תפריט

נהיגה תחת השפעת מוסיקה קצבית יותר מסוכנת

ככל שקצב המוסיקה מהיר יותר כך נוהגים מהר יותר ובאופן יותר נוירוטי. מחקר חדש בחן את השפעת המוסיקה על איכות הנהיגה של בעלי מאפייני אישיות שונים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הידיעה שהאזנה למוסיקה רועשת וחזקה משפיעה לרעה על הנהיגה שלנו איננה חדשה, וניסויים רבים הוכיחו שהיא יוצרת הסחות דעת מסוכנות. כעת מסתבר שלא רק לעוצמת המוסיקה, אלא גם לקצב שלה, יש השפעה על איכות הנהיגה.

 

 

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי למחקר סביבתי ובריאות הציבור מגלה שמוסיקה במקצב מהיר גורמת לנהגים עם מבני אישיות שונים לנהוג פחות טוב. המחקר תוכנן ובוצע על-ידי ארבעה חוקרים סינים נחשבים אשר פרסמו יחד עשרות מאמרים ופועלים בחמישה מוסדות מחקר ידועים בסין ובהונג קונג. החוקרים בחרו 20 נבדקים בעלי מבני אישיות שונים, והטילו עליהם 60 מטלות נהיגה שונות בסימולטור נהיגה. במהלך הנהיגה הושמעו לנבדקים שני סוגי מוסיקה: בעלת מקצב מהיר, ומקצב איטי.

 

 

התוצאות, כפי שפורסמו על-ידם, חד משמעיות: נהגים שנהגו תחת השפעה של מוסיקה מהירה נסעו במהירות גבוהה ב-11-16 קמ"ש בממוצע וביצעו הרבה יותר מעברי נתיב: 140 לעומת 70 במהלך הבדיקה. החוקרים מצאו ששירים "מסוכנים במיוחד" הם כאלה שבהם הקצב גבוה מ-120 פעימות ('ביטים') לדקה. כל הנבדקים "נהגו" בסימולטור במשך כשעה שלמה על כביש עם שישה נתיבים, בתוך תנועה מתונה, בזמן ששמעו מוסיקת רוק, מוסיקה קלה או ללא מוסיקה בכלל. לכל ז'אנר נבחרו עשרה שירים פופולריים – כאשר המקצב של כל השירים מז'אנר אחד היה גבוה מ-120 ביטים לדקה ובז'אנר האחר היה נמוך מ-80 ביטים לדקה.

מבין כל אלה, השיר (הנהדר) של 'גרין דיי' "אמריקן אידיוט", שהקצב שלו הוא 189 ביטים לדקה, נמצא כשיר ה"מסוכן ביותר", ולעומתו השיר הקלאסי של 'לד זפלין', "מדרגות לגן עדן", נמצא כ"בטוח ביותר". בין השאר מדדו החוקרים את קצב הלב של הנבדקים במהלך ה"נהיגה", ומצאו שהוא היה גבוה יותר בעת האזנה למוסיקה מהירה בהשוואה להאזנה למוסיקה איטית יותר או כאשר נהגו ללא מוסיקה בכלל. פרופסור שיאנג זנג מן האוניברסיטה הטכנולוגית של דרום סין צוטט בכתב העת הבינלאומי לחקר הסביבה ובריאות הציבור ואמר: "לממצאים אלה יכולה להיות משמעות שימושית לפיתוח אסטרטגיות חינוך יעילות לנהגים".

 

 

במאמר שמסכם את הניסוי כותבים החוקרים שהמחקר שלהם "בחן את הקשר בין האזנה למוסיקה בעת נהיגה ברכב לבין תגובות פיזיולוגית ופסיכולוגית של נהגים וההשפעה שלהן על ביצועי נהיגה, תוך כדי בחינת סוגי אישיות שונים. המדדים שנבדקו הם סטיית תקן של המהירות, מספר מעברי נתיב, עומס העבודה המנטלי הנתפש, והממוצע בשינויי קצב הלב של הנבדקים – כפונקציה של השפעות המוסיקה. תוצאות ניתוח הממצאים הראו כי קיימות השפעות משמעותיות של ז'אנר המוסיקה, ושל מבנה האישיות של הנהג, על ביצועי הנהיגה".

החוקרים מצאו, כצפוי, שהשפעת קצב המוסיקה על נבדקים בעלי מבני אישיות שונים אינה אחידה – יש כאלה שמושפעים יותר ואחרים פחות. עם זאת, "התוצאות מצביעות על כך שנהיגה תחת השפעת מוסיקת רוק קשורה לרמות עוררות גבוהות יותר ולעומס עבודה מנטלי גבוה, ולעומת זאת מוסיקה קלה נמצאה כבעלת השפעה שולית על התפקוד".

לדברי החוקרים, לממצאים שלהם יש חשיבות בעת פיתוח תוכניות לימוד והכשרה לנהגים, כמו גם עבור מי שמפעיל נהגים וציי רכב ומי שמפתח דרכים להתמודדות עם הסחות דעת בנהיגה. החוקרים מכירים בכך שלמחקר שלהם יש מספר מגבלות, והראשונה בהן היא שנבדקו רק שני ז'אנרים מוסיקליים.

הם מדגישים גם שהממצאים שלהם מצביעים על כך שקצב המוסיקה משפיע על עומס העבודה המנטלי, הפיסיולוגי ועל ביצועי הנהיגה, ומציעים להמשיך את המחקר ולבחון את עוצמת אפקט ההבדלים בהשבעת הקצב ועוצמת הקול על ביצועים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים ועוד, וכן להגדיל את קבוצת המחקר ולבדוק גם השפעות דמוגרפיות וסוציו-אקונומיות, הרגלי נהיגה, מין הנהג, גיל וניסיון בנהיגה.