תפריט

משרד התחבורה מסתיר דוחות בנושא הפרטת מבחני הנהיגה

תשובת המדינה לבג"צ חושפת מחדל בן יותר מעשרים שנים בניהול מערך המבחנים המעשיים. מסמכים שונים "לא אותרו בשל חלוף הזמן"
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מכרז ההפרטה של מערך מבחני הנהיגה המעשיים, שגרם לשביתה הארוכה של בוחני הנהיגה אשר הופסקה רק לאחר שבית הדין לעבודה הורה למשרד להקפיא אותו, מבוסס בין השאר על מסמכים שאותו מסתיר משרד התחבורה מן הציבור – בניגוד לחוק.

 

לימוד נהיגה

 

עובדה זאת עולה מתגובת משרד התחבורה לעתירה שהגישו יצחק סנדלר וקבוצת בוחני נהיגה לבית הדין הגבוה לצדק כנגד ההפרטה, על ידי עו"ד גלעד ברנע.

לפני חמישה חודשים פנינו אל משרד התחבורה בבקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, ובה ביקשנו לקבל "את כל הפרוטוקולים והמסמכים של "הוועדה להכנת מכרז ההפרטה" בראשות סמנכ"ל משרד התחבורה מר אבנר פלור – אשר דנה בהפרטת מבחני הנהיגה המעשיים".
ביקשנו בנוסף לקבל "כל מסמך אשר עשוי היה להשפיע על קבלת ההחלטות של הנהלת משרד התחבורה… ובכלל זה – למשל – השוואות בינלאומיות, פניות ותשובות מטעם גורמים מקצועיים בתחום לימוד הנהיגה ו/או המבחנים, וכן כל מסמך שעשוי להסביר את ההחלטה לבחור בפתרון שנבחר – קרי: הפרטת מערך הבחינות המעשיות".

חוק חופש המידע מחייב את משרד התחבורה להעביר את החומרים המבוקשים בתוך 15 ימים ומתיר לו להאריך מועד זה ב-60 ימים בתנאי שהמשרד ינמק מדוע נדרש הצורך בהארכת התקופה. רק מנכ"ל המשרד מוסמך להאריך הארכה נוספת את התקופה האמורה ב-60 ימים נוספים, אולם זאת רק במקרים שבהם "בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה", ולאחר שהמשרד שלח למבקש החלטה מנומקת.

הבקשה שביקשנו ממשרד התחבורה פשוטה ולא כרוכה במאמץ מיוחד: הראו לציבור בישראל את הנתונים והאפשרויות שעמדו לנגד עיניכם, ותארו את השיקולים המקצועיים שהנחו אתכם להעדיף את מהלך ההפרטה על פני אפשרויות אחרות – וכל זאת באמצעות מסמכים שאמורים להימצא בקלסר בארון של מר אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה.

לאחר למעלה מ-30 ימים שלח לנו משרד התחבורה את התגובה הבאה: "הנני לעדכנך, כי מחמת מורכבות המידע הנדרש והיקפו, הממונה על החוק מאריכה את זמן הטיפול וזאת על פי סעיף 7 (ב) לחוק חופש המידע התשנ"ח-1998", ונזכיר שמדובר במסמכים שאמורים היו לכלול פרוטוקולים ודוחות כתובים ולא מידע שדורש עיבוד או עבודת חיפוש מורכבת בארכיונים.

רק ב-7 באוגוסט, כלומר לאחר המועדים הקבועים בחוק חוק חופש המידע ומבלי שקיבלנו מהם החלטת דחיה כנה ואמיתית (שהרי לא באמת מדובר במידע בהיקף או מורכבות שאמורים לעכב את איסופו), קיבלנו את התשובה הבאה: "בהתייחס לצוות מקצועי בראשות סמנכ"ל בכיר תנועה, אין בנמצא פרוטוקולים, ושיטה העבודה הייתה הוצאת סיכומי פגישות עבודה בהם משימות ביצוע. מדובר במסמכים פנימיים העוסקים בתהליכי עבודה".

במילים אחרות, משרד התחבורה טוען שאבנר פלור – סמנכ"ל משרד התחבורה, ניהל דיונים שנוגעים לרפורמה החשובה והמורכבת ביותר אשר מבוצעת בתחום לימודי הנהיגה מזה למעלה מ-20 שנים – מבלי שנרשמו פרוטוקולים. עצם העובדה הזאת עשויה להעיד על אחת משתיים: או שלמשרד התחבורה יש מה להסתיר מן הציבור, ולכן מראש הוחלט שלא לרשום פרוטוקולים בנושא כל כך חשוב, או שעבודה כל כך חשובה נוהלה באופן רשלני.

תשובה לבג"צ

בשבוע שעבר, כאשר נציגי משרד התחבורה הגישו לבג"צ את תשובת המשרד לעתירה שהוגשה כנגד ההפרטה, נחשפה עובדה חמורה נוספת: משרד התחבורה מסתיר מן הציבור בישראל מסמכים שאותם ביקשנו בבקשה לפי חוק חופש המידע, ובכך עובר על החוק.

כך נכתב בתשובת המדינה לבג"צ: "החל משנת 2014 התבצעה עבודת מטה רחבה לבחינת האופן שבו נערכים מבחני הנהיגה המעשיים. עבודת המטה כללה בין השאר תיאום והתייעצויות עם משרדי האוצר והמשפטים… פנייה למשרדי תחבורה בעולם כדי לברר את אופן עריכת הבחינות המעשיות במדינותיהם, סקר ספרות בדבר האמצעים הטכנולוגיים הקיימים בעולם, עבודה כלכלית של יועץ חיצוני (חברת "עדליא") ועוד".

לא מיותר להזכיר שכל עבודת הרשויות בישראל ממומנת על-ידי הציבור ואמורה להיעשות למענו, והרציונל שמאחורי חוק חופש המידע הוא שמידע שנאסף על-ידי הרשויות שייך לכלל הציבור.

במילים אחרות, ההחלטה של משרד התחבורה שלא לחשוף בפני הציבור את המסמכים השונים – למשל את העבודה הכלכלית שמומנה על-ידי הכסף של כולנו, את "סקר הספרות" או את הפניות אל משרדי תחבורה שונים בעולם ותגובות שהתקבלו מהם – אם התקבלו – מהווה עבירה לכאורה על החוק אשר מונעת מכולנו מידע ששייך לציבור.

30 שנים של מחדל

לא מיותר להזכיר שתגובת המדינה לבג"צ חושפת בין השאר מחדל בן למעלה מ-30 שנים בטיפול בתחום לימודי הנהיגה בכלל ומבחני הנהיגה המעשיים בפרט.
"בעיה זאת (היעילות הנמוכה של מערך הבחינות המעשיות – ג.מ.)", נכתב בתגובת המשרד לבג"צ, "התעוררה עוד לפני שנים רבות, וכבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת נדון העניין בוועדת הכלכלה של הכנסת…"

מה שחמור במיוחד הוא הניסיון לכאורה של משרד התחבורה להעלים את הבעיות האמיתיות בלימוד הנהיגה ובמבחן הנהיגה, ולהציג לבית המשפט הגבוה לצדק מצג לפיו החלופות האפשריות היחידות שעמדו בפני אבנר פלור והוועדה שלו היו ביצוע בחינות מעשיות עם עובדי מדינה או באמצעות קבלנים חיצוניים.
"בסופו של יום", נכתב בתגובה, "עבודת המטה התנקזה לבחירה בין שתי חלופות: האחת – העברת חלק מההיבטים של ביצוע הבחינות המעשיות לנהיגה למיקור חוץ, והשניה – המשך ביצוע הבחינות המעשיות, על כל היבטיהן, באמצעות עובדי מדינה".

אלא שבחינה מקצועית ויסודית של כל תהליך לימוד הנהיגה בישראל הייתה מגלה את הצורך הדחוף בשינוי שיטת המבחן ולא בהחלפת הבוחנים. שינוי כזה לא רק היה מעלה את רמת לימוד הנהיגה אלא גם מאפשר לצמצם את מספר הכשלונות של תלמידים במבחנים ומאלץ את מורי הנהיגה להגיש למבחן רק תלמידים שיודעים לנהוג. הפחתת אחוז הכשלונות אמורה להיות החלופה המועדפת על מדינה שפועלת למען אזרחיה לא רק מפני שהיא משפרת את מצבם הכלכלי על-ידי הפחתת עלויות לימוד הנהיגה, אלא גם מפני שהיא מאפשרת לצמצם את מערך הבוחנים במקום להרחיב אותו.

במספר מקומות בתשובת המשרד לעתירה ישנה התייחסות לבעיות שקיימות כיום בשיטות לימוד הנהיגה והמבחנים, אולם אין תשובה לשאלה מדוע אלה לא מתוקנות כרגע, עם המערך הקיים, או מה הקשר בין הצורך לתקן אותן לבין ההפרטה. לדוגמא, כך נכתב בתשובה לבג"צ: "…בהיבט רמת המבחן. צורת הנהיגה ורמת הנהיגה הנדרשת במבחן המעשי נותרו כיום כפי שהיו בעבר, למרות שצורת הנהיגה השתנתה בשנים האחרונות בצורה משמעותית ביותר. למשל, נהג טיפוסי כיום עושה לעיתים שימוש במכשיר GPS… ואילו במבחן המעשי היכולת לנהוג לפי הוראות מכשירים אלה אינה נבחנת כלל".

בהמשך התשובה מתוארת המערכת הטכנולוגית שמשרד התחבורה אמור לפתח כדי לנהל את מערך המבחנים, אולם לא נאמר מה מצב הפיתוח שלה, מתי היא צפויה להיות מבצעית, וחשוב מכל: מה הבעיה להשתמש בה עם מערך הבוחנים הנוכחי?

המסמכים אבדו

תגובת משרד התחבורה לבג"צ חושפת מחדל נוסף, בן לפחות 15 שנים, בטיפול בנושא הספציפי של מבחני הנהיגה.

"כאמור", נכתב בתגובה, "הבעיות שהוזכרו לעיל לא התעוררו רק בשנים האחרונות. למעשה, מזה עשרות שנים מתבצעים מעת לעת במשרד התחבורה ניסיונות לחולל רפורמה באופן עריכת הבחינות המעשיות… כך למשל, חוות הדעת של היועמ"ש לממשלה משנת 1999… נסמכה על חוות דעת…. של משרד התחבורה (משנת 1998) ועל דו"ח הוועדה הבינמשרדית לבחינת העברת ביצוע מבחני הנהיגה לגורמים חיצוניים. בשל חלוף הזמן מסמכים אלו לא אותרו… עבודת המטה שהובילה להחלטה מושא העתירה החלה בשנת 2014, אולם הדברים מובאים כדי להמחיש את המחשבה הרבה שהושקעה בנושא זה בעשרים השנים האחרונות…"

למעשה – תגובת משרד התחבורה לבג"צ מוכיחה דווקא את ההיפך: מאז שנת 1999 ועד לשנת 2014 לא התבצעה ככל הנראה עבודה, ולכל הפחות אין לכך עדות בדמות מסמכים שהמשרד יכול היה להגיש לבג"צ כדי להעיד על בחינת דרכים לשיפור לימודי הנהיגה או מערך המבחנים. מסמכים אחרים, כפי שמודים אנשי המשרד, "לא אותרו בשל חלוף הזמן", ואילו העובדה שלא קיימים פרוטוקולים של "עבודת המטה" שהחלה ב-2014 מעידה על הרבה דברים אבל בטח לא "ממחישה את המחשבה הרבה שהושקעה בנושא זה בעשרים השנים האחרונות…"

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.