תפריט

מי יעצור את פרויקט מצלמות המהירות?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שנתיים וחצי לאחר הפעלת מצלמות המהירות החדשות, מצב הבטיחות אינו מבשר טובות: ב-2013 חלה הרעה לעומת 2012, ושנת 2014 עלולה להסתיים עם מספר הרוגים ותאונות קטלניות דומה לזה שנרשם אשתקד. הגיע הזמן לעצור את הרחבת פרויקט המצלמות, ולדרוש הוכחה מחקרית לכך שהמצלמות שהותקנו תורמות לבטיחות

על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה ועד אתמול (3.8) חלה ירידה של 2% במספר ההרוגים בתאונות דרכים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, למרות עלייה של כ-1% במספר התאונות הקטלניות. לכאורה, נתוני הרשות לבטיחות מצביעים על מגמת שיפור, אם כי שיעורה אינו גדול.

אלא שהמציאות שמסתתרת מאחורי הנתונים אינה אופטימית. בחודשיים הראשונים של השנה חלה ירידה דרמטית של כ-20% במספר הרוגי התאונות – ירידה שיוחסה ברשות לבטיחות לגורם אחד בלבד: מזג אוויר חריג. "הנתונים קצת מטעים", הסביר לאחרונה בכיר ברשות לבטיחות בדיון שערכה ועדת הכלכלה. "זה נבע מזה שהיו פחות 14 ימי גשם". מכאן שהנתונים העדכניים, המעידים על ירידה של 2% בלבד במספר ההרוגים, מלמדים על שינוי לרעה במצב הבטיחות.

אם תימשך המגמה השלילית שניכרת בחודשים האחרונים, שנת 2014 צפויה להסתיים עם מספר הרוגים ותאונות קטלניות דומה לזה שנרשם ב-2013 (ואולי אף גבוה יותר). מאחר שב-2013 נרשמה הרעה לעומת 2012, המסקנה הבלתי נמנעת היא שישראל מתקשה להשיג שיפור במצב הבטיחות, לאחר שב-2012 חלה ירידה משמעותית במספר ההרוגים והתאונות.

יכול להיות שהמצלמות לא אפקטיביות?
מטרידה לא פחות היא העובדה שדווקא 2013 ו-2014 הן השנתיים המלאות הראשונות שבהן מופעל מערך מצלמות האכיפה החדש של אגף התנועה. כיצד יתכן שעשרות מצלמות המהירות שהוצבו בכבישים לא הביאו לשיפור בבטיחות? הרי מיטב מומחי הבטיחות ניבאו כי הפעלתן תביא לירידה דרמטית (של עשרות אחוזים) במספר התאונות הקטלניות.

המציאות, כפי שהיא מתבטאת בנתונים העדכניים של הרשות לבטיחות, מעידה שהנבואות והתחזיות האופטימיות לא התגשמו: לא נרשם שיפור ברמת הבטיחות הכלל-ארצית, ובסיכום דו-שנתי אף נראה שמגמת השיפור שנרשמה בעשור האחרון (ואשר הגיעה לשיאה ב-2012) נבלמה לחלוטין.

יתרה מכך, מנתוני הרשות לבטיחות עולה כי מספר ההרוגים בתאונות בכבישים בינעירוניים עלה בחדות מתחילת השנה (14%), ודווקא בכבישים אלה מותקנות מרבית המצלמות. על-פי המשרד לביטחון פנים, כשני-שלישים מכל עמדות האכיפה הותקנו בכבישים בינעירוניים (86 עמדות מתוך 129, נכון לסוף יוני 2014).

אולם, במקום לעצור את הרחבת מערך מצלמות האכיפה, לכל הפחות עד שיפורסם מחקר מלווה שעורכת הרשות מאז שנת 2012, אגף התנועה – בתמיכת המשרד לביטחון פנים – ממשיך בתוכניתו להתקין ולהפעיל עשרות מצלמות נוספות עד סוף השנה.

נראה כי הגיעה העת לבחון את רצינות כוונותיו (והצהרותיו) של יו"ר הרשות לבטיחות, ד"ר יעקב שיינין. בדיון שערכה ועדת הכלכלה לפני כחודש, הצהיר כי "אנחנו אמרנו ש(ל)כל דבר שאנחנו עושים יהיה מחקר מלווה. אין יותר דברים סתם. זה תחום (בטיחות בדרכים, ש.ה) שהוא לא מדע מדויק כמו פיזיקה. אם אתה לא עושה מחקר מלווה ואתה (לא) בודק את התוצאות, יכול להיות שאנחנו מתאמצים ומוציאים הרבה מאוד כסף, אבל אין אפקטיביות לזה".

לכן, ולפני שממשיך אגף התנועה בהתקנת עוד ועוד מצלמות מהירות, כדאי שהרשות לבטיחות תבדוק אם המצלמות שכבר הותקנו אכן מועילות ותורמות לשיפור הבטיחות, ובכך תוודא ש"אנחנו לא מתאמצים ומוציאים הרבה מאוד כסף, אבל אין אפקטיביות לזה".

"מסה קריטית מחייבת הצבת מאות מצלמות"
בכירים בגופים ממשלתיים שעוסקים בבטיחות, וכן פעילים בעמותות ציבוריות, תומכים בהתקנת עשרות ומאות מצלמות נוספות. "הבעיה היא שמספר המצלמות הפעילות כיום בכבישים ובצמתים לא השיגו מסה קריטית, המחייבת הצבת מאות מצלמות", הסביר לאחרונה בכיר באחת העמותות, בתגובה לכתבה שפורסמה ב-TheCar. "לכן ההשפעה עדיין זניחה על מספר התאונות".

תמיכה בהרחבת מערך המצלמות נרשמת גם בעמותת אור ירוק. בדיון שערכה ועדת הכלכלה לפני כחודש, אמר נציג העמותה כי "כיום יושבת ועדה שבאמת המטרה שלה, ביחד עם המשטרה, (ו)ביחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, (היא) לוודא שכל המצלמות ממוקמות במקומות רלוונטיים להצלת חיים ולתאונות, ולא כמובן לגביית כספים מיותרת. וצריך גם לקדם, גם את הוועדה וגם השלמה של הצבה של 300 מצלמות… כמה שיותר מהר".

באור ירוק, כמו בעמותות וגופים אחרים שעוסקים בבטיחות, מרבים לצטט מחקרים שעוסקים בניסיון שצברה צרפת בהפעלת מערך לאומי של מצלמות מהירות, וזאת בניסיון לבסס את טענותיהם בדבר הצורך בהרחבת מערך המצלמות הישראלי. "בצרפת, משנת 2002 עד 2005 הציבו מצלמות במקומות שצריך להציב בהם מצלמות", הצהיר בכיר בעמותה בוועדת הכלכלה באוקטובר 2013, "ובשנים האלו התאונות ירדו ב-75% בצרפת".

הנתונים שהציג הבכיר לא היו מדויקים. הירידה במספר ההרוגים בשנים אלה בצרפת כלל לא התקרבה ל-75%: בין 2000 ו-2012 חלה ירידה מצטברת של כ-55% – ירידה משמעותית, אך לא כזו שנחשבת חריגה בקרב מדינות מערב אירופה, שבחלקן לא הופעל מערך של אלפי מצלמות מהירות.

והנה עוד נקודה מעניינת: השנה שבה נרשמה הירידה הגדולה ביותר במספר ההרוגים בצרפת הייתה 2003 – בשנה זו ירד מספר ההרוגים בכ-21%. אולם, קשה מאוד לייחס את הירידה הדרמטית למצלמות המהירות, שכן הפעלתן החלה רק בחודשים האחרונים של אותה שנה, ומספר המצלמות שהותקנו היה כמעט זניח (ביחס לאורכה של רשת הכבישים בצרפת). בשנים שלאחר מכן, בהן הופעלו עוד ועוד מצלמות, לא הצליחה צרפת לשחזר את הירידה הדרמטית של 2003.