תפריט

מי עיצב את החיפושית? בית המשפט דחה תביעה נגד פולקסווגן

הבת של ארווין קומנדה, מי שידוע כמעצב של ה- KDF-wagen, תבעה מפולקסווגן פיצויים בסך 5.7 מיליון דולר, והפסידה. נימוקי בית המשפט מעניינים לא פחות מן התביעה עצמה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

העיתונות הגרמנית סערה בסוף השבוע האחרון לנוכח החלטת בית משפט גרמני לדחות תביעה כנגד פולקסווגן בנוגע לזכויות היוצרים על העיצוב של אחת המכוניות האייקוניות ביותר בתולדות תעשיית הרכב. אינגריד סטיינק, בתו של ארווין קומנדה – מי שמוכר על-ידי רוב חובבי הרכב ואספני המכוניות כמי שעיצב את הדגם שהמציא את המותג פולקסווגן – ונמכר בעשרות מיליוני עותקים במשך יותר מ-70 שנים, תבעה מפולקסווגן 5.7 מיליון דולרים כ"פיצוי בגין הוגנות" לנוכח ההצלחה העצומה של "החיפושית".

 

 

על חלק מן העובדות אין מחלוקת. לארווין קומנדה, שהתמחה בעיצוב מתכת בראשית עידן המכונית הממונעת, שמורות זכויות גם על עיצוב ה"חיפושית המקורית" (הרבה שנים לפני שזו זכתה לכינוי הזה), וגם בעיצוב של מספר דגמי מכוניות אחרים, בהם פורשה 356, 901 ו-903. ארווין קומנדה פגש את פרדיננד פורשה, "אבי החיפושית", כאשר שניהם עבדו עבור חברת 'שטייר' האוסטרית, ומאז הצטלבו דרכיהם למשך לא מעט שנים של עבודה משותפת. קומנדה נפטר בשנת 1966.

כמובן שהשאלה הראשונה שעולה במוחו של כל חובב רכב שמכיר את ההיסטוריה היא: "מה לכל הרוחות? או "בוקר טוב אליהו, מזל שהיא נזכרה עכשיו, אבל איפה היא הייתה כל השנים האלה?"

אז התשובה לכך דווקא פשוטה. בשנת 2002 נוסף לספר החוקים הגרמני סעיף מאד מעניין, בוודאי בעידן שבו תאגידים גדולים משתלטים על העולם, שקובע שאדם שתרם מכשרונו להצלחה של יצירה זכאי לתגמול מיוחד במקרה שבו אותה יצירה זוכה להצלחה מסחרית גדולה. זה – בתרגום כללי ורעיוני מגרמנית – נקרא "פיצוי הוגנות על הצלחה מיוחדת". במילים אחרות, הפיצוי תלוי הצלחה, והרעיון הוא שכאשר מישהו (או גוף כלשהו) עושה כסף גדול מדבר מה שליצירתו היו שותפים אחדים – ראוי שהוא "יזרוק להם כמה עצמות".

על ההצלחה של "חיפושית" ב-70 השנים האחרונות אין מחלוקת, אבל ארווין קומנדה ביצע את מלאכת העיצוב שלו אי שם בשנות ה-30 הרחוקות, כלומר שאפילו על ההתיישנות המשפטית של זה כבר חלה התיישנות. לכן, לבת שלו לא היה מעמד בתביעה כזאת עד לפני שנים אחדות, כאשר נקבע תקדים לאותו סעיף ובו נקבע שהוא חל גם על יצירות ועבודה שבוצעו לפני שנים רבות. זה מסביר מדוע הוגשה התביעה רק לאחרונה, ולא כבר בשנת 2002.

 

 

לאחר שפולקסווגן דחתה את דרישתה המקורית של אינגריד סטיינק ל"פיצויי הוגנות" היא פנתה לבית המשפט. בנובמבר האחרון, בעת הגשת התביעה, טען פיטר לוץ, עורך הדין שייצג את אינגריד סטיינק ש"הלקוחה שלי עוסקת בעיקר בהכרה בהישג החיים של אביה". כמובן שבאותה נשימה הובהר מיד שכבוד לחוד וכסף לחוד: התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי של ברונסוויק נשאה תג מחיר של 5.7 מיליון דולר…
מכל מקום, כפי שנכתב בתחילת הדברים – בית המשפט אמנם הכיר בזכותה של אינגריד סטיינק לתבוע בגין הזכויות אבל בסופו של דיון דחה את התביעה לגופה. ראשית לכל צומצמו מאד "גבולות הגזרה של התביעה: בית המשפט קיבל את הטענה המקדמית של פולקסווגן לפיה גם אם יש ממש בתביעה כזאת – ההתיישנות בהחלט חלה על עצמם ההצלחה המסחרית של החיפושית. במילים אחרות יש מקום לתביעה רק לגבי פרק הזמן שבו מיוצר הדור השני של "החיפושית החדשה", ולכן התביעה צומצמה מאד והוגשה רק לגבי מכוניות שיוצרו בשנת 2014.

וכאן מתחיל החלק היותר מעניין מבחינת חובבי רכב ואספנות. הסיבה הראשונה, והמעניינת ביותר, לדחיית התביעה היא שבית המשפט קיבל את טענתה של פולקסווגן לפיה… תחזיקו חזק… העיצוב של "חיפושית" לא היה עיצוב מקורי…
נציגי פולקסווגן טענו, ובית המשפט קיבל את טענתם, שבתקופה שבה ארווין קומנדה עיצב את KDF-wagen התגלגלו כבר בעולמנו דגמים דומים אחרים שכללו את אותם "רעיונות עיצוביים", והדוגמאות שהובאו הם טטרה V570 ומרצדס בנץ 130. השרטוטים המקוריים שהיורשת הלא צעירה צרפה לכתב התביעה שלה לא הוכיחו – לטענת בית המשפט – שמדובר בעיצוב מקורי ופורץ דרך במידה שצריכה להקנות לו פיצויי הוגנות.

בנוסף, ולא פחות חשוב, בית המשפט קיבל טענה אחרת של פולקסווגן לפיה בכלל לא בטוח שהעיצוב הסופי, שנחתם על-ידי פרדיננד פורשה ובסופו של דבר נכנס לייצור המוני רק לאחר מלחמת העולם השנייה, היה 100% של ארווין קומנדה. למעשה, בית המשפט בחן שני רישומים של ארווין קומנדה משנת 1934, ופסק ש"קיימים הבדלים משמעותיים בעיצוב" בין התרשימים לבין העיצוב הסופי של המכונית שעלתה על קוו הייצור אחרי המלחמה.

 

 

אתר שמוקדש לארווין קומנדה ולפרשת התביעה

התביעה נדחתה גם בטענה משפטית, מעניינת מנקודת המבט של חובבי רכב, ולפיה סעיף החוק הספציפי לא "מתיישב" באופן מובהק על התביעה הזאת – היות שלא מדובר ב"אמנות שימושית". לכל אלה צריך להוסיף גם טענה אחרת, ברורה יותר מאליה, שנטענה על-ידי פולקסווגן והתקבלה על-ידי בית המשפט – לפיה הקשר בין העיצוב של החיפושית המקורית לבין המכונית המודרנית שיוצרה בשנת 2014 על בסיס הדור השישי של 'גולף' הינו "קשר רעיוני בלבד", כלומר שהמכונית החדשה מעוצבת "בהשראת" המקור ולא מעבר לכך. למעשה, בית המשפט קבע שהעיצוב הזה "שונה באופן משמעותי" מדגמי העבר ולכן לא יכול להיחשב שעיצוב שזכאי לזכויות יוצרים שקשורות לחיפושית המקורית.

בלי קשר, וכפי שפרסמנו כאן בעבר, פולקסווגן כבר החליטה "להוריד את הגרזן" על החיפושית החדשה-חדשה, אשר מיוצרת בימינו במקסיקו, ולהוריד אותה מקו הייצור בתוך כחודש מהיום.