תפריט

רוב הצרכנים רוצים מכוניות אוטונומיות

מחקר שנערך ברחבי העולם מצא יחס חיובי כלפי מכוניות אוטונומיות גם בקרב הציבור הרחב וגם בקרב מנהלים בתעשיית הרכב
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בין אם נרצה בכך ובין אם לא, גם אם אנחנו אוהבים את הרעיון וגם אם אנחנו חוששים או סולדים מפניו – מכוניות אוטונומיות הן חלק מן העתיד של האנושות והן ינועו על כבישי העולם במוקדם או במאוחר. מחקר חדש, אחד מתוך סקרים ומחקרים לא מעטים שמפורסמים חדשות לבקרים, מצא שרוב הלקוחות והצרכנים ברחבי העולם יקבלו בברכה מכוניות שנוהגות את עצמן בעצמן – אפילו אם ברגע זה עדיין מדובר ברעיון קצת תיאורטי.

 

 

חברת הייעוץ הצרפתית Capgemini (אשר מעסיקה יותר מ-212 אלף עובדים ברחבי העולם) ערכה מחקר עמדות בקרב יותר מ-5,500 צרכנים בעולם, וכן בין 280 מנהלים בכירים בתעשיית הרכב, וזאת במטרה לבחון את הציפיות של הציבור ממכוניות אוטונומיות ואת העמדות כלפי חדירתן הצפויה, כמו גם אודות האופן שבו יצרניות הרכב מגיבות אליהן. בין הממצאים החשובים בולטת העובדה שצרכנים מביעים אמון רב יותר ביצרניות הרכב הוותיקות ובמותגים המבוססים מכפי שהם מאמינים בחברות סטארט-אפ צעירות – בעיקר בכל הקשור ליכולתן להציע מכוניות אוטונומיות בטוחות ואמינות.

בנוסף, וזאת אולי עובדה שמבוססת על חוסר ידע של הציבור – הקהל הרחב הביע עמדות יותר אופטימיות כלפי קצב ההצגה, החדירה וההטמעה של טכנולוגיה אוטונומית, ומן ההתגברות על חסמים רגולטוריים, מכפי שהביעו מנהלים בתעשייה. בראיון ל'אוטומטיב ניוז' הקנדי אמר מרכוס וינקלר, מנהל תחום הרכב העולמי בקפג'מיני, שבמחקר מוכיח שלא רק בטיחות והיבטים טכניים של מכוניות אוטונומיות יקבעו את קצב האימוץ שלהן על-ידי הציבור, אלא גם – ובעיקר – החוויות של הצרכנים". לדברי וינקלר, מהנדסים וחוקרים צריכים לעבוד בצוותא עם אנשי השיווק ועם מומחים לחוויית משתמשים כדי לתכנן וליצור מכוניות אוטונומיות שתשרתנה את הצרכים של לקוחות. "צרכנים חייבים להיות חלק מן הדיון הזה מפני שהם מצפים לא רק להסעה בטוחה שלהם אלא גם למימוש ההבטחה של מכוניות אוטונומיות בתחומי הנוחות וחוויית הלקוח.

כאשר צוללים עמוק יותר לממצאי המחקר מתגלות עובדות מאד הגיוניות ולמרות זאת כאלה שראוי לשים אליהן לב ואף להתמקד בהן בעת תהליך המחקר והפיתוח שנדרשים עד ליום שבו ינועו מכוניות אוטונומיות לחלוטין על הכבישים. למשל, 63% מן הנסקרים ציינו שהם מצפים שמכוניות אוטונומיות יחסכו להם זמן. לכאורה מדובר בעניין טריוויאלי, ובכל זאת – הציבור מצפה שמכונית אוטונומית תחסוך לו לא רק את ההתעסקות הקבועה סביבה (למשל בתחומי תחזוקה) אלא גם את הצורך למצוא לה חניה ולהגיע ממקום החניה אל היעד הסופי.
על פי הסקר, בין הציפיות הללו, המכוניות המכוניות עצמן יחסכו בזמן – בסביבות שש וחצי שעות בשבוע, אשר 63 אחוזים אמרו כי ישתמשו כדי לתקשר עם חברים או משפחה ברכב, או באינטרנט או פנים להתמודד. (ארבעים וחמישה אחוזים אמרו שהם ישתמשו בזמן כדי להדביק את שנתם). באופן יותר ספציפי מדובר בממוצע של 6.5 שעות שמתבזבזות לנהגי המכוניות בכל שבוע, והנשאלים מעריכים שהם ינצלו את הזמן שמתפנה להם בהתרועעות עם חברים ומשפחה במהלך נסיעות במכונית (בין אם במפגש פיזי ובין אם ב"התרועעות אינטרנטית").

לא מיותר להזכיר שכמעט מידי שבוע אנחנו שומעים על מחקר או סקר בתחום זה, וכל זאת לנוכח דחיות חוזרות ונשנות של המועד המוערך שבו מכוניות אוטונומיות אכן יחלו לפעול בקנה מידה משמעותי. די ברור שההערכות הראשוניות לגבי מועד כזה התבססו במידה רבה על התלהבות יתר מן הרעיון, או על התעלמות מן האתגרים הרבים שצריך להתמודד איתם – גם ברמה הטכנולוגית ובעיקר ברמה הרגולטורית.

 

כאשר מנתחים מעט יותר לעומק את הסקרים האלה, ובעיקר את הכותרות שנובעות מהם, קל להבחין שהתשובות של הנשאלים, איך לא, מושפעות באופן מוחלט מנוסח השאלות – וזה עניין ברור מאליו בהתחשב בכך שלציבור אין מידע מבוסס אודות מכלול המשמעויות של תעשיית הרכב האוטונומי ושל האתיקה שכרוכה בהפעלת כלי רכב כאלה.
הבלבול והמבוכה האלה ניכרים גם בתוצאות המחקר של קפג'מיני: כאשר הנשאלים התבקשו לתאר מה התחושות הרגשיות שלהם כלפי מכוניות אוטונומיות (עם אפשרות לנקוב ביותר מתחושה אחת) הגדירו 59% מן הנשאלים את התחושה שלהם כ"ציפיה", 52% אמרו "הפתעה", ולעומת זאת 48% ענו "פחד" ו-43% אמרו "אובדן שליטה / חוסר אונים". 32% מן הנשאלים הגדירו תחושה של "אמון" ו-28% ענו "ביטחון". 6% מן הנשאלים אמרו שהתחושה ההולמת מבחינתם היא "כעס".

וינקלר מציין ש"צרכנים מושפעים מאד מן הסיקור התקשורתי. במצבים מסוימים, לאחר הכרזות שונות – למשל בתערוכת האלקטרוניקה הבידורית CES – יש פסגות של התרגשות, ומצד שני תאונות ואירועים שליליים מתוקשרים אחרים משפיעים גם הם על הצרכן".

לא מיותר להזכיר שלפי הערכות רבות הטכנולוגיה של נהיגה אוטונומית תהיה יקרה מידי, בשלביה הראשונים, לרכישה פרטית ורוב כלי הרכב האוטונומיים ישמשו לשירותי הסעה ציבוריים ושירותי ניידות מסחריים. גם בהקשר הזה תידרש עבודת שיווק לא מובנת מאליה כדי לבנות אמון של משתמשים בכלי רכב שאין להם שליטה בהם. עוד עולה מן המחקר שיצרניות הרכב תאלצנה לייצר חוויות שימוש שונות בכלי רכב שיתופיים ובכלי רכב בבעלות פרטית, במידה רבה מכיוון שהמגזר הפרטי יצרוך כלי רכב יקרים ומותגי יוקרה.

מעניין (אך לא מפתיע) לציין שהמחקר מצא הבדלים ניכרים בין התחושות והציפיות של אלפי הלקוחות שנסקרו לבין אלה של מנהלים מתעשיית הרכב. כ-60% מן המנהלים צופים שהמכשול העיקרי לאימוץ שימוש במכוניות אוטונומיות מצד הציבור יהיה למידת השימוש בהן, וזאת לעומת כ-37% בלבד מבין הלקוחות שסבורים כך. המסקנה שאליה הגיעו אנשי חברת הייעוץ היא שיצרניות הרכב צריכות להתמקד בבניית אמון של צרכנים כלפי הטכנולוגיה, בעיקר בתחומים הבעייתיים ביותר מבחינת כ-70% מן הצרכנים: בטיחות וביטחון.

ממצא לא פחות מעניין, ולא פחות צפוי, הוא שקיימים הבדלים גדולים במידת הנכונות של לקוחות לאמץ טכנולוגיה חדשה כזאת כפונקציה של מיקום גיאוגרפי ומנטליות "לאומית": הסינים, למשל, הרבה יותר נלהבים לקראת עידן המכונית האוטונומית, אולי מפני שאצלם אין מסורת בת 100 שנות מכונית לנהיגה עצמית, אולי מפני שמעצם המנטליות שלהם הם מביעים אמון במערכות שבהן הם חיים, ואולי מכיוון שסין מעודדת הטמעת טכנולוגיה חדשה בקצב מהיר.
מה שמשותף לצרכנים בכל העולם הוא שהם מוכנים לשלם יותר עבור מכוניות אוטונומיות – אולי מכיוון שברור לאנשים שמדובר במוצר יקר יותר ואולי מכיוון שאנשים מתלהבים לקראת העידן הזה: המחקר מצא שיותר ממחצית (56%) הנשאלים מוכנים לשלם תוספת של עד 20 אחוזים תמורת האוטונומיה.

 

 

לקוחות מבינים גם שמדובר בטכנולוגיה מתהווה שתשתפר בשנים הבאות, ולכן בעוד שרק 25% מן הנשאלים מוכנים לנסוע כבר כעת במכונית כזאת, 52% אומרים שיהיו מוכנים לנסוע במכונית אוטונומית בעוד חמש שנים.
מבין קבוצת "המאמצים המוקדמים" 63% הם גברים, 68% הם תושבי ערים ו -63% הם בני 35 ומעלה. לדברי אנשי חברת הייעוץ – אם יצרניות הרכב רוצות להאיץ את תהליך המעבר לרכב אוטונומי עליהן להעביר לציבור כמה שיותר עדכונים אודות ההתפתחויות ו"לשמור עליהם בתמונה", ובמקביל גם להשקיע מאמצים בהבנת הצרכים והחששות של המשתמשים ובמציאת פתרונות לצרכים ולחששות אלה. לצורך זה נדרשת הקמת סביבת מחיה תומכת של שירותים – רצוי תוך שיתוף פעולה עם חברות מוכרות אחרות, למשל חברה כמו דיסני.