חדשות רכב ותחבורה

מצלמות המהירות: המדינה מנהלת מלחמת התשה נגד הנהגים

בחסות השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, מנהלת מדינת ישראל קרב התשה כנגד נהגיה: המשטרה מתכססת תכסיסים בבתי המשפט והזכיין מציב מצלמות מהירות חדשות

0

בית המשפט בעכו אמר את דברו, אבל השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, בחר שלא להקשיב. מדינת ישראל, כפי שהיא מיוצגת על-ידי בכירי המשרד לביטחון הפנים והתביעה המשטרתית, מנהלת בחודשים האחרונים קרב לא סימטרי כנגד נהגי ישראל, ונדמה שמבחינת אנשיו של ארדן כל האמצעים כשרים.

 

 

במהלך השבוע שחלף הותקנו בישראל שלוש מצלמות מהירות חדשות, המשטרה סרבה לבקשת חופש מידע ולא הסכימה להציג את "דו"ח הטכניון" אשר מוכיח – לטענתה – שהמצלמות אמינות, סרבה לבקשת סנגורים להציג את יומני התקלות של מצלמות, וביקשה להוסיף לא פחות מ-30 עדי תביעה (!) למשפט שמתנהל בחיפה.
כל הפעולות הללו בוצעו לאחר פסק הדין המהדהד של השופט הבכיר יעקב בכר מבית המשפט בעכו, אשר בין השאר חשף את העובדה שמשטרת ישראל מעלה בתפקידה כ"פקידת בית המשפט" – מי שאמונה על חשיפת האמת ומרדף אחר צדק בהליכים משפטיים.
כל הפעולות האלה בוצעו על-ידי דרגי ביצוע שונים במשרד לביטחון הפנים, פקידים ונושאי תפקידים שאמונים על שמירת החוק והסדר במדינה ולצורך זה הופקדו בידיהם סמכויות אדירות – מתוך הבנה שאלה ישמשו למען כלל הציבור ולא כנגדו. אלא שמי שחייב לתת דין וחשבון ציבורי הוא רק אדם אחד אשר נבחר על-ידי הציבור לעמוד בראש המערכת הזאת, ולכן נושא לא רק בתואר ובכבוד אלא גם באחריות הכוללת: השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן.

צוות גונן מכה שנית

הדיון החשוב ביותר בסאגה הבלתי נגמרת של מצלמות המהירות האלקטרוניות (שנקראות 'פרויקט א3') התקיים אתמול בבית משפט לתעבורה בחיפה בפני השופט אבישי קאופמן. על הפרק עמדה השבוע בקשת המשטרה להוסיף לכתב האישום לא פחות מאשר 30 (!) עדי תביעה, וזאת חודשים רבים לאחר שכתבי האישום נחתמו ונשלחו לנהגים.

מול התביעה המשטרתית ניצבת נבחרת מעניינת של עורכי דין, ובהם "צוות גונן": עורכי הדין תומר גונן, ערן בר-אור, יוסי יעקבי וכפיר דור אשר ניהלו את ההגנה בבית המשפט בעכו. ההליך המשפטי בחיפה מאחד עשרות אישומים כנגד נהגים שנתפסו במצלמות מהירות בכביש 23 וחלקם מיוצגים שם גם על-ידי עורכי הדין קלנטריה, בנדל, עקראוי ואחרים.
בדיון אתמול ביקשו עורכי הדין מבית המשפט לזכות את כלל הנאשמים והטענה העיקרית שלהם היא שלמרות הפסיקה המהדהדת של בית המשפט בעכו, ובעיקר למרות העובדה שהתביעה לא ערערה על פסק הדין הזה, המדינה מתעקשת לנהל דיונים נוספים מבלי שהציגה אף בדל של ראיה חדשה שלא נחשפה בעכו.

אחד ההליכים המעניינים שהתקיימו במסגרת הדיון הזה היה דרישת ההגנה לקבל לידיה את יומני ההפעלה של מצלמת המהירות. כזכור, משטרת ישראל היא לא אזרח פרטי והדיון הוא לא דיון אזרחי בין שני בעלי דין, אלא מדובר בהליך פלילי שבו מייצגת התביעה את כלל אזרחי ישראל. לנוכח זה אפשר היה לצפות שלמשטרה לא יהיה מה להסתיר – לא מצוות ההגנה ולא מן הציבור, ולמרות זאת בחרה התביעה לפנות אל בית המשפט המחוזי בדרישה שלא לחשוף את יומני ההפעלה (שכבר נמצאו בידי צוות ההגנה).

בדיון שנערך ביום רביעי השבוע בפני השופט ארז פורת, מבית המשפט המחוזי בחיפה, טענו נציגי המדינה שהם לא מבינים איזו תקלה של מצלמות המהירות יכולה "להשליך אחורה", כלומר להעיד על כך שמצלמה לא הייתה תקינה במועד שבו הונפק דוח כלשהו, וזה הבסיס לדרישת התביעה שלא לחשוף בפני ההגנה את יומני התקלות של המצלמות.
עו"ד בר אור הסביר לבית המשפט ש"תעודות הכיול" של מצלמות מהירות מונפקות אחת לשנה, אבל בין לבין עלולות להתרחש תקלות רבות ושונות – כפי שהוצג לבית המשפט ביומן התקלות של מצלמה לדוגמא, ומדובר לא בתקלות שמשביתות את הציוד אלא בכאלה שגורמות לו שלא לדייק.

עו"ד בר אור גם הדגיש באזני בית המשפט את האבסורד בטענת התובעת המשטרתית לפיה "לתיק הזה עלולה להיות השפעת רוחב": "אני סבור", אמר עו"ד בר אור לבית המשפט, "שדווקא בגלל שמדובר בתיק עקרוני הגישה צריכה להיות יותר מקילה עם חשיפת החומר על מנת שבאמת נוכל לברר את כל המחלוקות באשר למערכת ולמהימנותה".

בסופו של דבר דחה השופט פורת את הערעור של התביעה, אישר את העברת יומני התקלות לידי צוות ההגנה והוסיף כמה דברי טעם לפרשה המביכה שנקראת "פרשת מצלמות המהירות": "עניינו של התיק כאן", כתב השופט פורת בהחלטתו, הוא שאלת מהימנותם של מכשירי מדידה משטרתיים מסוג א3… (המשיבים) עתרו לקבלת מלוא תיק העמדה לרבות מסמכים שנערכו לאחר מועד צילום שמתייחס לכתבי האישום… בטענה כי אפשר ומתקיימות תקלות שאינן נבדקות בתדירות יומית… במהלך הדיון בפני הוברר כי מדובר במכשיר שלו תחזוקה מצד קבלן אזרחי, במקביל לבדיקות כיול שנתיות שעורכת המשטרה… קיימת אי בהירות בעניין טיב הדיווחים שמעביר אותו קבלן מתחזק ליומן ההפעלה המשטרתי של המכשיר ולמעשה קיימת היתכנות כי המכשיר יופעל פרק זמן הנמדד בימים ואולי אף מעבר לכך שבמהלכם יא לעבור בדיקות תקינות כלשהן… בנסיבות בהן אין נערכת בדיקת כיול יומית אני סבור כי החלטת הערכאה קמא (בית משפט השלום – ג.מ.) מאוזנת ונכונה ויש בה כדי לאפשר למשיבים לסייע לקו ההגנה…"

תיקון אסור

יום למחרת, אתמול, שב בית משפט השלום לדון בתיק, וכבר בפתח הדיון הודיע נציג התביעה לבית המשפט שחלק מן המסמכים שהתביעה רוצה להציג בתיק עדיין לא נמצאים בידיו. במילים אחרות, התביעה מנסה "להשחיל" לתיק עדויות שנאספו, לכאורה, אחרי הגשת כתב האישום.

עו"ד בר אור הסב את תשומת לב השופט לכך שהמשטרה מסרבת עדיין לחשוף את דו"ח הטכניון – אשר לפי ההדלפות של המשטרה מוכיח את אמינות המערכת, וציטט את דברי המשטרה עצמם, לפיהם "חוות הדעת עדיין בהליך עיצוב", ועל כן, לטענתו, הינה דבר מה תיאורטי. לדבריו, לנוכח תוצאות המשפט בעכו, ומשלא הוצגו ראיות חדשות, אין מקום בכלל לנהל את ההליך ויש לבטל את כתב האישום.

עו"ד כפיר דור הזכיר לביהמ"ש שאלפי תיקים אחרים, שמתנהלים באותו עניין בעשרות בתי משפט ברחבי הארץ, נדחו למשך 6 חודשים בהמתנה לחוות הדעת של הטכניון. עו"ד דור ציטט פסיקה של בית המשפט העליון לפיה בעת הגשת כתב אישום חייבים כל חומרי החקירה והחומרים שנחוצים לצורך הוכחת אישום להימצא בתיק החקירה.
עו"ד בר אור הוסיף ש"משמסתירה המאשימה מבית המשפט ומההגנה… (את) העובדה שהיא שוקדת על חומר חדש יש בכך התנהגות שערוריתית שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון הצדק בניהול ההליך…
הוסיף עו"ד יעקבי: "כיוון שבין השורות ניתן להבין כי בית המשפט מתכוון לתת משקל לעובדה שלא מדובר בתיק ספציפי והשפעת החלטה על עשרות אלפי תיקים, מן הראוי ראשית, שתהייה על כך הסכמה". עו"ד יעקבי מכוון לכך שגם לגבי ההליך בעכו טענה המשטרה שמדובר ב"תיק עקרוני", אלא שבאורח פלא הוא חדל להיות כזה כאשר התביעה הפסידה.

"מפנה להליך שהתנהל בעכו שם הוגשו 5 בקשות לתיקון כתב האישום, בכול פעם נטען כי מדובר בתיק עקרוני אשר יש לו השלכה על עשרות אלפי נהגים… וראה איזה פלא התקבל זיכוי מוחלט שבו נקבע שלא הוכחה אמינות המצלמות והסנגוריה הוכיחה שהמצלמות אינן אמינות, אבל אותה מאשימה שהצהירה בכל ההליך שמדובר בתיק עקרוני מסרבת לקבל את הדין. לא זו אף זו, הגדילה לעשות ולא הוגש ערעור על פסק הדין כך שהוא הפך להיות חלוט, אותו הליך עקרוני אשר היה מחייב את הסנגוריה לו היה נפסק לחובתה וכך היו קובעים כל בתי המשפט – אינו מחייב את המאשימה ומודיעה כי הליך זה (הכוונה למשפט בחיפה – ג.מ.) הוא העקרוני, ומי לידנו יתקע כי המאשימה תעמוד באמירתה ותראה בכך סוף פסוק, ומדוע עדיף לדעת המאשימה בית משפט זה (בחיפה), על פני בית המשפט בהליך הקודם"?

עו"ד יעקבי הוסיף טיעון נוסף, לפיו לנאשמים מגיעה "הגנה מן הצדק", שהרי לא סביר שכנגד נהגים אחרים שנתפסו כביכול באותה עבירה בתקופה בת 4 החודשים שבהם לא נשלחו כתבי אישום כנגד נהגים כלל לא מוגשים כתבי אישום וכנגד הלקוחות שלו, שנאשמים בדיוק באותה עבירה – כן הוגשו.

עו"ד גונן הוסיף לדברים את הטענה שבכתב האישום המקורי נמצא עד תביעה אחד, וניחא לו היה מבוצע "מקצה שיפורים" להוספת מספר קטן של עדים, אבל "לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום (ולהוסיף) 30 עדים לא צריך להתקיים. מדובר בפעולות חקירה שבוצעו אחרי שקיבלנו את כתבי האישום שהתובעת חתומה עליהם.

עו"ד בנדל הוסיף "כשבאים לבית משפט עכו וטוענים שמדובר בתיק עקרוני אזי בסופו יש מעשה בית דין (הכוונה היא שפסק הדין הופך סופי – ג.מ.), תיק עקרוני צריך להגיע לבית המשפט המחוזי, אותו נושא מורכב ומסובך, ניהול משפט הוכחות, והמדינה עומדת על כך שיש פסק דין עקרוני, ובחוסר תום לב לא הוגש ערעור למחוזי. לדעתי זה חוסר תום לב".

נציג התביעה המשטרתית אמר לבית המשפט שרק אתמול בבוקר הוא קיבל לידיו את רשימת העדים ושאת חוות הדעת של הטכניון טרם קיבל. "שמעתי את דברי בית המשפט", הוא אמר, "כי ככל שאנו לא נסכים לקבל את ההכרעה כאן כבעלת משמעות רחבה… ספק רב אם יש הצדקה לתקן בשלב זה את כתב האישום באופן נרחב כמבוקש".

בסיכום הדיון החליט השופט קאופמן כך: "הדברים שנרשמו בפרוטוקול לרבות הערות בית המשפט, מדברים בעד עצמם. בשלב זה, בטרם ברור התיקון המבוקש במלואו ובטרם ברורה ההשלכה של ההכרעה לגבי תיקים אחרים, איני רואה אפשרות לתת החלטה" הדיון נדחה, לכן, ליום שני הבא, והשופט רמז שהוא מתקשה להתמודד עם כמות האנרגיות של צוות ההגנה ודרש שלאותו דיון תגיע רק "נציגות מצומצמת מטעם ההגנה כאשר כל סנגור שיבקש יוכל להשלים טיעוניו בכתב, במידת הצורך".

מצלמות לאחר הגשם

השורה התחתונה היא שהתביעה המשטרתית מנסה למצוא לעצמה "תיק עקרוני" שיהיה נוח לה, כזה שבו אולי לא יתמודד מולה צוות הגנה משופשף ובקיא ואותו אולי יהיה אפשר לקחת לאחר מכן גם לערעור בבית משפט מחוזי, ונשאלת השאלה מדוע נוהג כך גוף שאמור לייצג כל אחד ואחת מאיתנו במרדף אחר חוק, סדר, וצדק.

 

מצלמת מהירות חדשה בגבעתיים. איור: Avrika Speed Traps

 

בינתיים, לאחר ארבעה חודשי עצירה ולפני שהוצגה לציבור כל הוכחה שתומכת באמינות מצלמות המהירות, לא רק שהמשטרה שבה להנפיק דוחות מהירות חדשים – הזכיין ממשיך להציב מצלמות מהירות חדשות. לפני מעט יותר משבוע הוצבו שתי מצלמות מחסום/מהירות על מפגשי רכבת ליד לוד וליד כרמיאל, ומצלמת מהירות נוספת, הפעם מכיוון מזרח למערב, הוצבה בגבעתיים בצומת של דרך רבין ובן גוריון.

 

חשוב לשוב ולהזכיר שגלעד ארדן, כאשר כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה, טען טענות ענייניות וחשובות כלפי פרויקט א3, ובעיקר כלפי הטכנולוגיה המיושנת של המצלמות שנבחרו. למרות הידיעה האישית שלו – בתקופתו כשר לביטחון הפנים לא רק שהמשרד לא הורה לעצור את הפרויקט ולבחון אותו מחדש, כפי שמחייב ההיגיון (עצירת משלוח הדוחות בוצעה בהוראת היועץ המשפטי לממשלה) – הוא לא פעל, לפחות לא באופן גלוי, כנגד שוטרים שהעידו לכאורה עדויות שקר בבתי משפט ובוועדות הכנסת, לא שיקף לציבור את מסקנות ועדת קמא, ולא דרש (לפחות באופן גלוי) ממבקר משרדו לבחון מדוע השקיעה מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים בפרויקט שלא רק לא מסייע לבטיחות בדרכים אלא בסבירות רבה פוגע בה.

מבחינה מיניסטריאלית, ואת זה חשוב לזכור במיוחד לקראת הבחירות שמתרגשות עלינו כעת, האיש שאחראי כלפי אזרחי ישראל על מחדל אי הפסקת פרויקט מצלמות המהירות הוא גלעד ארדן, מי שמכהן כשר לביטחון הפנים מאז ה-25 במאי 2015.

את תגובת השר ארדן, המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל נצרף אם וכאשר נקבל כאלה