חדשות רכב ותחבורה

עבודה עברית: משרד התחבורה מסתלבט על בג"צ

תשובת משרד התחבורה לעתירה שהגישו מורי הנהיגה לבג"צ כוללת מלאכת מחשבת של שקרנות יצירתית

0

תהליך הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים לא מפסיק להפתיע, ונראה שפוטנציאל הכותרות שהוא מספק רק הולך וגדל: בשבוע שעבר הגישו נציגי משרד התחבורה לבית המשפט העליון את תשובתם לעתירה שהגישה קבוצת מורי נהיגה כנגד המשרד, וזאת כוללת גם טענות שהקשר בינם לבין האמת נראה קלוש מאד.

 

 

מצד אחד, לנוכח לא מעט עובדות מסמרות שיער אחרות שהבאנו כאן בשלוש השנים האחרונות אודות התנהלות של בכירים במשרד אולי אין לנו סיבה להיות מופתעים. זאת לא הפעם הראשונה שנציגי המשרד לא אומרים אמת בנוגע למהלך ההפרטה – בין אם בהכרזות לתקשורת ואפילו בהודעות רשמיות לבג"צ, שדינן כדין עדות בשבועה.

לא מן הנמנע שבמשרד התחבורה, ואולי גם בפרקליטות, חושבים שמה שהצליח להם בעבר יצליח גם בעתיד, וששופטי בית המשפט העליון לא מעסיקים את עצמם יתר על המידה בבחינת אמינות הטענות שהמדינה מציגה להם. מצד שני, ביום שבו נפסיק להיות מופתעים כאשר מוסדות מדינה ועובדים בהם יתנהלו כאחרוני הפושעים נימצא כולנו בבעיה, ועדיף לעשות הכל כדי שלא להתדרדר לשם.

קבוצת מורי הנהיגה, בשם ועדת ההיגוי של מורי הנהיגה, עתרו כנגד משרד התחבורה (ובאופן פורמלי גם כנגד כל החברות שזכו במכרזי ההפרטה) בדרישה לבטל את התקנות שמחייבות את המורים להתקין במכוניותיהם את הציוד לתיעוד מבחני הנהיגה בשיטה החדשה. המורים ביקשו שמהלך מבחני הנהיגה המעשיים יתועד באמצעות ציוד נייד, ולחילופין שמשרד התחבורה ייקח אחריות מלאה על כל העלויות הישירות והעקיפות שנגרמות למורים כתוצאה מהתקנת הציוד, ועל נזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה מכך.

בפתח תשובת המשרד לבג"צ בחרו המשיבים "להסביר בקצרה בדבר הרפורמה", ו"הסבר" זה נפתח בפרשנות מאד יצירתית לאמת. "החל משנת 2014", נכתב בתגובה, "נערכה במשרד התחבורה עבודת מטה רחבה לבחינת האופן שבו נערכים מבחני הנהיגה המעשיים בין היתר במטרה לשפרם, מבחינת הרמה המקצועית ורמת השירות לציבור. עבודת מטה זו הובילה להחלטה להעביר את מבחני הנהיגה המעשיים לביצוע במיקור חוץ לסקירת התהליך שבוצע לקראת קבלת החלטה זו והשיקולים שעמדו מאחורי, ראו סקירה תמציתית בפסק דינו של בית משפט נכבד זה בבג"ץ 3791/16 סנדלר ואח' נ' שר התחבורה)".

פיסקה זאת היא מלאכת מחשבת של שקרנות יצירתית מפני שהיא מבוססת על ההצלחה של אותם נציגים לעבוד על שופטי בית המשפט העליון בהליך שמצוטט בה. חשוב להדגיש שמספר מורי נהיגה שמצדדים בפעולות משרד התחבורה, כמו גם נציגים שונים של משרד התחבורה, טוענים בהזדמנויות שונות ש"בג"צ זרק מכל המדרגות את העותרים בעתירה הראשונה שהוגשה כנגד ההפרטה" – וזאת ממש לא האמת.
כפי שתיארנו כאן, מדויק יותר להניח ששופטי בג"צ באותו הליך לא העלו על דעתם שנציגי משרד התחבורה לא יאמרו אמת, והם קיבלו את תצהירו של אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה, שהוגש להם ובו נכתב בין השאר ש"החל משנת 2004 התבצעה עבודת מטה רחבה לבחינת האופן שבו נערכים מבחני הנהיגה המעשיים… עבודת המטה רוכזה על ידי ועדת היגוי בראשות מנכ"ל משרד התחבורה ועל-ידי צוות מקצועי… בסופו של יום עבודת המטה התנקזה לבחירה בין שתי חלופות: האחת – העברת חלק מההיבטים של ביצוע הבחינות לנהיגה למיקור חוץ, והשנייה – המשך ביצוע הבחינות המעשיות, על כל היבטיהן, באמצעות עובדי מדינה… ממצאי עבודת המטה היו כי החלופה השנייה (המשך ביצוע הבחינות המעשיות באופן מלא באמצעות עובדי מדינה) כרוכה בהגדלת מספר הבוחנים הפעילים ל-203 בוחנים… הקמת יחידת פיקוח שתכלול עשרות משרות של מפקחים עובדי משרד התחבורה… וניהול משא ומתן עם הבוחנים… מסיבות אלה, ולאחר עבודת המטה הרחבה שתוארה, הוחלט להעביר חלק מההיבטים של בחינות הנהיגה המעשיות לגורמים פרטיים…".

למקרא דברים אלה אי אפשר לבוא בטענות לשופט סביר שלא יחשוד במי שנתפשים בעיניו ככשרים, ויקבל את הרושם לפיו אנשי המקצוע במשרד התחבורה אכן ישבו כהוגן על המדוכה, ביצעו "עבודת מטה רחבה", ובסופו של דבר קיבלו החלטה מקצועית ראויה ומנומקת – כזאת שאל לו לבית המשפט להתערב בשיקולים שהובילו אליה או בתוצאה שלה.
יש רק בעיה מהותית אחת: אנשי משרד התחבורה מעולם לא הציגו ראיות לכך שהם באמת קיימו דיונים מקצועיים במסגרת "עבודת מטה" – בין אם רחבה או צרה, וחמור מכך – הם לא שיקפו את ה"עבודה" הזאת או את תוצריה לציבור באמצעות פרוטוקולים או מסמכים שמהם אפשר ללמוד שהיא בכלל בוצעה.
נהפוך הוא: מאחד הפרוטוקולים הבודדים שכן הוצגו בפני בג"צ נמחקו פרטים מהותיים באופן שיוצר מצג שווא באופן מכוון, ולגבי התנהלות זאת כתב עו"ד גלעד ברנע ליועץ המשפטי לממשלה את הדברים הבאים: "עתה מתברר כי בקטעים שנמחקו בכוונת מכוון הופיעו האמירות הבאות (מתוארים ציטוטים שהבאנו בכתבה שכאן)… משמע משרד התחבורה בחר… להציג לבית המשפט העליון "סיכום ישיבה" ממנו נמחקו באורח מכוון ושיטתי קטעים שהיו עלולים להחליש טענות משרד התחבורה במסגרת העתירה. תשובה זו נתמכה בתצהירה של גב' קרן טרנר-אייל, מנכ"לית המשרד. האם לכך יקרא "כל האמת ואך ורק [את] האמת"?"

בדיעבד, לא רק אנחנו שמנו לב לכך שאנשי משרד התחבורה לא באמת קיימו עבודת מטה רצינית ומקצועית, ואולי לא קיימו עבודה כזאת בכלל, אלא גם מבקר המדינה. בדו"ח 67א' שפרסם המבקר בשלהי 2016 הוא הקדיש פרק מיוחד שכותרתו "ביצוע עבודת מטה לקראת הפרטת המבחנים המעשיים", ובו כתובים, בין השאר, הדברים הבאים:
"לפני העברת שירות מסוים לגוף פרטי, ראוי כי המדינה תבדוק באמצעות עבודת מטה מסודרת ומעמיקה את כל החלופות האפשריות, תמפה את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהחלופות; תחשב את התועלת הכספית שלה לעומת ההוצאות הצפויות ותנהל את הסיכונים. במהלך הביקורת המציא משרד התחבורה למשרד מבקר המדינה תחשיב השוואה בין עלות ביצוע המבחנים המעשיים באמצעות מיקור חוץ לבין עלות המשך ביצועם באמצעות בוחנים של משרד התחבורה והגדלת מספר הבוחנים כדי להעלות את רמת השירות.
משרד התחבורה לא המציא למשרד מבקר המדינה סיכומי דיונים של תהליך קבלת ההחלטות המפרטים את תהליך בחירת החלופה שנבחרה בסופו של דבר. כתוצאה מכך לא ניתן לקבוע אם נעשתה עבודת מטה ראויה קודם קבלת ההחלטה.
לדעת משרד מבקר המדינה, ביצועה של עבודת מטה כזו מתחייב במיוחד נוכח אופי השירות המופרט – הפעלת סמכות שלטונית מובהקת של מתן רישיונות נהיגה. עבודת מטה כזו מצריכה את בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולא רק הכספיים, ובהם גם משמעותה של הפרטת סמכות שלטונית מובהקת וההשפעה הנובעת מאצילותה של סמכות זו לגורם שאינו ציבורי ועל יכולתה של הרשות הציבורית לקיים את החובות שהטיל עליה החוק".

 

 

במילים פשוטות, נציגי משרד התחבורה הציגו לשופטי בג"צ מצג אשר לכל הפחות "לא עולה בקנה אחד" עם ממצאי מבקר המדינה, על סמך אותו מצג בחרו שופטי בג"צ לדחות את העתירה וכעת, מי שהצליחו לעבוד על בג"צ פעם אחת משתמשים בתוצרי ההצלחה שלהם כדי ליצור רושם שמדובר בדבר דבור על אופניו, עובדות שכבר נתקבלו בעבר על-ידי בית המשפט.

בחדרי חדרים

עתירת מורי הנהיגה לבג"צ עוסקת במערכת הטכנולוגית שנכפתה עליהם, ויש לשים לב שבהיעדר תיעוד אי אפשר לדעת מי איפיין את אותה "מערכת טכנולוגית" וכיצד הוגדרו הדרישות ממנה. אי אפשר גם לדעת אילו חלופות עמדו בפני מקבלי ההחלטות, מי האנשים שהשפיעו עליהם ולטובת אילו אינטרסים, אילו נתונים הוצגו בפניהם, מדוע המערכת אופיינה כפי שאופיינה ולא באופן אחר – אשר אולי יכול היה להתבטא בפתרונות פשוטים והרבה פחות יקרים, ושמא ההתנהלות הזאת לא תיעלה את כל התהליך באופן שבסופו של דבר הוקנה יתרון לספק אחד ונמנעה אפשרות ההשתתפות במכרז מפני ספקים פוטנציאליים אחרים.

הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות הוא שכל התהליך הזה בוצע "בחדרי חדרים", בלי לשקף אותו לציבור, ובלי לאפשר לכלל מורי הנהיגה לקחת בו חלק ולהעיר הערות בונות אשר יכולות היו למנוע עוגמת נפש רבה, כמו גם הוצאות מיותרות מתקציב המדינה.

במידה שמורי הנהיגה יוכלו להוכיח, באמצעות מסמכים ועדויות, שהליך איפיון המערכת הטכנולוגית בוצע ברשלנות, תהיה להם ככל הנראה גם עילה לתביעת נזיקין כלפי המדינה בגין הנזק הממוני שנגרם להם. אגב, נוסף לבעיות הרבות שלגביהם מלינים מורי הנהיגה, ובגללן עתרו לבג"צ, חשוב להזכיר גם את הבעיה הבטיחותית החמורה שנגרמת בגלל איפיון המערכת כפי שבוצע. כך נגרמת סכנת חיים מוחשית לבוחנים, לנבחנים, ולמשתמשי דרך אחרים.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.