חדשות רכב ותחבורה

מיצובישי אקליפס קרוס במבחן ישראלי

מה עושה לך העיצוב של מיצובישי אקליפס קרוס? אהבת? הנה עוד כמה סיבות להתעניין בו. לא אהבת? יש מספיק מתחרים ראויים אחרים בשוק

0

שורה תחתונה תחילה: אקליפס פונה ללב שלך: העיצוב הוא הדבר היחיד שחשוב בו

 

 

מי אתה מיצובישי אקליפס קרוס?

אקליפס קרוס הוצג בעולם 11 שנים אחרי השקת הדור הקודם של אאוטלנדר, ושניהם, כמו גם הדור הנוכחי של אאוטלנדר (2013), חולקים פלטפורמה משותפת עם ASX שהושק בשנת 2010.
הפלטפורמה עצמה, שעליה נבנו במהלך השנים לפחות 19 דגמים שונים, פותחה כאשר מיצובישי התאחדה לרגע קט בהיסטוריה עם דיימלר-קרייזלר, והיא הושקה לאחר הגירושים ביניהם. פלטפורמה זאת שימשה במהלך השנים גם את קבוצת קרייזלר וגם בשיתופי פעולה שונים ומשונים עם פיג'ו-סיטרואן ואף עם פרוטון המלזית.

תהפוכות הגורל וההיסטוריה הביאו את אקליפס קרוס להיות לא רק הדגם החדש האחרון שייבנה על פלטפורמה זאת, אלא גם הדגם האחרון שפותח על-ידי מיצובישי כיצרנית רכב עצמאית, רגע לפני שנפלה כפרי בשל לזרועות רנו-ניסאן.

לאאוטלנדר, אחד הקרוסאוברים הנמכרים ביותר בהיסטוריה הישראלית, ול-ASX שהושק כאן בשנה שעברה, יש את אותו בסיס גלגלים – לא ארוך במיוחד – של 267 ס"מ, והם נבדלים זה מזה באורך הכללי (אאוטלנדר ארוך בכמעט 30 ס"מ, ASX קצר בכ-11 ס"מ), ברוחב (אאוטלנדר רחב במילימטרים בודדים, ASX צר בכ-3.5 ס"מ) ובגובה (אאוטלנדר גבוה בכ-2.5 ס"מ, ASX נמוך בכ-8 ס"מ).

השם 'אקליפס' לקוח מגרסת הקופה של 'גאלאנט', שהייתה די פופולרית בארה"ב בשנות ה-90 והאלפיים המוקדמות – אפשר אפילו לומר "אייקונית" מבחינת המיתוג של מיצובישי, אולם לא יובאה לישראל ביבוא סדיר. קשה לחשוב על כל קשר אחר לאותה מכונית שייצורה הופסק ב-2011, למעט אולי רמז לפרופיל "קופה" בעיצוב של ה'קרוס'.

עיצוב, מיצוב

בקשת הדגמים של מיצובישי ממלא אקליפס קרוס את תפקיד הקרוסאובר הקומפקטי, שאותו נאלץ עד כה למלא אאוטלנדר, תוך שהוא מתמודד במקביל בשתי קטגוריות (גם בקטגוריית ה-7 מושבים). בדור הבא הדברים יהיו פשוטים יותר מבחינה זאת שאאוטלנדר יגדל ויוכל להתמודד טוב יותר מול יונדאי סנטה פה, סקודה קודיאק ושאר חברי הקטגוריה הזאת.

 

 

אקליפס קרוס, לכן, הוא התשובה הממוקדת יותר של מיצובישי לקטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטיים הגדלה במהירות, שם עליו להתמודד מול יונדאי טוסון / קיה ספורטאז', ניסאן קשקאי, טויוטה C-HR, סיאט אטקה (וסקודה קארוק החדש), פיג'ו 3008, אופל גרנדלנד ועוד.

אין טעם, וזה גם על גבול הלא אפשרי, לתאר את העיצוב של אקליפס אבל אפשר לומר שהוא קרוסאובר אופנתי, שחלקו הקדמי מאסיבי למראה, ושחלקו האחורי, איך נאמר, "מיוחד". אקליפס קרוס נראה כמו הכלאה בין ב.מ.וו. X4, הונדה סיוויק דור קודם, ניסאן קשקאי, טויוטה C-HR ומיצובישי אאוטלנדר. מי שמביט בו מלפנים לא יתבלבל ומיד יראה מיצובישי, אבל בפרופיל, ובמבט מאחור, מתקבל כלי שונה וייחודי.

חלקו הקדמי, והתחתון, של אקליפס נאמנים למורשת השטח של מיצובישי ומשדרים מסר מאסיבי ונחוש, קו המותניים ולמעלה ממנו משדרים מסר של חץ שלוח, כמעט ספורטיבי, בעוד שהחלק העליון והאחורי מסגירים את העובדה שלמעצבי מיצובישי היו הרבה שעות פקקי תנועה כשהם תקועים מאחורי הונדות, או שעל קיר המשרד שלהם תלויה בטעות תמונה מצהיבה של פונטיאק אצטק.

כך או כך – העיצוב, לדעתי, הוא הסעיף המשמעותי ביותר עבור אקליפס קרוס, ועל אף שהוא פחות קוטבי מטויוטה C-HR הוא חולק איתו את אותו עיקרון: אפשר לאהוב אותו, ואז הוא מלהיב ומושך, ואפשר לסלוד ממנו. אין כמעט אמצע בעניין הזה. לכל מי שלא מתחבר לעיצוב של אקליפס קרוס מומלץ לעבור לקרוא מבחן אחר: שום דבר ממה שיופיע מכאן והלאה לא יוכל לגרום למי שלא מתחבר לעיצוב הזה להעדיף ערכים אחרים של אקליפס על-פני מתחריו.

בישראל מוצע אקליפס קרוס רק בתצורות מאובזרות יחסית, הוא לא מתחרה בפלחי השוק הפחות יקרים, ומחירי המחירון שלו נעים בין 150 ל-180 אלף ש"ח. עם זאת, בעוד שמנועי הבסיס של קרוסאוברים קומפקטיים בסיסיים הם או אטמוספריים בנפח 1.6 ליטר או טורבואים קטנים בנפחי 1.0-1.2 ליטר – אקליפס ספורט מוצע אך ורק עם מנוע טורבו-בנזין חדש, בנפח 1.5 ליטר, שמספק 163 כ"ס ו-25.4 קג"מ מרשימים, כלומר משהו מקביל למנועי 2.0-2.4 ליטר אטמוספריים.
אם נקודת ההתייחסות היא גרסאות הטורבו-בנזין 1.6 של טוסון וספורטאז' אזי המחירים עושים שכל, וזה עוד לפני שנבחן את ההתפתחויות בזירת ה-"0 ק"מ".

עיצוב פנים, שימושיות

למיצובישי יש הרבה מאד ערכים טובים ויתרונות, אבל עיצוב פנים הוא לא הצד החזק שלה, וגם פלסטיקה איכותית לא. אבסולוטית, לאקליפס קרוס יש את סביבת הנהג המוצלחת ביותר מבין כל דגמי מיצובישי כיום, אלא שהיא לא משדרת תחושת איכות שיכולה למקם אותה בחלק העליון של הטבלה מול המתחרות שלה.
עם זאת, מכונית המבחן שלנו הייתה ברמת אבזור 'פרימיום', השלישית בתכולתה מתוך ארבע, וכדי לתת רושם על מה מדובר די אם נאמר שרשימת הפריטים והתכונות מודפסת בקטלוג על-פני ארבעה עמודים. בולטים לטובה, גם ביחס לקטגוריה, כניסה והתנעה ללא מפתח, מושבי עור עם כוונון חשמלי וחימום, מסך מגע בגודל (ממוצע לימינו) של 7 אינטש שבקרוב תחובר לו מערכת 'קונקטד' ישראלית מעודכנת, בקרת אקלים מפוצלת, מצלמת חניה, בלם יד חשמלי ועוד.

 

 

השיפור ביחס לאאוטלנדר ו-ASX ברור, איכות ההרכבה טובה מאד (בכל הנ"ל, אגב), כמה מן המתגים והתצוגות הועברו למיקומים טובים יותר לטובת שיפור הארגונומיה, ובתוך הפלסטיקה משולבים פלסטיקים דמויי עץ ומתכת שמשדרגים את התחושה הכללית. ובכל זאת, כמה מן המתגים עדיין ממוקמים במיקומים משונים. למשל, חוגות ההפעלה של מערכת האקלים נוחות, אבל תחובות במיקום לא מאד נוח. הפלסטיקה, באופן כללי, זולה מידי (ודאי ביחס למחיר של הכלי), והניסיון לשבות לבבות באמצעות משטח מגע להפעלת מערכת המולטימדיה הוא בעיקר נוגע ללב ממש כמו המאמץ הכולל של מעצבי מיצובישי להגיש לנו כלי טוב מן הסטנדרט שלהם.

 

 

מוטב היה לו מעצבי הפנים של מיצובישי היו מתארחים קצת בהירושימה, אצל מאזדה, ולומדים מהם פרק בעיצוב סביבת נהג, וחבל שהם טרחו עם משטח המגע הרגיש מידי, שאיננו אינטואיטיבי להפעלה. עדיף היה, במקום זה, לקבל פשוט כפתור עגול לעוצמת הקול של מערכת השמע.

תצוגת השעונים ברורה ונוחה, המושב וההגה מאפשרים להגיע לתנוחת נהיגה טובה ושולטת, גלגל ההגה נעים למגע ומושב הנהג נוח, אבל חבל שהוא לא תומך טוב מספיק בגוף. שדה הראיה טוב לרוב הכיוונים אבל לא לאחור.
מרחב הפנים בגזרת הנהג והנוסע שלצידו טוב מאד, כולל גם מרחב הראש (על אף גג השמש), ובין המושבים ממוקמת קופסת אחסון נוחה וגדולה ולפניה מחזיק כוסות שימושי.

כאשר שני מבוגרים מתיישבים מאחור, והמושב האחורי ממוקם במצב רגיל, הם נהנים ממושב נוח, אם כי מעט נמוך, וממרחב רגליים מצוין, כולל מקום נוח לכפות הרגליים. מרחב הראש פחות טוב, ואין פתח אוורור שיכול להשיב נפש רותחת, וגג השמש מצמצם עוד יותר את מרחב הראש המצומצם ממילא. מבוגר שלישי, לו יתיישב ביניהם, יצופף מידי את האווירה האינטימית ממילא.

תא המטען קטן יחסית -341 ליטרים בלבד – אך שימושי למדי ויש לו גם מחבוא קטן מתחת למשטח הראשי, וכאשר נדרשים להוביל מטען אפשר להזיח קדימה את המושב האמצעי (כולו או חלקו) בכ-20 ס"מ וכך גדל נפח תא המטען ל-448 ליטרים.

התנהגות כביש, נוחות

מעט מאד קרוסאוברים מציעים התנהגות כביש טובה, ואקליפס קרוס הוא לא אחד מהם. המתלים שלו קשיחים, אולי כדי לייצר אשליה ספורטיבית כלשהי, אבל כושר הספיגה שלהם מוגבל מידי. בנוסף, הכלי כבד, גם ההיגוי שלו כבד, ויש לו נטייה ברורה – כרגיל בקטגוריה – לגלגול גוף.

מה שיפריע יותר מכל למי שאוהב לנהוג הוא שילוב לא מדהים של העברת כח מן המנוע לגלגלים עם היגוי שיוצר תחושה מעט לא ברורה סביב המרכז שלו, והתוצאה היא שבנהיגה ספורטיבית מתקבל כלי קצת מפתיע. לא "מפתיע לטובה" או "מפתיע לרעה" אלא מפתיע במובן של לא מספיק צפוי ולא מספיק לינארי. כאשר מוסיפים לכך מתלים עם כושר ספיגה בינוני, ועוד כביש באיכות סלילה לא אירופאית, התוצאה היא כלי שאומר לך: "תראה איזו בקרת יציבות יעילה יש לי!" ואכן, אקליפס קרוס הוא לא כלי מסוכן, חלילה, אלא פשוט לא מי שנועד לתגמל נהגים נלהבים על כבישי נהיגה.

 

 

הקופצנות שלו, מאידך, פוגמת בנוחות הנסיעה על כבישים משובשים, גם במהירויות נמוכות, מה גם שעל שיבושי הכביש מופרת גם השלווה הקולית שבה מצטיין המנוע שלו ומוחלפת בהמולה רבה מידי.
ככלל, כל עוד שנוהגים באקליפס קרוס במתינות מתקבל כלי נעים מאד, שקט ואיכותי, וזה ממשיך כך גם במהירויות ממוצעות ובשיוט רגוע. כאשר מתחילים ללחוץ מתפתחות שתי תופעות מקבילות: צליל המנוע – שמושתק לגמרי בדרך כלל – הופך קצת צורמני ולא נעים, ונוספים גם רעשי רוח. רעשי הדרך והמתלים משוככים בדרך כלל באופן משביע רצון.
מי שנוסע בעיקר בעיר ועל כבישים שסלולים באיכות גבוהה יקבל כלי נעים ודי איכותי, אבל כאשר סביבת הנהיגה הופכת תובענית יותר אקליפס קרוס לא עומד ברמה של פיג'ו 3008 או סיאט אטקה.

מנוע, ביצועים

מנוע טורבו-בנזין חדש, בנפח 1.5 ליטר, הוא היהלום בכתר של מיצובישי אקליפס קרוס, עם ביצועים טובים למדי והעברת כח לינארית מאד ביחס למנועים מוגדשים. המנוע הזה מחובר לדור חדש של תיבת הילוכים רציפה, וזאת – אין בכלל כל ספק – עושה עבודה הרבה יותר טובה מאשר רוב התיבות הרציפות שבנמצא.

 

 

כל עוד נוהגים בעיר ובמהירויות נמוכות מתקבלת תחושת כח טובה מאד ונמרצות שאיננה אופיינית לתיבות כאלה. אלא שברגע שבו "נותנים בגז" מסגירה תיבת ההילוכים את הקוד הגנטי שלה ומנתקת את הקשר בין רגל ימין לבין תחושת התאוצה. המנוע, וגם התיבה, רועשים יותר, ולוקח להם כמה שניות להתאפס על עצמם מחדש ולהדביק לכביש יותר מ-25 קג"מ של מומנט. בירידות תלולות אי אפשר ליהנות מבלימת מנוע.

כל עוד שרגל ימין דבוקה למקומה, מתקבל צליל מאומץ ולא נעים מן התיבה אבל ניכר שהמנוע, לכשעצמו, דווקא שמח לפזז בקולניות נעימה בסל"ד גבוה. עם זאת, תצרוכת הדלק של השילוב בין מנוע הטורבו-בנזין לגיר הרציף קצת מאכזבת – לא באופן אבסולוטי אלא מכיוון שמדובר בתיבה שעיקר תפקידה בחיים הוא לסייע בחיסכון בדלק.

תצרוכת הדלק של אקליפס קרוס במהלך המבחן שלנו עמדה על 10.4 קמ"ל במשאבה שבתחנת הדלק ונעה בין 8-11 קמ"ל במהלך המבחן, שזה אולי לא רע ביחס למנועי 1.6 ליטר אטמוספריים אבל מעט מאכזב ביחס למנוע טורבו-בנזין מודרני. בהתחשב בכך ש-90% או יותר מן הלקוחות ישתמשו בקרוסאובר שלהם במשך 90% או יותר מן הזמן בנהיגה עירונית, מישורית, או בפקקי תנועה – הרי שתחושת הכח הבשרנית, והעידון של מנוע הטורבו-בנזין הזה, יספקו אותם עד מאד.

בטיחות

מיצובישי אקליפס קרוס משווק בישראל (מרמת אינסטייל ומעלה) עם סט מלא של מערכות בטיחות שכולל 7 כריות אוויר בטיחותיות, מערכת בלימה אוטונומית (עד 180 קמ"ש), מערכת התרעה מפני סטייה מנתיב הנסיעה (ללא היגוי אקטיבי), בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת כניסה לנתיב הסיעה חסום, והתרעה מפני תנועה חוצה מאחור.

אקליפס נבחן בפרויקט Euro-NCAP במבחן המחמיר של השנה שעברה (2017) וקיבל ציון מאד מרשים של 97% בהגנה על היושבים מלפנים ו-71% במערכות סיוע לנהג. התוצאה, לכן, היא מכונית בטוחה מאד יחסית לפלח השוק שבו היא מתמודדת.

 

 

 

שורה תחתונה

עם רמת מחירים של בין 150 ל-180 אלף ש"ח אקליפס קרוס לא מתמודד על חלקו הפחות יקר של השוק הרלבנטי וכן מתמודד מול לא מעט שחקנים איכותיים, מאובזרים, ובעיקר הרבה יותר חדישים ממנו.

לזכותו עומד ראשית לכל הסמל של מיצובישי שמבטיח אמינות וגם סחירות (על המחיר אפשר להתווכח בעידן ה-0 ק"מ), וכל מי שיגיע אליו מתוך משפחת מיצובישי יזכה גם לשדרוג של תחושת האיכות. בנוסף, לזכות אקליפס עומדת גם רמה גבוהה של אבזור בטיחות וציון מצוין במבחני Euro-NCAP, וגם רמת האבזור הכללי שלו מכובדת למדי.

לחובתו עומדת התנהגות כביש ורמת נוחות בינוניות, היעדר "הנאה מנהיגה", תחושה לא מספיק איכותית/יוקרתית של סביבת הנהג, ותצרוכת דלק מעט גבוהה.

בסופו של יום, נראה שגם היתרונות וגם החסרונות מתגמדים ביחס לשאלה אחת שהתשובה אליה נמצאת "בעין המסתכל": האם העיצוב של מיצובישי אקליפס קרוס כובש אותך או לא. אם כן, יש מספיק סיבות להעדיף אותו על פני המתחרים. אם לא, אין צורך להתעכב כי יש הרבה מאד אלטרנטיבות אחרות בשוק. אגב, אם המסקנה נשמעת מעט בנאלית, על גבול המתחמקת, נזכיר רק שעל סיאט אטקה, אחד המתחרים הישירים, המלצנו למרות שהעיצוב שלו רחוק מלהיות מלהיב.