ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה אישרה את הצעת שר התחבורה להפוך את חברת נתיבי איילון לחברה ממשלתית בבעלות מלאה. מי ירוויח מכך? השר ישראל כץ מבטיח: "מדובר במהפכה"
משרד התחבורה הודיע היום (א') כי ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה אישרה את הצעתו להפוך את חברת נתיבי איילון לחברה ממשלתית. כיום נמצאת החברה בבעלות משותפת של משרד התחבורה ועיריית תל-אביב, בחלקים שווים. על-פי הסכם שהושג בין משרד התחבורה ועיריית תל-אביב, הממשלה תרכוש את חלקה של העירייה ובתמורה תעביר את החזקותיה בחברת אוצר מפעלי-ים, המנהלת את נמל תל-אביב.
"מדובר במהפכה, שכן חברת נתיבי איילון תוכל לראשונה בתולדותיה, לבצע פרויקטים עירוניים בכל רחבי הארץ", אמר שר התחבורה, ישראל כץ, בעקבות החלטת ועדת השרים. האם אכן מדובר במהלך שיתרום לקידום תשתיות התחבורה, כפי שמבטיחים השר ופקידי משרדו? גם אם התועלת תתברר רק בעתיד, אפשר כבר לקבוע שהחלטת ועדת השרים רק משלימה מהלך שיזם משרד התחבורה כבר לפני כשלוש שנים, ובמסגרתו צומצם משמעותית היקף פעילותה של חברת נתיבי איילון.
משנות ה-70 ועד 2011
חברת נתיבי איילון הוקמה בשנות ה-70, והייתה אחראית על הקמת פרויקטי תחבורה עירוניים ומטרופוליניים בתל-אביב ואזור גוש דן. בנוסף, החברה הייתה אחראית על תכנון פרויקטים בתחום התחבורה הציבורית, כמו למשל ארגון מחדש של קווי האוטובוס בגוש-דן, שבוצע בשנים 2011 ו-2012 וספג ביקורת ציבורית חריפה.
בעקבות סכסוך חריף בין משרד התחבורה ועיריית תל-אביב, שנסב (כרגיל) סביב חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי, איבדה החברה רבים מהפרויקטים שניהלה. ב-2011 החל משרד התחבורה להעביר פרויקטים עתירי-תקציב לחברה הממשלתית האחראית על הקמת הרכבת הקלה (חברת נת"ע), כאשר ב-2013 לבדה איבדה חברת נתיבי איילון את האחריות על הקמת קווים של אוטובוס רב-קיבולת (BRT) באזור השרון ובאזור הדרומי של גוש-דן, וכך קרה גם לפרויקט המסילה הרביעית באיילון (הועבר לרכבת ישראל) ופרויקט הקמת מסוף תחבורה בצומת חולון (הועבר לנת"ע).
ניהול ממשלתי הוא ניהול יעיל?
דברי השר כץ בעניין יכולתה העתידית של חברת נתיבי איילון – לאחר שתעבור לבעלות מלאה של המשרד – לבצע פרויקטים עירוניים בכל הארץ, אינם ברורים. כך למשל, בחיפה ואזור הקריות פועלת חברת יפה נוף, שנמצאת בבעלות של עיריית חיפה אך הוסמכה לבצע פרויקטים באזור המטרופוליני כולו (וכך אכן עשתה, בפרויקט "המטרונית" – אוטובוס רב-קיבולת שחוצה חלק גדול מהמטרופולין הצפוני). גם בירושלים לא נדרש גוף נוסף שינהל פרויקטי תחבורה, שכן ממילא פועלים בעיר גופים שזה תפקידם.
נקודה נוספת וחשובה נוגעת לעצם ההחלטה לרכז סמכויות נוספות בידי משרד התחבורה: האם קידום פרויקטי תחבורה באזור המטרופוליני של תל-אביב יהיה מהיר יותר, בעקבות העברת הבעלות על חברת נתיבי איילון? תשובה אפשרית לכך אפשר למצוא בפרויקט הרכבת הקלה, שמנוהל על-ידי חברה ממשלתית ולפי הערכות (אופטימיות) צפוי לפעול רק בעשור הבא.
בנוסף, כדאי לזכור שמומחי תחבורה רבים טוענים שדווקא בתחום המטרופוליני ראוי להעביר סמכויות לרשויות המקומיות. כך למשל, ועדות מקצועיות (וגם דו"חות של מבקר המדינה) המליצו על הקמת רשות מטרופולינית לתחבורה ציבורית, וזאת במטרה לייעל ולפשט תהליכי תכנון וניהול של פרויקטי תחבורה. אלא שמשרד התחבורה, שאינו שש לוותר על סמכויותיו, נמנע מליישם את ההמלצה כבר שנים ארוכות.
