ועדת הכלכלה תדון היום בהצעת חוק שאמורה לצמצם את גניבות הרכב, אלא שבאיגוד המוסכים טוענים שהתוצאה תהיה דווקא הפוכה

היום (ב') תתכנס ועדת הכלכלה של הכנסת לדון בהצעה לתיקון חוק "הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים", אשר נועד במקור לצמצם את תופעת גניבות הרכב שמונעת על-ידי ביקוש לחלפים לתיקונים.

במסגרת החוק עצמו, והתיקון לחוק, מנסה איגוד המוסכים להילחם בתופעת ה"אובדן להלכה" – כלומר מתן פיצוי למבוטח במקרה של תאונה קשה, ומכירת שרידי הרכב במחיר גבוה יחסית לסוחרים שמתקנים אותו או מוכרים אותו לצדדים שלישיים.

באיגוד המוסכים טוענים כבר מזה שנים רבות שלקונת ה"אובדן להלכה" יוצרת אנומליה כלכלית שמעודדת גניבות רכב וחמור מכך: תיקונים רשלניים ולא בטיחותיים במוסכים פיראטיים.

לטענתם, לו היו מתקנים את המכוניות שנפגעות קשה בהתאם להנחיות השמאים שקבעו את גובה הנזק המקורי לא הייתה הצדקה כלכלית לקנות את השרידים במחיר גבוה, או לקנות אותם בכלל.

אבל כאשר שרידים נמכרים במחיר גבוה (מכירה שממנה נהנות בעיקר חברות הביטוח והליסינג), ובהיעדר פיקוח מתאים, נוצר לחץ כלכלי להשיג חלפים גנובים ולתקן את המכוניות במוסכים פיראטיים באופן שמעלה על הכבישים מכוניות מסוכנות בטיחותית.

רצו לברך, יצאו מקלקלים

במכתב ששיגרו לאחרונה יו"ר ומנכ"ל איגוד המוסכים אל חבר הכנסת דוד צור, אשר עומד בראש תת-הועדה לבטיחות בדרכים ומנהל גם את הדיון בתיקון להצעת החוק, הם טוענים שהתיקון לא רק שלא יסייע לצמצום הגניבות אלא אפילו עלול להחמיר את המצב הקיים.

במכתב זה הם מביאים מספר דוגמאות לתקלות שקיימות בהצעה ואף מציעים תיקוני נוסח שיכולים לתקן את התיקון.

כך, למשל, הם מדגישים נושא שעלה בדיון קודם לגבי הפער הכלכלי בין הערכת הנזק שקבע שמאי הרכב שבדק את שרידי המכונית לבין עלות התיקון בפועל, וטוענים שפער כזה יכול להיגרם כאשר משתמשים בחלקים גנובים ובתיקון פיראטי. כדי למנוע את הפער חשוב, לדעתם, לחייב מצב שבו מי שהעריך ראשון את הנזק (שמאי או חברת ביטוח) יהיה אחראי ללוות את התהליך עד סופו – כולל גילוי נאות למי שבסופו של דבר ירכוש את המכונית.

לדעתם יש גם לחייב את המוסכים לתקן את המכונית לפי הצעת התיקון המקורית, כדי למנוע "חיתוכי פינות וקיצורי דרך".

שתי הבעיות הראשונות יכולות להיפתר על-ידי חיוב מצב שבו דוח השמאות המקורי יעבור יחד עם השרידים למוסך המתקן, ואילו מוכר הרכב (לרוב חברת הביטוח או הליסינג) יחזיק ברישיון הרכב ולא יוכל למסור אותו עד אשר יקבל אישור של מוסך מורשה לפיו הנזק תוקן בהתאם לחוות הדעת השמאית, תוך שימוש בחלפים ממקורות ידועים וממוסמכים.

ראשי איגוד המוסכים מבקשים מועדת הכלכלה לבטל את ההגדרה שמופיעה בתיקון לחוק לפיה יכול ששרידי המכונית יירכשו על-ידי אדם פרטי לשימושו האישי כביכול.
לדבריהם מדובר בפרצה מסוכנת בחוק אשר גורמת להרעה של המצב הנוכחי, תאפשר לסוחרים לפעול במסווה של אנשים פרטיים, כמו גם את האפשרות לתקן מכוניות במוסכים פיראטיים. כדי למנוע זאת הם מבקשים להוסיף לחוק את המשפט: "לא ימכור מבטח רכב… אלא לרוכש שהציג בפניו רישיון לעיסוק בסחר ברכב…"

הקונה מקונה פטור?

באיגוד דורשים גם למנוע את המצב הנוכחי שמאפשר "שירשור" של סחר בשרידי מכוניות מתאונה באופן שבו המבטח (או חברת ליסינג) מוכרת שרידים לסוחר אשר מוכר אותם הלאה והלאה עד שבסופו של דבר ניתקים הקשר, והאחריות החוקית והפלילית, בין המוכר המקורי לבין מי שבסופו של דבר קונה מכונית לאחר תיקון.

מי שיכול היה למנוע חלק ניכר מן התופעות הקשות – גם של גניבת רכב וגם של תיקונים לא בטיחותיים – הוא אגף הרכב במשרד התחבורה, לו היה מנהיג חובת דיווח על כל תאונה קשה, ומנהל מאגר מידע של מכוניות משוקמות.

בדרך זה יכול היה כל רוכש של מכונית משומשת לוודא האם היא עברה תאונה קשה, ואם כן – מה הייתה הערכת השמאי המקורית לתיקון הנזק.

"נוהל 23" החדש, אשר יחייב בעתיד רישום "הערת אזהרה" ברישיון הרכב אמנם פותר חלק מן הבעיה, אבל עדיין לא מוודא שהמכונית תוקנה תיקון מקצועי על-ידי מי שהוסמך לעשות זאת.