תפריט

מרכבות האלים: רחפן אישי לכל נוסע

חברת איירבס האירופאית מתכננת רחפן אוטונומי להטסת נוסעים ומבטיחה אב-טיפוס באוויר כבר בשנה הבאה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

משבר התחבורה של ישראל, אשר יש מי שמכנים אותו "יום הדין של הפקק המוחלט" (שבו אף מכונית לא תוכל יותר לנוע על הכבישים הפקוקים שלנו) עשוי לזכות בקרוב לסיוע מהשמיים.

 

ואהאנה אירו 0054

 

חברת , שהיא חברת בת של קונצרן התעופה האירופאי 'איירבס', מפתחת אב-טיפוס לכלי טייס אוטונומי לנוסע בודד, והיא מבטיחה שהוא ירחף בשמי ארצות הברית עוד לפני סוף השנה הבאה.

פרויקט 'Vahana' – על שם "מרכבת האלים" במיתולוגיה ההודית, הוא פרויקט ראשון של חברת A³ אשר הוקמה במאי 2015 ומקום מושבה בסן חוזה שב'עמק הסיליקון' בקליפורניה, ארה"ב.

הפרויקט יצא לדרך בתחילת השנה הנוכחית, והיעדים שלו הם, כאמור, השקת אב-טיפוס בסוף השנה הבאה ותחילת ייצור סדרתי של אלפי כלים החל משנת 2020.

"המטוס שאנחנו בונים", כותב רודין ליאסוף, מנכ"ל A³, במאמר שפרסם בסוף השבוע שעבר באתר של החברה, לא זקוק למסלול, טס עצמאית, ויכול לזהות ולהימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים".

הרחפן האוטונומי של A³ מונע באמצעות שמונה מדחפים שמסובבים באמצעות מנועים חשמליים, וכולל טכנולוגיה לא פשוטה של הטיית המדחפים ממצב מאונך – שמאפשר המראה אנכית – למצב מאוזן שמאפשר טיסה אופקית יעילה.

הרחפן האוטונומי יכיל הרבה טכנולוגיות שמפותחות במקביל גם בתעשיית הרכב לטובת מכוניות אוטונומיות ובכלל – החל ממערכות שליטה ובקרה, דרך טכנולוגיית הנעה חשמלית וכלה בייצור תעשייתי רחב היקף של חומרים מורכבים.

 

ואהאנה אירו 0053

 

מבחינה זאת מהווה פרויקט 'ואהאנה' חלק ממגמה כלל עולמית: כלי טייס אישיים – אשר עד לפני כמה שנים נדמו לפנטזיה בדיונית שלקוחה מסרטים מצוירים – הופכים עוד בעידן שלנו מחזון למציאות בזכות הבשלתן של מספר טכנולוגיות בתחומים רחוקים זה מזה, וגם בזכות הכוונה ממשלתית-מדעית – למשל על-ידי פרויקט ממוקד של NASA בתחום התעופה האישית.

נוסף לשתי חברות סטארט-אפ בתחום זה שבהן השקיע לאחרונה לארי פייג' – אחד ממייסדי גוגל, מבוצעים כיום בעולם כמה עשרות פרויקטים שונים בתחום כלי הטייס האוטונומיים-אישיים, ועל אחד המעניינים שבהם, של חברת איהאנג הסינית (שהיא יצרנית רחפנים) דיווחנו כאן לא מכבר.

כמו פרויקטים שונים של היזם הבלתי נלאה אלון מאסק (למשל 'היפרלופ'), אחד הדברים המעניינים במיוחד בפרויקט 'ואהאנה' הוא התבססות החברה על 'קוד פתוח' – כלומר על גילוי "סודות" מסחריים תוך כדי שיתוף תהליך המו"פ עם כמה שיותר מתעניינים עצמאיים שיכולים לתרום לו. בנוסף, החברה פועלת, לטענת ליאסף, עם מספר חברות וגורמים ידועים שעוסקים בתחומי הפיתוח השונים, אם כי בשלב זה היא עדיין לא חושפת במי מדובר.

"ההתפתחויות האחרונות בייצור חומרים מורכבים וכלי רכב אוטונומיים", כותב ליאסף בבלוג של החברה, "מראות שניתן לייצר כלי טייס קטנים וקלי משקל בכמויות משמעותיות ובעלויות נמוכות יותר מכפי שאפשרו (טכנולוגיות קונבנציונליות) בתחום התעופה בעבר… מגמות אלה, יחד עם האתגרים הגדלים של תחבורה עירונית, עשויים (לייצר את ההזדמנות) לדור חדש של כלי טיס אישיים".

לדברי ליאסף, A³ כבר הספיק ה לגייס "צוות מומחים נלהבים וחסרי מנוחה" מתחומי העיצוב והייצור של מטוסים, הנעה חשמלית, אוטונומיה של רכב, ורישוי (הומולוגציה) של מטוסים.

עד כה הצליח הצוות, לטענת ליאסף, להשלים את העיצוב של כלי הטיס ולהיקשר עם שותפים חיצוניים שיעזרו לבנות את אב הטיפוס.
לדבריו, מדובר בכלי טיס אוטונומי, בטוח לטיסה, שנועד לשנע נוסעים ומטענים במרחבים עירוניים באמצעות אוטומציה מלאה שתמנע טעויות אנוש.

המטוסים יטוסו בנתיבי טיסה שנקבעו מראש ומהם הם יסטו רק על מנת להימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים, ולתוך התכנון מובנית רמת בטיחות גבוהה היות שכלי הטייס יכול לנחות גם במקרה של תקלה במנוע או שניים.
"במקרה הלא הסביר של תקלה חמורה", כותב ליאסף, "כלי הטייס כולל גם מצנח בליסטי שעובד גם בגובה נמוך".

ליאסף מבטיח לשתף את כלל הציבור, ובפרט מפתחים פוטנציאליים, בהתקדמות הפרויקט וזאת בין השאר בפוסטים נוספים באתר החברה, וזאת מתוך אמונה שפיתוח פרויקט כזה בשיטת הקוד הפתוח תדחף את התעשייה כולה ותגרום לחברות וארגונים אחרים ללכת בעקבות A³.

A³ לא לבד

לפני פחות משנה הכריזו מהנדסי נאס"א על פרויקט מחקר בתחום התעופה החשמלית הבלתי מאוישת לטווחים של פחות מ-300 ק"מ, עם כלי טייס חשמליים שמסוגלים להמריא ולנחות אנכית.

נוסף להקצאת כספים למימון פעילויות "הנבטה" של יוזמות חדשות בתחום זה פועלת NASA בשיתוף פעולה עם רשות התעופה הפדרלית האמריקנית אשר בעצמה מעודדת מזה זמן פרויקט לניהול התעופה האזרחית של כלי טייס זעירים.

ב-NASA מציינים את העובדה שפיתוחים טכנולוגיים בתחום ייצור חומרים, ובעיקר הייצור התעשייתי של חומרים מורכבים, מאפשרים כיום לבנות חלקים קלים וחזקים שדרושים לתעופה בעלויות שהן כעשירית ממחירם של אותם חלקים שבנויים בשיטות הקונבנציונליות, כלומר ממתכות כמו אלומיניום.

להערכתם, ייצור סדרתי של כמה אלפי כלי טייס קטנים, לא מאויישים, בכל שנה צפוי להתחיל כבר בתוך חמש עד שבע שנים מהיום, ובמחירים נמוכים מ-50 אלף דולר ליחידה.

גם לישראל, מדינה שבה פותחו כמה מכלי הטייס הבלתי מאויישים (כטב"מים) המובילים בעולם, יש מה לתרום בחזית הזאת, והשאלה היא אם מוסדות המדינה יתנו לכך יד או שגם בתחום הזה תיאלץ התעשייה הישראלית לרעות בשדות זרים.