תפריט

ראו הוזהרתם: מצלמות המהירות הן רק ההתחלה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

משטרת ישראל משתמשת באמצעים טכנולוגיים כדי לפצות על מחסור בכוח אדם, ובעתיד הקרוב ייכנסו עוד ועוד מכשירי אכיפה לשירות אגף התנועה. מה מצפה לנהגים ואיך תשפיע הגברת האכיפה על הבטיחות? כל התשובות בכתבה שלפניכם

מצלמות המהירות החדשות הופעלו אמנם כבר במרץ 2012, אך 2013 הייתה שנת ההפעלה המלאה הראשונה של מערך האכיפה האלקטרוני. התוצאה, לפי נתוני המשטרה, הייתה זינוק של כ-36% במספר דו"חות המהירות שקיבלו נהגים – כ-140 אלף אשתקד לעומת כ-103 אלף ב-2012. הכנסות המדינה מדו"חות המהירות נאמדים בכ-100 מיליון שקלים בשנת 2013 לבדה.

אבל הזינוק החד בשנה שעברה הוא כנראה רק ההתחלה: במקביל להתקנת עשרות מצלמות חדשות עד סוף 2014, משטרת ישראל מתכננת להפעיל אמצעים טכנולוגיים נוספים, שישפרו את יכולתה לאכוף עבירות תנועה. TheCar סוקר את אמצעי האכיפה העיקריים והעתידיים ואת אופן הפעלתם, ומעלה את השאלה החשובה באמת: האם שיפור יכולתה של המשטרה לאכוף עבירות ישפר גם את הבטיחות בכבישים?

סף אכיפה שמשתנה בימי שישי
מצלמות האכיפה החדשות כבר מוכרות היטב לנהגים בישראל: מאז החלה הפעלתן במרץ 2012, עשרות אלפי נהגים כבר קיבלו "בזכותן" דו"חות בגין עבירות מהירות או חציית צומת באור אדום. כיום, מעט יותר משנתיים מאז הופעלו לראשונה, סביר להניח שרוב הנהגים יודעים שמצלמות הרמזור אוכפות גם עבירות מהירות. סביר להניח שרוב הנהגים גם יודעים שחלק מהמצלמות יכולות לצלם מכוניות שנוסעות בשני הכיוונים – גם כאלה שמתרחקות מהמצלמה (אז מצולם החלק האחורי של המכונית) וגם כאלה שמתקרבות למצלמה (ואז מצולם החלק הקדמי).

אך האם ידעתם שסף האכיפה בחלק מהמצלמות משתנה לעתים תכופות, ונקבע בהתאם לזמן ולמקום? "סף האכיפה", שהוא הפער בין המהירות המרבית המותרת והמהירות שבה מתחילה מצלמה להפיק דו"חות לנהגים, הוא סוד שמור של אגף התנועה. אבל מדברים שאמר לאחרונה בכיר באגף, עולה שסף האכיפה הזה משתנה לא רק בין קטעי כביש שונים, אלא לעתים גם באותו כביש עצמו – ובאותה מצלמה.

למשל, באגף התנועה טוענים שבכביש מספר 2, בין חיפה ותל-אביב, נהגים צעירים עורכים תחרויות בימי שישי בערב. במקום להציב בכביש ניידות ושוטרים, החליטו באגף לשנות את סף האכיפה בימי שישי בשעות הערב. ומה סף האכיפה שנקבע? "מינימאלי", הגדיר זאת בכיר באגף. או במלים פשוטות – כל חריגה מהמהירות המותרת, ולו בשיעור קל בלבד, תפעיל את המצלמה ו"תזכה" את הנהג בדו"ח וקנס.

למרבה הצער, מי שצפוי להיפגע משינויים תכופים בסף האכיפה והפיכת ל"מינימאלי", הם דווקא נהגים נורמטיביים שאינם עוברים על החוק במודע, ובגלל חוסר תשומת לב רגעי עברו רק במעט את המהירות המותרת. מנגד, אותם נהגים צעירים שעורכים תחרויות ודאי מכירים היטב את מיקומי מצלמות האכיפה, ולכן נמנעים ממילא מלנהוג במהירות מופרזת בקטעי הכביש שבהם הותקנו מצלמות. (ומי שאינו מכיר את הכביש מפעיל אפליקציה חינמית, שמתריעה בפני הנהגים על מיקומי המצלמות).

הניידת שגם מודדת וגם מצלמת
גם מכשיר "הדבורה" כבר מוכר לנהגי ישראל: מכשיר מדידת מהירות, שמותקן לרוב בניידות מוסוות. כאשר היא מופעלת לפי הוראות שנקבעו בעקבות דיונים משפטיים ממושכים, יכולה הדבורה למדוד את מהירות הנסיעה של מכוניות שמתקרבות לניידת בשני כיווני הנסיעה, ובנוסף יכול השוטר "להתגנב" מאחור למכונית חשודה ולמדוד את מהירותה.

אבל כל זה צפוי להשתנות, כנראה בעתיד הקרוב. המשטרה כבר החלה לבחון מצלמות וידאו שיותקנו בניידות ויוכלו לתעד עבירות תנועה רבות – החל מחציית קו הפרדה רצוף ועד נהיגה המוגדרת "בריונית". בנוסף, המשטרה בוחנת את השימוש במצלמות אישיות, שיחולקו לשוטרים ויופעלו על-ידם בכל מקרה שבו יחשדו שמבוצעת עבירה.

מעניין לציין שבמרבית המדינות שבהן מופעלות מצלמות אכיפה בניידות המשטרה, שימושן העיקרי הוא הגנה על השוטר – למשל, מפני התנהגות אלימה של עבריינים. בישראל, מדינת הסטארט-אפ וחלוצת ההייטק, החליטו לבחון את הסבת המצלמות לאכיפה של עבירות תנועה. אלא שלמרות שהמוח היהודי ממציא לכם פטנטים, נראה שיש לא מעט בעיות משפטיות בהפעלת המצלמות, כמו למשל קבילות סרטי הווידאו כראייה בבית משפט.

אגב, המצלמות האישיות מיועדות לשמש גם לתיעוד המפגשים בין שוטרים ואזרחים – מפגשים שמתרחשים לאחר ביצוע עבירה לכאורה. במקרה זה, נראה שהמשטרה מנסה למצוא מענה לאזרחים שמאסו בהתנהלות שרירותית של שוטרים, והחלו לתעד בעצמם את המפגשים עם משטרת ישראל. לא מן הנמנע שהתוצאה תהיה הצגת סרטוני וידאו בבית המשפט גם על-ידי התביעה המשטרתית וגם על-ידי האזרח-הנאשם. מעניין יהיה לראות מי מהצדדים ייהנה מחזקת אמינות.

נהג שגר בצפון ונוסע בדרום
במשטרת ישראל נוהגים לספר שאין להם מספיק שוטרים, ואחד הפתרונות שלהם למצב הוא שיפור התפוקה של כל שוטר ושוטר. למשל, באמצעות שימוש במה שהם מכנים "מכפילי כוח" (וזה כמובן ביטוי שמוכר היטב לכל מי שבילה כמה ימים בצבא).

ומה יכול להכפיל את כוחו של השוטר הישראלי? מערכת שמזהה לוחית זיהוי של כלי רכב, ומפיקה מידע מידי אודות כלי הרכב והנהג. "אני יכול היום לצלם את הרכב", סיפר לפני כמה חודשים בכיר במשטרה, "ולדעת למי הוא שייך ואיפה הוא גר. אם הוא גר בצפון ואני רואה את הרכב מגיע למחסום בדרום, זה מיד יקפיץ לי נורת אזהרה".

המערכת מבוססת על טכנולוגיה מוכרת ונפוצה: זיהוי אוטומטי של לוחית הרישוי, או LPR באנגלית (ר"ת: License Plate Recognition). השימוש אמנם מיועד בעיקר לזיהוי גנבי רכב או חשודים בביצוע עבירות חמורות, אבל מהרגע שבו טכנולוגיה קיימת ופועלת אפשר הרי לעשות בה שימוש לכל מטרה. למשל, חיבור תקשורת פשוט למרכז הבקרה של מצלמות האכיפה האלקטרוניות יכול להכפיל את כוחם של השוטרים בלכידת נהגים החשודים בביצוע עבירות מהירות.

ומה עם הבטיחות בדרכים?
זוכרים את נתוני האכיפה של שנת 2013, לפיהם נרשמה עלייה של כ-36% במספר דו"חות המהירות? ובכן, למרות העלייה הדרמטית בהיקף האכיפה, נרשמה בשנה שעברה גם עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים (+5% לעומת 2012) ובמספר התאונות הקטלניות (+9.5%). באופן שעשוי להפתיע את בכירי אגף התנועה, דווקא בשנת 2012 – שנה שבה נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתקופה של כחמישה עשורים – נרשם מספר נמוך במיוחד של דו"חות מהירות.

נתונים אלה אינם מעידים על כך שמצלמות האכיפה נכשלו בהשגת שיפור בבטיחות, שכן ראוי למדוד את יעילותן של המצלמות לאורך תקופה ארוכה מזו שבה הן פעילות. אז מה בכל זאת אפשר ללמוד מהנתונים? אמצעי האכיפה של המשטרה אינם מטה קסמים, והם אינם יכולים להביא בבת אחת (ולבד) לשיפור בבטיחות.

וכדאי לסיים באזהרה למתכנני מדיניות האכיפה של המשטרה: מצלמות המהירות שהותקנו בישראל לפני כשנתיים, הוצבו לראשונה במדינות במערב אירופה כבר לפני כעשור וחצי. באותה תקופה טלפונים ניידים לא היו נפוצים, וגם מערכות ניווט לא היו אביזר סטנדרטי במכוניות. כך הצליחו משטרות ברחבי אירופה להפתיע נהגים, ובמקרים מסוימים הוגברה ההרתעה נגד נהגים שעוברים את המהירות המותרת.

אלא שמאז השתנה העולם. טלפונים ניידים נמצאים בכל כיס, ובאמצעותם יכולים נהגים לקבל התרעה על מיקומי מצלמות האכיפה. מלבד הקניית היכולת לחמוק מ-"עיני" המצלמות, לטכנולוגיה הלא-כל-כך-חדשה יש השפעה בטיחותית שלילית. כך תיאר את התופעה אחד מיועציו של יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת: "נסעתי מחיפה לתל-אביב, וכנראה שיש להרבה אנשים waze, אז כשהתקרבנו לשתי המצלמות היחידות שם, אפשר היה לראות גל של בלימות".

מוסר ההשכל פשוט: לא כל מה שהתאים למדינות אחרות בזמנים אחרים, מתאים למדינת ישראל כיום. וראוי שבמשטרה יזכרו את זה, לפני שהם ממשיכים בתוכניתם להפעיל כ-150 מצלמות אכיפה בכבישים.