תפריט

נהגים לא סומכים על מערכות לשמירת נתיב

מיני-מחקר של מכון הבטיחות בדרכים של איגוד חברות הביטוח מצא שמערכות לשמירת נתיב הנסיעה לא מספיק מדויקות, לכן הן לא מעוררות את אמון הנהגים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הדרך אל המכונית האוטונומית שנוהגת את עצמה בעצמה עדיין רחוקה. בינתיים אנחנו שומעים חדשות לבקרים על נהגים טמבלים שסומכים על מערכות כאלה, בעיקר במכוניות מתוצרת טסלה, מבצעים פעולות שונות ומשונות – החל בצפיה בסרטים ואכילה, וכלה בהירדמות מוחלטת – וכתוצאה מכך מעורבים בתאונות קטלניות.

 

עם זאת, בדרך אל אוטונומיה מלאה נוספו למכוניות שלנו בשנים האחרונות מערכות סיוע לנהג שחלקן – בעיקר מערכת בלימה אוטונומית – מסייעות להתגבר על מגבלות אנושיות ולצמצם את מספר התאונות. חלק מן המערכות האלה לא תלויות בנהג או בנהיגה שלו, והן פועלות לא רע בכל מקרה. מערכות אחרות דורשות מעורבות של נהגים, ולכל הפחות את ההפעלה שלהן. כך, למשל, מערכת בקרת שיוט אוטונומית תלויה ברצון של נהגים להשתמש בה, והתועלת הבטיחותית שלה – אם יש בכלל כזאת – תלויה בהשפעה האינדיבידואלית שלה על כל נהג ונהג.

מחקר חדש, אשר פורסם בסוף השבוע על ידי מכון הבטיחות של איגוד חברות הביטוח האמריקניות, מעלה השערה לפיה מערכות היגוי אקטיביות, שנקראות גם "מערכות לשמירת נתיב נסיעה", עדיין לא הגיעו לרמה טכנולוגית מספקת כדי שתזכה אותן באמון הנהגים. עורכי המחקר מזהירים שללא אמון כזה לא צפוי שימוש נרחב במערכות אלה ולכן אין בהן תועלת רבה.
חוקרי המכון (IIHS) נעזרו בקבוצה של 20 מתנדבים, כולם עובדי המכון, כדי לבחון מערכות בטיחות בחמש מכוניות יוקרה שונות. תוצאת הניסוי היא שרוב הנהגים מרגישים בנוח עם הביצועים של מערכות בקרת שיוט אדפטיבית, אבל מביעים הרבה פחות אמון במערכות היגוי אקטיביות.

המכוניות שנבחרו לניסוי הן מרצדס E300 משנת הייצור 2017, אינפיניטי QX50 משנת דגם 2018, וולוו S90 וב.מ.וו 530i משנת ייצור 2017, וטסלה מודל S משנת ייצור 2016. בכל חמש המכוניות האלה נמצאו מערכת בקרת שיוט אקטיבית ומערכת היגוי אקטיבית, אם כי חשוב להדגיש שמערכות אלה משתכללות במהירות מדור לדור, לכן יתכן שהביצועים של מערכות שמותקנות במכוניות "צעירות" יותר עשויים להיות טובים יותר.

לצורך הניסוי נבחרו שתי דרכים שונות: אחת עירונית ברובה, עם הרבה צמתים מרומזרים, ואחת בינעירונית עם מחלפים ונתיבים מהירים. כל מתנדב נהג בכל מכונית פעם אחת בכל אחת מן הדרכים, ולאחר מכן סיכם את החוויה שלו יחד עם חוקרי המכון. החוקרים מדגישים שמדובר בניסוי בהיקף מצומצם שנועד לבחון את רמת הקבלה של מערכות כאלה על-ידי נהגים, ושכדי להגיע למסקנות מחייבות יותר צריך לבצע ניסוי בהיקף גדול.

בסיכום הניסוי הסתבר שבעוד שיותר משלושה רבעים מן הבוחנים מצאו שמערכות בקרת שיוט אקטיביות האיצו והאטו את המכניות באופן חלק, וזיהו היטב כלי רכב נעים מלפנים – פחות ממחצית הנהגים מצאו שמערכות ההיגוי האקטיבי זיהו באופן אמין את הסימונים על הכבישים ומיקמו את המכוניות במיקום הנכון על נתיב הנסיעה.

לנוכח זאת הבוחנים לא פיתחו אמון במערכות ההיגוי האקטיבי, ולכן לא הרגישו שהאוטומציה שיפרה את חווית הנהיגה הכללית שלהם. בממוצע, הנהגים לא גיבשו עמדה מוחלטת אודות השאלה אם האוטומציה מועילה להם או לא, אבל חלקם ציינו "מוזרויות" וכשלים במערכת כגורם אפשרי לסלידה מן המערכת וחלקם אף התלונן על כך שהמערכת הובילה אותם אל תוך מכשולים או גרמה לתחושה שהיא כאילו נלחמת באחיזה הרגילה של ההגה. עיקר התלונות נרשמו לגבי נהיגה בכבישים מפותלים ופחות מוסדרים.