הכוהנים היהודים על מעשהו, השליך אליהם את הכסף ופנה משם לתלות את עצמו למוות.

כך או אחרת, מכאן והלאה הפכה חלקת "שדה דמים" לחלקת קבורה מבוקשת מאד היות שנוצרים רבים האמינו שמי שנקבר בה פטור מעונשי העולם הבא. בימי הביניים היה נהוג לפזר עפר שנלקח מחלקה זאת בבתי קברות באירופה, ועד היום נמצאים בה קברים רבים, כמו גם מאות מערות קבורה. מבנה קבורה ציבורי מן התקופה הצלבנית, שנקרא "בית העצמות", עדיין עומד על תילו, וזהו מבנה שלתוכו הושלכו בימי הצלבנים גופותיהם של עולי רגל עניים שמתו במהלך מסעם לעיר הקודש.

בסוף המאה ה-19 נבנה בלב חלקת העצמות, ובתוך מערת קבורה, מנזר יפה של הכנסייה היוונית אורתודוכסית, והוא נושא את שמו של הנזיר אונופריוס הקדוש. אל שער המנזר, שתחום בדלת ברזל ירוקה, מוליך כביש תלול, ואם מצלצלים בפעמון וממתינים בסבלנות ייתכן שהדלת תיפתח ובפתח תופיע נזירה מנומסת וצנועה שתאפשר ביקור קצר במקום. בכל מקרה נדרשת סבלנות, צריך גם להיות מוכנים לאכזבה, אבל אם התמזל המזל והביקור מתאפשר נתקלים ראשית לכל בריח של ניקיון ובתחושה של קפיצה קטנה אל איי יוון ונופיה. הכל צבוע בלבן, דגל יוון מתנוסס בגאווה, החצר מטופחת ובתוכה בוסתן של עצי פרי וגינת ירק קטנה.

אזורי המגורים של הנזירות מופרדים באמצעות חבל שתוחם את אזור הביקור, מבנה הכנסייה אפלולי וחלקו חצוב במערה, על הכתלים תלויות תמונות של קדושים נוצרים, ומכאן מוליכות מדרגות אל מערות קבורה קדומות. המנזר נבנה, כאמור, על שטח ששימוש לקבורה במהלך מאות שנים ולכן ברור מאליו שבחצר ובסביבתו נמצאות מערות קבורה רבות, חלקן מתקופת בית שני ואחרות מתקופות מאוחרות יותר. מאחת המרפסות שבחצר הכנסייה אפשר להשקיף על חלק מן המערות הללו, ואם שורה על הנזירות רוח מתאימה הן מאפשרות למבקרים לרדת אל המערות הללו. בכל מקרה, מי שמתעניין יכול לבקר במערות דומות נוספות אשר חצובות לאורך המצוק שעולה מגיא בן הינום.

הסיור במנזר הוא לכל הפחות מיוחד, אבל לא צריך לדכא אף אחד, מה גם שיש לא מעט דברים לראות ולעשות בסביבה. בשנים שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, כאשר חלקה המזרחי של ירושלים נמצא תחת שלטון בית המלוכה הירדני, היה גיא בן הינום חלק משטח הפקר שחצץ בין ישראל לירדן. כיום בנויים בשטח הזה בריכת הסולטן, שמשמשת כתיאטרון פתוח למופעים, סינמטק ירושלים, והמרכז העירוני למוזיקה. מי שבכל זאת נדבק באווירה המורבידית יכול להמשיך מכאן לסיור בבית הקברות שעל הר הזיתים, למעלה הכוהנים, ולתצפית על העיר העתיקה מנקודת תצפית על שם רחבעם זאבי שנמצאת למרגלות מלון 'שבע הקשתות'.

כך מגיעים: מנזר אונופריוס נמצא ממערב לשכונת סילוואן, בקצה הדרום מזרחי של גיא בן הינום. אפשר להגיע ב'דרך העופל' לאחר שפונים אל הכביש התלול אל מעלות עיר דוד, ומשם בכביש גישה קטן אל המנזר.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי