תפריט

עשרה דברים שחשוב לדעת על פורד מוסטנג E

פורד לוקחת איתה אל עידן המכונית החשמלית את אחד האייקונים המוכרים ביותר שלה. הנה עשרה דברים שכדאי לגעת על החשמלית החדשה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

55 שנים ושבעה חודשים לאחר השקת אחת המכוניות האייקוניות ביותר בתולדות פורד הציגה השבוע יצרנית הרכב השנייה בגודלה בארה"ב את 'מוסטנג E' – מעין קרוסאובר חשמלי טהור שנושא את השם ואת הסמל של "מכונית הפוני" המקורית.

 

 

הדבר הראשון שחשוב לדעת על מוסטנג E הוא שחוץ מאשר השם והסמל – למכונית הזאת אין כל "קשר דם", או כל סוג אחר של קשר משפחתי, אל המכונית הפסאודו-ספורטיבית המקורית, שהיא, אגב, אחד הדגמים היחידים בעולם שמיוצר ברציפות מזה כמעט 56 שנים.
אבל מכיוון שפורד בחרה, מסיבותיה שלה, להשתמש במותג הזה צריך לומר גם שיש בכך משהו סמלי. פורד הכריזה לפני כשנה וחצי  שבכוונתה להפסיק לייצר מכוניות נוסעים לשוק האמריקני, ולהתרכז אך ורק בייצור קרוסאוברים, טנדרים ומכוניות מסחריות. וגם את מוסטנג. שהיא מכונית. כעת היא משתמשת בשם הדגם האחרון שמסמל אצלה מכונית נוסעים כדי להשיק על גבו את המכונית החשמלית הטהורה המודרנית הראשונה בתולדותיה (להבדיל ממספר הסבות קודמות של דגמים סדרתיים).

הסמליות נובעת מכך שמוסטנג המקורית, פרי מוחו היצירתי של לי אייקוקה האגדתי, הומצאה בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת כאשר החברה, אשר הייתה אז יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם, נמצאה בתקופת משבר. לאחר מספר שנים שבהן היא לא השכילה לחדש את הדגמים שלה, והחלה להיתפש בציבור כמי שמייצרת "מכוניות של זקנים", היא בראה דגם צעיר, מושך ומרענן שהסעיר את השוק כולו וגרם גם למתחרותיה להמציא דגמים מקבילים.

"חילול הקודש", מעבר לשימוש בשם המפורש, נובע ראשית לכל מכך שמוסטנג המקורית הייתה, בשעתו, חידוש מרענן ומוצלח של פורד, והמצאה מקורית, ולכן אין פלא שהיא הפכה בין לילה ללהיט. כבר בשנה הראשונה נמכרו חצי מיליון יחידות של פורד מוסטנג – מספר מדהים גם בימינו ובוודאי בשנות ה-60. מוסטנג E, לעומת זאת, היא מוצר לא מגובש ולא מחדש, אשר נוצר בחיפזון ומתוך מצוקה. לפחות ככל שאפשר לשפוט כרגע – אין במכונית החשמלית הזאת אף תכונה או הברקה שאין לאחרים.

דבר שני שכדאי לדעת על מוסטנג E הוא אמנם בגדר שמועה, אבל היא מגיעה "ממקורות מקורבים" ויש בה מן ההיגיון. אנשי פורד, כך מסתבר, חששו בתחילה מתגובת "הגרעין הקשה" של ה"מוסטנגיסטים", ולכן התכוונו לקרוא למכונית שלהם פשוט "מאך E", כשמה של אחת הגרסאות של מוסטנג. בסופו של דבר מישהו שם קיבל אומץ והחליט "ללכת על כל הקופה": לא רק שהדגם נקרא "בשם המפורש", מוסטנג, אנשי פורד אף משתמשים בכל האלמנטים השיווקיים שכרוכים בתת המותג הזה. הדגם הבסיסי נקרא 'מוסטנג מאך E', דגם הביצועים נקרא מוסטנג GT (וגרסת האקסטרים נקראת GT פרפורמנס), והמכונית משווקת בחמש גרסאות עיקריות ותשע גרסאות אבזור.
עובדה שלישית חשובה קשורה למחיר. אחד התורמים להצלחת מוסטנג המקורית היה תג מחיר נוח של "החל מ-" 2,400 דולר, שהם שווה ערך לכ-20,000 דולר במונחים נוכחיים. מוסטנג E, לעומת זאת, היא מכונית יקרה יחסית: מחיר הבסיס שלה מתחיל ב-45,000 דולר ומאמיר עד לכ-65,000 דולר, לכן היא לא תהיה "מכונית צעירים" אלא כזאת שצפויה להירכש בשלב ראשון בעיקר על ידי "מחבקי עצים" ומאמצים מוקדמים.

 

 

עם זאת – באותה נשימה חשוב להדגיש שהכל יחסי. ראשית לכל, 'טסלה X' המקבילה עולה כמעט 80,000 דולר, ואילו מוסטנג E תהנה מהטבת מס בסך 7,500 דולר. המשמעות היא שמחיר גרסת הבסיס שלה "על הכביש" בארצות הברית יהיה כ-37,500 דולר, כלומר פחות ממחירה של מכונית הנוסעים החשמלית טסלה 3. אגב, שיטת הטבות המס האמריקנית מבוססת על "כל הקודם זוכה": מספר מסוים של מכוניות מכל דגם מקבל הטבת מס וסכום ההטבה הולך ופוחת ככל שנמכרות יותר יחידות מאותו דגם. טסלה כבר כמעט הגיעה למכסה שלה ורוכשי מכוניות מתוצרתה כבר לא יזכו להטבות מס.

דבר מעניין רביעי קשור לכושר הייצור של המכונית החשמלית הטהורה הראשונה של פורד. בהקשר הזה חשוב להדגיש שפורד זקוקה למוסטנג E פי כמה וכמה יותר מכפי שהיא הייתה זקוקה בשעתו למוסטנג המקורית. הממשל האמריקני אמנם החליט להציב את ארצות הברית בעמדת פיגור אחרי הנעשה בעולם בכל הקשור לרכב חשמלי, ולכן בארצות הברית פורד לא מרגישה עדיין את הלחץ ויכולה להמשיך למכור טנדרים וקרוסאוברים זללני דלק. אבל פורד היא יצרנית רכב גלובלית, ובאירופה היא חייבת להציע מכוניות חשמליות אחרת היא תיאלץ לשלם שם קנסות עצומים בגין אי עמידה בתקנות זיהום האוויר המחמירות. גם בסין אי אפשר להמשיך לשחק בלי כלי רכב חשמליים. מבחינה זאת, אגב, אפשר להמר על כך שרוב הייצור של מוסטנג E מיועד בכלל לאירופה ולסין, ולא לארצות הברית.

הבעיה של פורד היא שבשונה מקבוצות רנו-ניסאן, פולקסווגן ופיג'ו-סיטרואן, או מיצרניות הרכב הסיניות, פורד לא נערכה מבעוד מועד לעידן הרכב החשמלי. אנשיה אמנם ביצעו כמה הסבות של דגמים קיימים, אבל זה רק כדי לצאת ידי חובה וכדי לעמוד בדרישות זיהום האוויר של קליפורניה. בתכל'ס, בשנה שעברה פורד מכרה בארצות הברית רק 560 יחידות של פוקוס החשמלית.

כדי לייצר מכונית חשמלית טהורה צריך לפתח פלטפורמה ייעודית לרכב חשמלי (כמו פולקסווגן) או לכל הפחות לתכנן פלטפורמה שמסוגלת להכיל סוללות (כמו פיג'ו-סיטרואן או רנו-ניסאן), ואנשי פורד החלו לפתח פלטפורמה כזאת בעצלתיים לאחר פרשת 'דיזלגייט'. בשנת 2017, כאשר בכירי החברה ראו את מה שפותח אצלם (יש שאומרים שזה נראה כמעט כמו העתק של טויוטה פריוס) הם מחקו הכל והתחילו מהתחלה, תוך כדי כך שהם מפתחים במקביל – אך בנפרד – פלטפורמה חדשה מחד, ועיצוב חיצוני חדש מאידך.

ההוכחה שהיצירה הסופית לא מספיק מגובשת, וכנראה גם יקרה מידי לייצור, פשוטה: אנשי פורד נאלצו לכרות ברית עם קבוצת פולקסווגן ובין השאר לרכוש מן הגרמנים זכויות לשימוש בפלטפורמת MEB הייעודית שלהם, אשר תוכננה באופן בלעדי לרכב חשמלי. מוסטנג E, יש להדגיש, לא קשורה לפלטפורמה המשותפת הזאת אלא מבוססת על תכנון עצמאי של פורד כחלק מתוכנית השקעה בהיקף של כ-11.5 מיליארד דולר ברכב חשמלי. אחת התוצאות היא שמוסטנג E הרבה יותר יקרה לייצור מאשר מכוניות מקבילות אשר ייוצרו בעתיד על בסיס פלטפורמת MEB של הגרמנים.

בפורד, אגב, היו מאד שמחים לו נערכו מראש לייצר חצי מיליון מכוניות כאלה, כמו לפני 55 שנים, אבל מכיוון שהם אחרו את הרכבת הם ישמחו כעת גם בכמה עשרות אלפים בשנת הייצור הראשונה. פורד הציגה את מוסטנג E בתחילת השבוע, אבל היא תגלגל אותה אל אולמות התצוגה רק לקראת סוף השנה הבאה, וגם אז היא תוכל לייצר אותה במספרים צנועים מפני שהיא מוגבלת במספר הסוללות שהיא יכולה לשים עליהן יד.

נקודה חשובה חמישית היא שאם כבר מכונית חשמלית אמריקנית – ככה בדיוק היא צריכה להיראות. האמריקנים, מה לעשות, אוהבים את המכוניות שלהם גדולות, וכמחצית מן המכירות של כלי רכב בארצות הברית בימינו הם של קרוסאוברים בינוניים וגדולים. רוב המחצית האחרת, אגב, היא טנדרים בינוניים וגדולים, וגם כאן פורד נשארת מאחור: מחר, ה-21 בנובמבר, צפויה טסלה להשיק את הטנדר החשמלי הראשון בתולדותיה ולחשמל באמצעותו את תשומת הלב.

 

 

פורד אחרה גם את הסנטימנט הזה, ולפני כארבע שנים היא בחרה להשקיע את המשאבים שלה בדור חדש, מתקדם אמנם, של סדרה F הפופולרית, אבל לא חשבה להנדס אותה מראש כך שתוכל להכיל גם מערכת הנעה אלטרנטיבית. בשנתיים האחרונות עובדים צוותים מיוחדים בחברה על הינדוס של הסבה חשמלית לסדרת הטנדרים הפופולרית ביותר באמריקה, והם צפויים להציג טנדר חשמלי במהלך השנה הבאה. בינתיים, אגב, פורד השקיעה כחצי מיליארד דולר ברכישת נתח מחברת הסטרט-אפ Rivian אשר פיתחה כלי רכב חשמליים – בעיקר טנדרים וקרוסאוברים.

דבר שישי שצריך לומר לזכותה של מוסטנג E הוא שהמכונית הזאת עוצבה בדמותה של טסלה X – גם בכל הקשור לחלל המגורים ולסביבת הנהג, למשל מסך מגע עצום, בגודל 15.5 אינטש, שבאמצעותו מבוצע חלק מן התפעול של המכונית. למרות זאת, המחיר שלה נמוך בהרבה מפני שלפורד יש כושר ייצור ומיומנויות שמאפשרות לה לייצר הרבה יותר בזול מאשר 'טסלה'. למכונית הזאת, אגב, יש רק חמישה מושבים.

נקודה שביעית, ולא מפתיעה בכלל, היא שמוסטנג E היא מכונית חזקה ומהירה. אחד היתרונות המובנים במכוניות חשמליות הוא שמנוע חשמלי מסוגל להצמיד לכביש כמויות גדולות של מומנט, לעשות את זה כבר בסל"ד אפסי, ושתמיד אפשר לחבר למכונית כזאת שני מנועים ולהפוך אותה לבעלת הנעה כפולה. אז כמו לא מעט דגמים חשמליים אחרים גם מוסטנג E תוצע עם מנוע אחד או שניים, ועם אפשרות לבחור בסוללה עם תכולת אנרגיה מכובדת של 75.7 קילוואט שעה, או בסוללה גדולה יותר עם 98.8 קילוואט שעה.

בגרסה הבסיסית מניע מנוע חשמלי אחד, שמספק כ-337 כ"ס, את הגלגלים האחוריים, ובסוללות אגור מספיק חשמל כדי לאפשר טווח נסיעה תיאורטי (לפי תקן WLTP) של 322 ק"מ. הגרסה היקרה ביותר נקראת GT פרפורמנס וצמד המנועים שלה מניעים את ארבעת הגלגלים ומספקים יחד 459 כ"ס ו-84 קג"מ של מומנט. בגרסת ההנעה הכפולה הבסיסית המכונית מאיצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך פחות מ-5 שניות, גרסת GT מקצצת את הנתון הזה ל-4 שניות, וגרסת GT פרפורמנס מגיעה ל-100 קמ"ש תוך כ-3.5 שניות.

הסוללות הגדולות, עם תכולת אנרגיה של 98.8 קילוואט שעה, מאפשרות טווח נסיעה של 480 ק"מ לגרסאות הביצועים, אבל בגרסת ההנעה האחורית הן מספקות את טווח הנסיעה הארוך ביותר: כמעט 600 ק"מ בין טעינות. הסוללות עצמן, אגב, הן מסוג ליתיום-יון ומסוגלות להיטען בטעינה מהירה בהספק של 150 קילוואט, כלומר שכל 10 דקות טעינה כזאת מגדילות את טווח הנסיעה בכ-75 ק"מ. בטעינה מעמדת טעינה ביתית מעמדה במתח של 240 וולט ו-48 אמפר אפשר לקבל כ-60 קילומטר נסיעה על כל שעת טעינה. עם המכונית מסופק גם מטען נייד שבאמצעותו אפשר להתחבר לעמדות טעינה ציבוריות ולהאריך את טווח הנסיעה ב-35 ק"מ לכל שעת טעינה.

 

 

נקודה שמינית: על אפו ועל חמתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מוסטנג E תיוצר במקסיקו, במפעל שבו מיוצרת כרגע מכונית הסופר מיני של פורד – פיאסטה, ולא בארצות הברית. פיאסטה עצמה, כמו שאר מכוניות הנוסעים של פורד, לא תיוצר יותר לשוק האמריקני. הסוללות, אולי הרכיב החשוב ביותר במכונית חשמלית בימינו, יסופקו לפורד על-ידי יצרנית הסוללות הקוריאניתLG Chem אשר פיתחה אותן בתמיכת ממשלת דרום קוריאה ומייצרת אותן… בפולין.

עניין תשיעי: אמרנו כבר שאין "קשר דם" בין מוסטנג לבין מוסטנג E, אבל גם הקשר העיצובי רופף למדי. נכון, פורד משתמשת בשם וגם בסמלי הפוני המקפץ, והיא ניצלה היטב את העובדה שמתחת למכסה המנוע נשאר הרבה מאד מקום כדי לעצב מכסה ארוך ונמוך – אבל בכך, בעצם, מסתיימים קווי הדמיון. 'מוסטנג E', לטוב ולרע, הוא קרוסאובר בגודל בינוני, והוא גנרי למדי בעיצוב הכללי, בצללית, ובממדים שלו. אבל אם כבר הזכרנו את מכסה המנוע, כדאי לדעת שאת המקום שפינה שם מנוע הבנזין הגדול תופס כעת תא מטען קדמי קטן, שיש לו אפילו חור ניקוז. תא זה לא בא במקום או על חשבון תא המטען העיקרי שמאחור, ואנשי פורד מספרים שאפשר למלא אותו בקרח ולהניח בתוכו שתייה לצורך קירור. עודפי המים, כאמור, יתנקזו לבדם.

עובדה עשירית ואחרונה שצריך לדעת היא שאנשי פורד מספרים שגרסאות ההנעה הכפולה מסוגלות לחלק את הכח לכל אחד מן הגלגלים בנפרד – כלומר שכל מנוע יכול לחלק את הכח שלו בין שני גלגלים ולשמש גם כדיפרנציאל וירטואלי. גרסת GT הספורטיבית קיבלה גם מתלים אדפטיביים.