בעל רכב, אשר רכש אותו בליסינג מימוני, לא צריך להיפגע מקיזוז מע"מ שמקובל כאשר תגמולי ביטוח משולמים לחברות. שופטת בית המשפט בקריות דחתה את ניסיונה של חברת הביטוח איילון שלא לשלם מע"מ
חברת ביטוח חייבת לשלם את מלוא שווי הרכב לאדם שרוכש רכב בעסקת ליסינג מימוני, ואסור לה לקזז את ערך המע"מ. כך פסקה השופטת לובנה שלאעטה חלאילה בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט לתביעות קטנות בקריות.
פסיקה זו ניתנה בתביעה שהגיש אדם שרכש רכב בעסקת ליסינג מימוני מחברת שלמה כ.א.ל, וביטח אותו בחברת הביטוח איילון.
כחצי שנה לאחר רכישתו עלה הרכב באש והוכרז כאובדן גמור, ותגמולי הביטוח ששילמה חברת איילון הועברו ישירות לחברת הליסינג מכוח שעבוד שהוטל לטובתה על הפוליסה.
אלא שאיילון קיזזה מסכום הפיצוי את מרכיב המע"מ בסך כ-16,000 ש"ח, בטענה שפוליסת הביטוח נערכה אמנם על שם הרוכש, אלא שהוא רק "המחזיק ברכב" ולא הבעלים שלו או המוטב של עפ"י הפוליסה. הבעלים האמיתי של הרכב, כך טענה איילון, היא חברת הליסינג.
התובע, וחברת "שלמה כ.א.ל." שבאמצעותה נרכשה המכונית, טענו בבית המשפט שלפי חוזה ההתקשרות ביניהם שילם הקונה סכום חד פעמי של 50,505 ש"ח, והתחייב לשלם תשלומים חודשיים בסך 699 ש"ח לתקופה של 30 חודשים. בתום התקופה, כך נקבע בהסכם, יכול התובע לרכוש את המכונית תמורת 68,250 ש"ח, ואם יעשה כך תעבור הבעלות על המכונית לידיו.
התובעים טענו שהמכונית בוטחה בפוליסת ביטוח מקיף שערכה כולל גם את רכיב המע"מ, וגם התשלומים החודשיים ששולמו לחברת הליסינג כללו מע"מ.
השעבוד שהוטל על הרכב, לטובת חברת הליסינג, לא משפיע, לטענת התובעים, על ערכו, והעברת תגמולי הביטוח לחברת הליסינג היא עניין טכני בלבד.
האובדן הגמור של המכונית, כך טענו התובעים, גרם – בהתאם לאמור בהסכם ביניהם – למכירתה (הרעיונית) לבעל הרכב , לכן החובה לתשלום מע"מ צריכה להיבחן מול בעל הרכב ולא מול חברת הליסינג.
המכונית, כך טענו התובעים, בוטחה מבלי שנרשמו בפוליסת הביטוח סייגים או מגבלות כלשהם, כך שהפרשנות המצמצמת שבחרה חברת הביטוח להעניק לדרישת הפיצוי נוגדת, לטענתם, את הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.
מנגד, חברת איילון טענה שלפי סעיף 56 לאותו חוק צריכים תגמולי הביטוח להיות משולמים באופן שישיב את בעל הפוליסה קרוב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו לולא התרחש מקרה הביטוח.
תשלום מלוא ערך הרכב, ללא מע"מ, לחברת הליסינג, עונה לדעתה בדיוק על ההגדרה הזאת שכן חברת הליסינג קיזזה את המע"מ במועד רכישת הרכב.
באשר לטענת מכירת המכונית לתובע לאחר מקרה הנזק טענה חברת איילון שמדובר למעשה בעסקה פיקטיבית שאל לה להטיל עליה כל חיוב. "התובע", טענה חברת איילון, "לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהפחתת סכום המע"מ, לא הוכיח כי בוצעה עסקה חייבת במע"מ ביחס לרכב או ששולמו תשלומי מע"מ על ידו (לאחר קרות מקרה הביטוח). "מקרה הביטוח אינו אירוע מס", הוסיפה הנתבעת והפנתה לתזכיר אגף המכס ומע"מ במשרד האוצר, הקובע כי פיצוי כספי המתקבל בגין נזק אינו תמורה עבור "עסקה" ולכן אינו חייב במס ערך מוסף.
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה לא קיבלה את טענות חברת הביטוח וחייבה אותה לשלם לתובע גם את סכום המע"מ, וזאת מכיוון שלרוכש הייתה זכות לרכוש את המכונית בסוף תקופת החכירה.
"במקום שהתובע ישלם את יתרת דמי החכירה החודשיים ודמי האופציה לחברת הליסינג כדי לזכות בבעלות המלאה ברכב, ואז יקבל את תגמולי הביטוח לידיו", כתבה השופטת, "הסכם הליסינג קובע כי חברת הביטוח – מכוח השעבוד המוטל על פוליסת הביטוח (שעבורה משלם בעל הרכב) – מעבירה את התגמולים לחברת הליסינג, ואז נערכת התחשבנות אחרונה בין חברת הליסינג לבין החוכר. קיצור דרך זה נועד להבטיח את התשלום לחברת הליסינג, לאחר קרות מקרת הביטוח ואינו בא לשנות מזכויות מי מהצדדים. הואיל ומחיר הרכב בבקשת החכירה כלל את רכיב המע"מ, כך גם דמי החכירה החודשיים ששילם בעל הרכב , הרי שהמחיר המלא של הרכב, בהתאם להסכם הליסינג, ודאי שכולל מע"מ. אי תשלום המע"מ ע"י הנתבעת כחלק מתגמולי הביטוח, מביא להקטנת הסכום אותו יש לנכות, בעת עריכה התחשבנות מול התובע עקב מקרה הביטוח והמשמעות הפשוטה תהא שהתובע "יספוג" את אי תשלום המע"מ על ידה שכן אין לו ממי להזדכות בגינו.
לאור המקובץ, ומכל הטעמים שהובאו, אני סבורה כי על הנתבעת לשלם לתובע את סכום המע"מ שניכתה" וחייבה את איילון לשלם לתובע סך של 15,930 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 800 ש"ח.
