תפריט
צילום: Adrian Nier - Flickr.com

שוקה התרשל, שוקה ישלם

מה שווה לעבוד עם סוכן ביטוח אם הוא לא עובד בשבילך? בית המשפט קבע שסוכן שלא דאג לחידוש הפוליסה יפצה מבוטח ב-70% מן הנזק שנגרם לו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

טענה מרכזית של סוכני ביטוח במאבק שלהם בחברות הביטוח הישיר היא שאין תחליף לשירות האנושי והאישי שלהם, ולתועלת שהם מביאים למבוטחים דרכם במקרה של נזק שדורש פיצוי.

 

צילום: Jim.henderson
צילום: Jim.henderson

 

אלא שלפחות במקרה אחד לא הייתה הצדקה לטענה כזאת, והמבוטח – בעל מונית – נאלץ לתבוע את נזקיו באמצעות בית המשפט לאחר שגילה שהסוכן שלו "פישל" ולא חידש עבורו את פוליסת הביטוח.

מעשה שהיה כך היה (לפי פרשת התביעה): בעל מונית מסוג סקודה אוקטביה הסיע כדבר שבשגרה שני נוסעים, אולם במהלך הנסיעה אלה שדדו ממנו את המכונית בתוך כדי כך שהם פוצעים אותו פצעים שדרשו את אשפוזו בבית החולים. המונית נמצאה לאחר מכן על ידי המשטרה אולם השודדים גרמו לה נזק רב, ולכן פנה בעל המונית אל חברת הביטוח 'הכשרה', שבה חשב שהוא מבוטח, כדי לקבל את הפיצוי שחשב שמגיע לו.

אנשי 'הכשרה' דחו את התביעה בטענה שבעל המונית אמנם היה מבוטח אצלם בעבר אולם לא חידש את פוליסת הביטוח שלו, וזו הישנה לא הייתה בתוקף מזה כשלושה חודשים בזמן השוד.

בעל המונית פנה אל סוכן הביטוח שלו ומשזה סרב לפצותו הגיש לבית המשפט תביעה כנגד חברת 'הכשרה' וכנגד הסוכן, ובה טען בין השאר שהוא היה לקוח של סוכנות הביטוח מזה למעלה משמונה שנים.
לטענתו, במהלך השנים ביטח אותו הסוכן לסירוגין בחברות הביטוח 'הכשרה' ו'שומרה' וכמעשה שבשגרה חודשו פוליסות החובה וה"מקיף" של המונית. מאחר וכך, הוא טען, סוכנות הביטוח חייבת הייתה להודיע לו על אי חידוש הפוליסה לאחר שזו הסתיימה' ומכיוון שלא עשתה כך הרי שהיא התרשלה ועליה לפצותו.

התובע התבסס על פסק דין (רע"א 5695/06 סייף נ' מרע) שבו נקבע כי: "לסוכן הביטוח יש חובת זהירות כלפי הבאים להתייעץ איתו ולנהל איתו משא ומתן לצורך רכישת ביטוח. חובתו של סוכן הביטוח משתרעת גם על נזקים שיגרמו לאותם לקוחות מנסיעה ללא כיסוי ביטוחי בשל מחדל או מעשה שלו. סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות נזקים מסוג זה".

בא כוחה של סוכנות הביטוח טען מנגד שלא מוטלת עליה כל חובה חוקית ליידע מבוטח על סיום הפוליסה ואי האפשרות לחדשה. למרות זאת נעשו מספר ניסיונות כושלים להתקשר למבוטח והוא לא טרח להשיב.

במהלך הדיון הסתבר שהפוליסה לא חודשה מכיוון ששתי חברות הביטוח חסמו את האפשרות לבטח אצל את המבוטח, וזאת לנוכח המדיניות שלהן שלא לחדש את הביטוח של מי שתבע אותן יותר מפעם אחת במהלך שלוש שנים. מדיניות זאת, כמו גם העובדה שהפוליסה לא חודשה, לא היו ידועים לתובע.

השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל-אביב לא קיבל את טענת ההגנה הראשונה, וציטט את הוראת המפקח על הביטוח לפיה "על מבטח להודיע בהודעה בכתב למבוטח 30 ימים לפני פקיעת פוליסת הביטוח כי הפוליסה עומדת לפקוע".

הוא קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע ש"היחסים המיוחדים שבין סוכן הביטוח ובין מבוטח (ואף מבוטח פוטנציאלי) יוצרים חובות המוטלות הן על הלקוח והן על הסוכן. מצב דברים זה יוצר אצל הלקוח הטיפוסי ציפייה לקבלת שירותים מסוימים מהסוכן ולעמידתו בסטנדרטים ראויים של אמון, זהירות והשתדלות. כמו כל בעל מקצוע סוכן הביטוח חב חובת זהירות כלפי אדם הנזקק לשירותיו המקצועיים…

התובע הוא נהג מונית, ומדובר על ביטוח ה"עסק" שלו – המונית שבאמצעותה הוא מתפרנס כמסיע נוסעים בתשלום – בביטוח מקיף. העובדה, כי שנה אחר שנה חודשה פוליסת הביטוח באמצעות סוכנות הביטוח, ללא כל הסתייגות ו/או טענה מצד התובע, כאשר באמצע התקופה סוכנות הביטוח החליפה פעמיים את המבטחת – יוצרת חובת זהירות קונקרטית של סוכנות הביטוח כלפי התובע…. גם עם חסימת האפשרות לחדש את הפוליסה בחברה הנוכחית, עדיין הייתה אמורה סוכנות הביטוח לפעול כסוכנות סבירה ומיומנת, המעניקה למבוטחה שסומך עליה שנים רבות את הטיפול המהימן והמקצועי המתבקש כמו למשל לקשר אותו לסוכן אחר שיוכל להשיג לו ביטוח.

מדוע סוכנות הביטוח לא חשבה על כך קודם, לפני האירוע? האם בגלל שלא היה לה כבר אינטרס כלכלי, כיוון שלא יכלה לבטח אותו אצל אחת החברות שהיא עובדת איתן, היא הפקירה את התובע/המבוטח שלה, שסמך עליה מזה שנים? בכל מקרה, חובתה הייתה להודיע לו על פקיעת הכיסוי הביטוחי".

הטענה לפיה הסוכנות "לא הצליחה להשיג את המבוטח" נדחתה על-ידי השופט שקבע שלאחר שניסיונות טלפוניים לא צלחו אפשר פשוט היה לשלוח אליו מכתב רשום עם ההודעה המתאימה.

מנגד, השופט לא הטיל את כל האחריות על סוכן הביטוח מפני שלדעתו גם לבעל המונית יש אשם תורם לתוצאה הסופית: "מדובר בשלושה חודשים תמימים שבהם הוא נוסע ללא ביטוח חובה. נוסף לכך, אין מדובר כאן באדם שמנהל עסק, שעיקר העיסוק אינו קשור בנהיגה והוא לא מצוי בפרטים של כל הביטוחים שלו ועל תוקפם. כאן מדובר בנהג מונית שכמו שהוא דואג שיהיה בנזין ויהיה רישיון רכב תקף, עליו לדאוג גם לביטוח חובה תקף, והתובע כשל בכך.

מדובר במקרה זה ברשלנות הן של הנתבעת והן של התובע. לכן אני מוצא את סוכנות הביטוח כאחראית לנזק בשיעור של 70% ואת התובע ברשלנות תורמת של 30%".

לנוכח חלוקת הנזק בין הצדדים חייב השופט את סוכנות הביטוח לשלם לבעל המונית 27,300 ש"ח שמהווים 70% מגובה הנזק בתוספת הפרשי הצמדה ורבית, וכן הוצאות משפט והוצאות עו"ד בסך 14,200 ש"ח.

ת"א 45103-01-15