חדשות רכב ותחבורה

מצלמות המהירות הורידו את היקף האכיפה

0

מאות מיליוני שקלים הושקעו בהקמת מערך מצלמות המהירות, ולא רק שהבטיחות אינה משתפרת – מתברר שגם היקף האכיפה לאחר הפעלת המצלמות נמוך מזה שנרשם לפני הפעלתן. זה מה שקורה כשמאמצים שיטות אכיפה מיושנות

השקעת העתק של משרדי הממשלה בהקמת מערך מצלמות אכיפה אלקטרוניות מתבררת ככישלון בכל מדד: לאחר שלא הוכח שהמצלמות תורמות לשיפור הבטיחות בדרכים, מתברר שהיקף אכיפת עבירות המהירות לאחר הפעלת המערך נמוך מהיקף האכיפה לפני הפעלתו.

מדד מקובל לאכיפה הוא שיעור דו"חות המהירות שנרשמים מדי שנה לכל אלף תושבים. לפי נתונים רשמיים, בשנת 2013 – שהייתה השנה המלאה הראשונה שבה הופעל מערך המצלמות – נרשמו 17 דו"חות מהירות לכל 1,000 תושבים בישראל. נתון זה נמוך משמעותית מזה שנרשם לפני הפעלת מערך המצלמות: בשנים 2008 עד 2010, כאשר אכיפת המהירות התבצעה בעיקר באמצעים ידניים ובאמצעות מספר נמוך יחסית של מצלמות נייחות ומיושנות, נרשמו בין 26 ו-29 דו"חות מהירות לכל 1,000 תושבים.

ב-2014 צפוי מספר דו"חות המהירות להיות נמוך אף יותר, גם במספרים מוחלטים וגם בשיעור הדו"חות לאלף תושבים. זאת, מאחר שבמהלך השנה נדרשה המשטרה לשנות את מדיניות האכיפה כתוצאה מעומס רב שנוצר בבתי המשפט לתעבורה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2014 נרשמה ירידה של כ-40% בסך דו"חות המהירות שנרשמו לנהגים (בהשוואה ל-2013).

אולם, לפני שהתומכים בהרחבת מערך המצלמות ממהרים לקשור את העלייה במספר ההרוגים בשנתיים האחרונות לירידה בהיקף האכיפה, יש לציין שבשנת 2012 – שנה שבה נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתאונות מאז שנות ה-60 – נרשם גם מספר נמוך במיוחד של דו"חות מהירות. בשנה זו נרשמו כ-104 אלף דו"חות מהירות, לעומת כ-140 אלף ב-2013 ויותר מ-200 אלף דו"חות בשנים 2008 עד 2010.

ראוי גם לזכור שמחקר שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא הצליח להוכיח שמצלמות המהירות החדשות תרמו לבטיחות בדרכים, ואף העלה שמצלמות רמזור מסכנות נהגים וגרמו לעלייה במספר התאונות בחלק מהצמתים שבהם הוצבו המצלמות.

הירידה בהיקף אכיפת עבירות המהירות עשויה ללמד על פגם מהותי במערך המצלמות היקר: נהגים רבים מתגוננים מפני המצלמות באמצעות אפליקציות חינמיות שמותקנות בטלפונים ניידים ומתריעות מפני כל מצלמה. באמצעות התקנת האפליקציה יכול כל נהג להאט לפני מעבר ליד מצלמת אכיפה, ולהאיץ מיד לאחר מכן.

כך למשל התייחס לסוגיה פרופסור דוד מהלאל, יועץ בכיר ליו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בדיון שערכה ועדת הכלכלה באוקטובר 2013: "נסעתי מחיפה לתל אביב, וכנראה שיש להרבה אנשים waze, אז כשהתקרבנו לשתי המצלמות היחידות בכביש שם, אפשר היה לראות גל של בלימות של כלי רכב, שכנראה קיבלו אינדיקציה שישנה שם מצלמה".

עוד לפני שהחלה הקמת מערך המצלמות בתחילת העשור הנוכחי, התריעו מומחי בטיחות מפני אי התאמת המצלמות לדרישות אכיפה עדכניות. בין השאר, נטען שהקמת המערך בישראל מבוססת על מערכים דומים שהוקמו בסוף שנות ה-90 ולכל המאוחר בתחילת שנות ה-2000 במדינות במערב אירופה. בשנים אלה לא עמדו לרשות נהגים אמצעים טכנולוגיים נפוצים שמאפשרים התרעה מפני מצלמות, ולכן ההסתמכות על הניסיון האירופי הייתה בעייתית מלכתחילה.