חדשות רכב ותחבורה

מרצדס A קלאס החדשה במבחן דרכים

הדור החדש של מרצדס A קלאס אמור לשחזר את ההצלחה של קודמו בתחום המכירות, תוך כדי תיקון הרושם הלא מוצלח שהוא הותיר בתחום האיכות. השאלה הגדולה היא אם המכונית הזאת מספיק משכנעת כדי לשלם תמורתה רבע מיליון שקלים

0

שורה תחתונה תחילה

בדור החדש של מרצדס A קלאס הושם דגש על תחושת פרימיום אמיתית כדי להצדיק את סמל הכוכב שמותקן בחזית. לשדרוג הזה יש תג מחיר, והוא גבוה מידי.


מי את מרצדס A קלאס?
למרצדס לקח הרבה זמן כדי לפצח את נוסחת הייצור של מכונית קומפקטית יוקרתית, וזאת למרות שהיא הייתה בין יצרניות הרכב הראשונות שנכנסו אל הנישה הזאת. בסוף שנות ה-90 הייתה מרצדס חברה שמרנית והגיל הממוצע של לקוחותיה היה בני גיל העמידה וצפונה משם. המוצר העממי ביותר של מרצדס באותם ימים הייתה סדרת C, אלא שאף אדם מתחת לגיל 40 לא רצה להיראות נוהג בה, וזאת בשונה לגמרי מסדרה 3 של המתחרה הישירה, ב.מ.וו.

כדי להגיע לקהל צעיר יותר, ובתוך כדי כך גם להגדיל את היקף המכירות ואת היצע הדגמים, פיתחו אנשי החברה את A קלאס, ובואו לא נשכח שמראש היה מדובר ברעיון לא זול היות שלמרצדס לא הייתה פלטפורמת הנעה קדמית פשוטה שאפשר היה להתבסס עליה, כמו פלטפורמת גולף שעליה בנתה אאודי את A3. התוצאה הייתה מכונית שתוכננה מדף חלק עם פרץ יצירתיות שנועד לשמור את עלויות הפיתוח והייצור נמוכות ככל שאפשר.

הדור הראשון, שהציג – אין דרך אחרת לומר את זה – גאונות הנדסית – נדר להנחיל רמת בטיחות ומרחב פנימי של מכוניות יוקרה גם למכונית קטנה מאד. ואכן , A קלאס המקורית הוצגה בשנת 1997 והייתה מכונית זעירה (יחסית למרצדס) באורך של 360 ס"מ בלבד, כמעט כמו קיה פיקנטו. מרחב הפנים העצום, והיכולות הבטיחותיות הגבוהות לאותה תקופה, הושגו באמצעות הרעיון הפטנטי של "רצפת סנדוויץ": תא הנוסעים הוגבה אל מעל לרצפה כפולה שבתוכה הושתלו מכלולי ההנעה. רעיון הסנדוויץ' אפשר מצב שבו בתאונה חזיתית המנוע נדחק אל מתחת לתא הנוסעים ולא לתוכו, ובחיי היום יום הציעה המכונית מרחב פנים בגודל דומה לזה של C קלאס הגדולה יותר.

הרעיון אמנם היה מרתק מבחינה מכאנית, אבל מרצדס לא הצליחה לשכנע את העולם לקנות מכונית קטנה מתוצרתה. המכירות דישדשו במשך שנים, עד שבשנת 2012 נחשף דור שלישי, עם מבנה מרכב קונבנציונלי ומכונית בגודל קומפקטי, וזו אפשרה ללקוחות לקבל את סמל הכוכב הנחשק במחיר של משפחתית גדולה ומאובזרת. המכירות המריאו די מהר.

דור רביעי של A קלאס נחשף בתחילת השנה ועל אף שהוא שומר על קווים דומים, באופן כללי, לאלה של הדור הקודם, מדובר במכונית חדשה לגמרי שממדיה גדלו משמעותית עם תוספת של 12 ס"מ לאורך ו-4 ס"מ לבסיס הגלגלים. עיצוב מוצלח ומודרני של המכונית מסווה היטב את הגידול באורך.

שינוי משמעותי בוצע בחרטום המוארך והנמוך, עם פנסים צרים ושבכה בולטת אשר מקנים למכונית החדשה מראה ספורטיבי ואגרסיבי במידה. יתר קווי הגוף נותרו דומים לאלה של הדור היוצא, וגם הם לוטשו, והתוצאה הסופית נראית הרמונית ומזוהה כמרצדס במבט ראשון.

הפלטפורמה חדשה, וכך גם המנועים, אבל עיקר גאוותה של מרצדס הוא על ממשק המשתמש, שנקרא MUBX בשפתה של מרצדס ואשר מרחיב את אפשרויות השימוש בפקודות קולית מעבר למערכת המולטימדיה. כעת אפשר לדבר אל מערכות שונות ברכב ולזכות בתגובה.

הצד הפחות חביב של שדרוג המכונית הוא זינוק משמעותי של עשרות אלפי שקלים במחיר, וזה לא בהכרח מפצה מספיק על השדרוגים השונים.

מנוע, ביצועים

למבחן קיבלנו את גרסת A200, שהיא האמצעית מבין שלוש גרסאות המנוע שמוצעות בישראל. כמו בדגם הבסיס –  A180, גם A200 מונעת באמצעות מנוע טורבו-בנזין חדש בנפח 1.3 ליטר שפותח יחד עם רנו ומחליף את מנוע ה-1.6 ליטר טורבו מהדור הקודם. בגרסת A200 מספק מנוע זה 163 כ"ס ו-25.5 קג"מ, ואלה ביצועים מכובדים ביחס לנפח. הכח מועבר אל הגלגלים הקודמים דרך תיבת הילוכים כפולת מצמד חדשה עם שבעה יחסי העברה, וזאת, לשם שינוי, מיוצרת על ידי Getrag השוודית.

המנוע גמיש, ומתואם טוב עם תיבת ההילוכים, במיוחד במצב ספורט שבו החלפות ההילוכים מהירות אבל לא מספיק חלקות, ובעת בלימה התיבה אף מורידה הילוכים בהתאמה. הביצועים בהחלט מספקים (0-100 ב-8 שניות), ותאוצות הביניים יעילות ומשכנעות, אבל A200 לא יוצרת תחושה נמרצת במיוחד. הגורם לכך הוא אופי מנוע רגוע  ובידוד רעשים מצוין אשר מסווה את הדרמה. עם זאת, כאשר מושכים את המנוע אל הקו האדום מורגשת פעולה מעט מחוספסת שלו והצליל הופך להיות לא נעים. צריכת הדלק במהלך המבחן – כ-12 ק"מ לליטר – נחשבת טובה ביחס למאמץ שנדרש מן המכונית.

נוחות, התנהגות

גרסת ה-A200 נמכרת בישראל עם תצורת המתלים הפשוטה ביותר שיש ל-A קלאס להציע, ללא מתלה אחורי רב חיבורי שמוצע רק ב-A250 וללא מתלים אדפטיביים שמוצעים בחו"ל כאופציה. למרות זאת, כיול המתלים של המכונית מוצלח מאד והם מרסנים היטב את המרכב תחת עומס בפניות. המתלים גם סופגים היטב את מפגעי מע"צ. הכיול קשיח, וזה מורגש בעת נסיעה עירונית על פני שיבושים קטנים, שם הם מתקשים לגהץ החוצה את פגעי האספלט. לזכות המתלים צריך לומר שפעולתם שקטה מאד.

ל-A200 יש יכולת דינמית גבוהה ואחיזת כביש טובה מאד, וכאמור גם ריסון מרכב טוב, אבל התגובות לא חדות במיוחד, ההיגוי מנותק, והתחושה הכללית היא של מכונית "בוגרת", שלא לומר מבוגרת. המכונית יכולה לפנות מהר, והיא לא מתרגשת מנהיגה לא חלקה ומדויקת, אבל היא גם לא מנסה להחניף או לרגש. מי שמעוניין בקצת יותר מזה יצטרך לפתוח את הכיס לגרסאות ה-AMG.

תא נוסעים, שימושיות

השדרוג המשמעותי ביותר בוצע בתא הנוסעים ובסביבת הנהג של A קלאס החדשה, וזה תחום שבו המכונית היוצאת  (כמו גם נגזרותיה – CLA ו-GLA) לא הצטיינה בו. כבר לפני שמתיישבים מבחינים בעיצוב ובמבנה שמוכרים לנו מן הסדרות היקרות יותר של מרצדס, עם שני מסכים דיגיטליים שצמודים זה לזה. מסך אחד מחליף את לוח המחוונים הקלאסי והאחר משמש כמסך ראשי למערכת המולטימדיה ולתפעול מערכות הרכב. זה נראה מצוין אלא שבגרסה הבסיסית המסכים קטנים מידי. רק בגרסת A250 מתקבל מסך בגודל שלתוכו אפשר לדחוס מד מהירות ומד סל"ד זה לצד זה.

תפעול מערכות הרכב מבוצע במגע ישיר על המסך המרכזי, וכאלטרנטיבה אפשר גם לשלוט במערכות בדרך בטוחה  יותר באמצעות משטח מגע ומתגים שמותקנים בין המושבים, או באמצעות משטחי מגע על גלגל ההגה. אז אמנם כל אחד יכול למצוא את סגנון התפעול שמתאים לו, אבל מצד שני העושר הזה מבלבל.

פיקוד קולי במכונית הזאת פועל באופן דומה לזה של סעיינים דיגיטליים בטלפון הסלולרי, ובאמצעותו אפשר לשלוט בבקרת האקלים, תאורת הפנים ואפילו לקבל מענה לשאלות כמו "מה טווח הנסיעה שנותר?", "מהי צריכת הדלק?" או  "איזה יום היום?".

כמה מאפשרויות התקשורת הדו-צדדית נועדו בעיקר כדי להרשים נוסעים מזדמנים, אבל כמה מהן שימושיות למדי היות שהן מאפשרות לשמור עיניים על הכביש וידיים על הגה, במקום לתור בין שלל תפריטים דרך מסכי מגע. תפקוד המערכת עדין לא חלק לחלוטין וישנם "קצרים בתקשורת" שדורשים חזרה על פקודות מסוימות מספר פעמים. סביר שיישום הטכנולוגיה הזאת ישתפר עם הזמן והמערכת שבמכונית תזכה לעדכוני תוכנה עוד במהלך חייה.

דבר בולט נוסף הוא שיפור דרמטי באיכות החומרים בתא הנוסעים. שילוב של פלסטיקה רכה, דיפונים דמויי עור ללוח המכשירים וגימורים מתכתיים, יחד עם הקפדה עד ל"קליק" שמלווה את סגירת פתחי המיזוג – משרים כולם תחושת איכות מרצדסית. עם זאת, לא הכל מושלם. מרווח הפנים מלפנים טוב, אבל למושבים יש בסיס שטוח מידי ולא תומך. רק שני מבוגרים יכולים לשבת בנוחות יחסית מאחור, ונוסע שלישי ידחס בקושי בגלל מנהרת ההינע הגבוהה. המושב האחורי עצמו נמוך ושטוח מידי, וגם זה לא משפר את הנוחות בנסיעות ארוכות. באופן די מביך לרכב שעולה כרבע מיליון ש"ח – מאחור אין פתחי מיזוג או משענת יד לנוסעים.

בטיחות

מרצדס A קלאס החדשה ביצעה את קפיצת הדרך המתבקשת בתחום הבטיחות. בכל הגרסאות יש בלימת חירום אוטונומית, מערכת התרעה על סטייה מנתיב והתרעת ערנות לנהג. להתרעת הסטייה מנתיב הנסיעה יש אמנם יכולת תיקון הגה אקטיבית, אבל זאת מוצעת רק מרמת הגימור האמצעית ('פרוגרסיב'). באף רמת גימור שמוצעת בישראל לא מותקנת בקרת שיוט אדפטיבית או התרעה על עצמים בשטחים מתים – ואלה מערכות שמוצעות כיום במכוניות שמחירן כמחצית ממחירה של A קלאס. זה בהחלט לא ראוי.

במבחני הריסוק של EuroNCAP קיבלה A החדשה חמישה כוכבי בטיחות עם ציונים גבוהים מאד של 96% בהגנה על היושבים מלפנים, 91% בהגנה על ילדים במושבי בטיחות ו-92% בהגנה על הולכי רגל, ואפילו הציון לתפקוד מערכות הבטיחות גבוה ועומד על 75%.

אבזור ומחיר

A קלאס היא לא מכונית זולה: מחירה מתחיל ב-230 אלף ש"ח ל-A180 ו-243 אלף ש"ח ל-A200 ברמת הגימור הבסיסית שכוללת חיישני גשם ותאורה, תאורת LED מלאה בחזית, בלם יד חשמלי וחישוקים קלים בקוטר 16 אינטש. רכב המבחן שבו נהגנו הוא ברמת גימור 'פרוגרסיב' שבה מושב הנהג מתכוונן חשמלית ויש לה ריפוד מלא דמוי עור, גג שמש פנורמי, תאורת אווירה פנימית ומערכת חניה עצמאית, מה שמקפיץ את מחירה ל-270 אלף ש"ח. במחיר שכזה תמוהה לגלות שבקרת האקלים לא מפוצלת ואין מפתח חכם מלא – ציוד שקיים כיום גם במכוניות סופרמיני. רוצים את גרסת ה-A250 עם מנוע ה-2.0 ליטר? עבורה תידרשו לשלם כבר 335 אלף ש"ח.

מעבר להתייקרות המשמעותית של עשרות אלפי שקלים ביחס לדור הקודם, שבו הגרסה האוטומטית הבסיסית נמכרה תמורת פחות מ-200 אלף ש"ח, מדובר בתמחור גבוה עם רשימת אבזור לא מרשימה.

שורה תחתונה

A קלאס החדשה היא מכונית מצוינת שמספקת איכות נסיעה גבוהה, מנוע יעיל, ומעל לכל, רמת איכות גבוהה של תא הנוסעים, שכמותה אי אפשר למצוא באף מכונית האצ'בק. המכונית מוצעת עם ממשק תפעול הייטקי שבוודאי יקרוץ לדור הצעיר.

עם זאת, השורה התחתונה לדעתנו היא שלמרות שדרוג האיכות, והתוצאה הטובה ביחס למתחרות אחרות בקטגוריה, נראה שהמכונית לא מצדיקה את מחיר המחירון שלה. הדבר בולט במיוחד לנוכח העובדה שבאותה סביבת מחיר אפשר למצוא לא מעט דגמים של יצרניות יוקרה  – מקרוסאוברים (DS7 קרוסבק למשל) ועד למשפחתיות סאלוניות (ב.מ.וו 330e) מרשימות לא פחות, ואלה לרוב מוצעים עם רמות אבזור נדיבות יותר. התוצאה היא שקשה לראות איך מרצדס A קלאס החדשה תצליח למשוך לקוחות חדשים למותג כפי שנעשה בדור הקודם.