תפריט

מתחת לעור: פורשה 919 חושפת את הטכנולוגיה שלה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

במשך 24 שעות יטוסו שתי מכוניות המירוץ של פורשה לאורך יותר מ-4,500 ק"מ, וייצרו כמות חשמל שמספיקה להסיע פולקסוואגן גולף חשמלית את כל הדרך מניו-יורק ללוס אנג'לס

מחר (שבת) אחרי הצהריים יוזנק מירוץ 24 השעות של לה מאן, ואם לא יקרו תקלות מיוחדות תתייצבנה על קו הזינוק שתי מכונית המירוץ המתוחכמות ביותר בהיסטוריה של פורשה.

המכוניות, מדגם 919, עוצבו ופותחו בתוך הבית על ידי מהנדסי פורשה במטרה להתחרות ולנצח את המכוניות של מי שנאבקים על המקום הראשון בסך המכירות של תעשיית הרכב: אאודי (מקבוצת פולקסוואגן) שמובילה את האליפות הזו, וטויוטה שמנסה להראות לה מאיפה מונעת ההיברידית.

לפורשה יש אמנם את מספר הניצחונות הרב ביותר בהיסטוריה של לה מאן, ובקטגוריות האחרות, בעיקר GT, מעולם לא נטשה את מירוצי הסיבולת, אבל אין לה ניסיון מעשי בקטגוריה הבכירה של האליפות, ובטח שלא עם טכנולוגיה היברידית. מצד שני, לקראת עונת 2014 שונו התקנות במידה רבה, וכבר בשנה הבאה תצטרפנה קבוצות נוספות לאליפות, לכן טבילת האש הזאת חשובה לה במיוחד.

אנשי פורשה עוקצים את מתחריהם עם הטענה שאצלם, בניגוד לאחרים, כל המאמץ הטכנולוגי מבוצע "בתוך הבית" ולא בעזרת "קבלנים חיצוניים", למשל קבוצות מירוץ שמריצות את המכוניות שלהם. לטענתם, זאת אמנם הדרך הארוכה והקשה יותר, אך גם המשתלמת יותר עבור הלקוח היות שהטכנולוגיות שמפותחות אצלם מגיעות מהר מאד גם אל המכוניות ה"סדרתיות" שלהם.
הטענה הזאת אמנם מעניינת, אבל אפשר להתווכח עליה לפחות משתי זוויות. ראשית, גם אאודי וטויוטה, ואפילו ניסאן שכרגע רק מספקת מנועים אך בשנה הבאה תצטרף כנראה בעצמה לקלחת, מפתחות את רוב הטכנולוגיות בתוך הבתים שלהן.
שנית, לרוב המכוניות של טויוטה, ואפילו לרוב דגמי אאודי, הטכנולוגיות הספציפיות שנולדות על מסלול המירוץ חשובות רק בטווח הארוך יותר, כשהן מוזלות לרמה שניתן לעשות בהן שימוש במכוניות עממיות.

4.78 ליטר להקפה

אחד הגורמים המרכזיים שמגבילים כעת את המתמודדים בלה מאן הוא כמות הדלק שניתן לשאת על המכונית והכמות שמותר לצרוך. בכל הקפה, שאורכה כ-13.26 ק"מ, מותר למכונית לשרוף לא יותר מ-4.78 ליטר של בנזין.
האילוץ הזה, לדברי פורשה, גרם לכך שפרויקט 919 נסוב בעיקר סביב מציאת פתרונות שיקנו את "היעילות האופטימלית של המרת אנרגיה – כלומר את היחס הטוב ביותר בין האנרגיה שמסופקת (ע"י שריפת בנזין ובאמצעות המנוע) לבין זו שמנוצלת, כלומר זאת שבסופו של דבר מטיסה את המכונית על המסלול.

אבל זאת לא המגבלה היחידה: גם כמות האנרגיה שנאספת על-ידי המכונית ונעשה בה שימוש לצורך הנעה מוגבלת בהתאם לתקנות, שמגדירות מספר דרגות של תצרוכת אנרגיה מירבית, בין 2 ל-8. הליגה שבה מתמודדת 919 מוגדרת כקטגוריה 6, כלומר שבכל הקפה מותר לה להשתמש במקסימום 1.67 קילוואוט של חשמל.

יחד עם זאת, באופן מצטבר מדובר בהרבה מאד אנרגיה, היות שבמהלך 24 השעות של לה מאן אמורות המכוניות לנסוע לאורך יותר מ-4,500 ק"מ. למען הפרופורציות, במירוץ 24 השעות של השנה שעברה ביצעה המכונית המנצחת של אאודי 348 הקפות, ובפורשה חישבו ומצאו שבמרחק הנסיעה הזה תייצר המערכת ההיברידית שלהם, ותשתמש, ב-581.2 קילוואט של חשמל.

לשם השוואה, אם משתמשים בכמות האנרגיה הזו כדי להפעיל נורה חשמלית של 60 ואט היא תפעל ברצף במשך 403 ימים (9,687 שעות). אותה כמות אנרגיה מספיקה גם כדי להסיע את פולקסוואגן גולף E, החשמלית החדשה, את כל הדרך מניו-יורק ללוס אנג'לס.

אנרגיית בלימה ואנרגיית תאוצה

פורשה 919 היא המכונית היחידה שבה נעשה שימוש בשתי מערכות שונות ונפרדות ל"קציר אנרגיה". המערכת הקונבנציונאלית יותר היא מערכת בלמים רגנרטיביים שמותקנת על הסרן הקדמי ואוספת חשמל בעת בלימה של המכונית לקראת כל פניה.

המערכת האחרת, והייחודית לפורשה, אוספת אנרגיה מגזי הפליטה של המנוע באמצעות טורבינה וגנרטור שצמודים אל המקום שאליו היה אמור להתחבר שסתום פריקת לחץ (wastegate) . במגדשי טורבו רגילים משמש שסתום זה לשחרור של עודפי אנרגיה מגזי הפליטה, מעבר לאלה שנדרשים לסיבוב המגדש. ב-919 מותקנת במקום שסתום העודפים טורבינה אשר מניעה גנרטור, וזה מייצר אנרגיה חשמלית. אשר על כן פורשה 919 היא המכונית היחידה שאוספת אנרגיה חשמלית לא רק בעת בלימה, או במהלך סרק והאטה, אלא אפילו בעת תאוצה. החשמל שנאגר בשתי המערכות הנפרדות מוזן לסוללת ליתיום-איון מקוררת בנוזל קירור.

לדברי פורשה, בזכות המערכת ההיברידית נחסכים כ-30% מתצרוכת הדלק ביחס למנוע בעל ביצועים זהים ללא מערכת היברידית. מנוע הבנזין, במבנה V4, לא לקוח מן המחסן של פורשה ושונה מתצורת הבוקסר המסורתית של החברה. זהו מנוע שפותח באופן מיוחד לייעודו, נפחו 2.0 ליטר והוא מוגדש טורבו, והוא מספק "יותר מ-500 כ"ס".

בשונה ממסלולי מירוץ סגורים, רוב אורכו של המסלול בלה מאן (9 ק"מ מתוך 13.26 ק"מ) בנוי על כבישים ציבוריים שנסגרים לטובת האירוע, כבישים שעליהם נעה תנועת כלי רכב רגילה בכל ימות השנה.
המאמץ שנדרש מן המכוניות והנהגים אדיר, ובין השאר הם נדרשים להגיע למהירויות מרביות של כ-320 קמ"ש אך גם לבלום בעוצמה למהירויות עירוניות לפני שתי פניות לפחות.
לאורך כ-70% מאורך ההקפה נמצאות המכוניות בתאוצה מלאה, וזאת הקפה אחר הקפה, יום ולילה, במשך 24 שעות ברצף.