תפריט

הולכי רגל ידברו בנייד? הכי קל לתפוס ולקנוס אותם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הצעת חוק שמבקשת לאסור על הולכי רגל לעשות כל שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש, אושרה אתמול בקריאה טרומית במליאת הכנסת. במשרד התחבורה תומכים בהצעה, אך מודים כי "אולי בעידן טכנולוגי אחר זה היה נשמע הזוי, להתחיל להגיד לאנשים איך ללכת". ח"כ ישראל אייכלר, שהתנגד להצעה, אמר את מה שרבים ודאי חושבים: "קל מאוד לתפוס את הולך הרגל עם אוזניה או ללכת לעבור במעבר חציה ולקנוס אותו"

מליאת הכנסת אישרה אתמול (ד') הצעת חוק של ח"כ חמד עמאר, שקובעת כי הולכי רגל לא יוכלו לעשות כל שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש במעבר חצייה. עוד קובעת ההצעה כי הולכי רגל לא יוכלו לחצות כביש כאשר הם משתמשים באוזניות המחוברות לטלפון נייד או מכשיר אלקטרוני אחר, ובלבד שאינו משמש כמכשיר שמיעה רפואי. הצעת החוק, שתועבר כעת לוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה, מצטרפת לתקנה של משרד התחבורה שאושרה ביום שלישי, לפיה נהגים יחויבו להאט ליד מעברי חציה גם אם הולך רגל שעומד בסמוך אינו מראה סימנים כי ברצונו לחצות.

למרות שהצעת החוק של ח"כ עמאר נועדה לשפר את בטיחותם של הולכי הרגל, היא אינה מבוססת על מחקרים ונתונים שיכולים להעיד על קשר מובהק בין היסח דעת בקרב הולכי רגל ומעורבותם בתאונות דרכים. יתרה מכך, ההצעה מתעלמת מנתונים ומחקרים שמלמדים כי קבוצת הגיל הפגיעה ביותר בקרב הולכי הרגל היא קשישים: על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 36% מהולכי הרגל שנהרגו השנה בתאונות היו בגילאי 65 ומעלה – יותר מכל קבוצת גיל אחרת, ושיעור גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה.

אלא שהולכי רגל קשישים אינם עושים שימוש תכוף בטלפונים ניידים, ומשתמשים באוזניות רק לעתים רחוקות. למעשה, הצעת החוק כלל אינה מתייחסת לבעיות הבטיחות הייחודיות של הולכי רגל קשישים. מחקר שפרסמה הרשות לבטיחות בתחילת השנה הצביע על שורת מאפיינים של תאונות שבהן מעורבים קשישים – ואף לא אחד מהמאפיינים שהוזכרו במחקר זוכה להתייחסות כלשהי בהצעת החוק. מהמחקר עולה שהולכי רגל קשישים מקפידים לרוב על ציות לחוקי התעבורה וחוצים במעברי חצייה מוסדרים, כאשר רוב התאונות שבהן מעורבים קשישים נגרמות בגלל עבירה של הנהג.

פגיעותם של הולכי רגל קשישים נובעת משילוב של גורמים, ובהם ירידה ביכולות פיזיולוגיות וקוגניטיביות. הפתרונות שהוצעו במחקר של הרשות נגעו ברובם לשיפורים בתשתית, שנועדו ליצור סביבה נוחה ובטוחה להליכה. בין השאר, הוצע להתקין רמזורים במעברי חצייה שכיום אינם מרומזרים, להציב גדרות ומעקות בטיחות, להאריך את מופעי האור הירוק להולכי רגל ולמתן את מהירות הנסיעה של כלי רכב. הבעיה היא שפתרונות תשתית דורשים תקציבים, בעוד שאישור הצעות חוק אינו עולה כסף למחוקקים ולמשרדי הממשלה.

אך זו אינה הבעיה היחידה בהצעת החוק של ח"כ עמאר: כיצד בדיוק תאכוף המשטרה את החוק המוצע, שנוגע למאות אלפי הולכי רגל? הרי כבר כיום המשטרה אינה מצליחה לעמוד בכל משימותיה, ורבות מהעבירות שכתובות בספר החוקים כלל אינן נאכפות. בנוסף, קביעת עבירה פלילית (דיני התעבורה הם חלק מהמשפט הפלילי) להתנהגות כל כך נפוצה, עלולה להביא לקריסת מערכת המשפט, שתמצא את עצמה נאלצת להתמודד עם אלפי הולכי רגל שמבקשים להתגונן מפני כתבי אישום שיוגשו נגדם בגין שימוש בטלפון נייד בזמן הליכה.

"אולי בעידן טכנולוגי זה נשמע הזוי"
אין ספק שכוונתו ח"כ עמאר ראויה וטובה. "מדינת ישראל היום מובילה במדינות המערב בתאונות דרכים להולכי רגל", הסביר אתמול חבר הכנסת במליאת הכנסת, לפני שאושרה ההצעה בקריאה טרומית. "קרוב ל-40% מההרוגים הם הולכי רגל. אחת הסיבות לתאונות האלה היא הסחת הדעת של אותו חוצה כביש. היום הטלפון יכול לשמש גם לדבר, גם לשלוח אימייל, גם לשלוח מסרונים, גם לראות סרט. לכן החוק בא לאסור – ברגע חציית הכביש, אסור לנו להשתמש בטלפון".

ח"כ עמאר צודק בהתייחסותו לבעיה הייחודית של הולכי רגל בישראל: לפי נתוני הרשות לבטיחות, מתוך 273 בני אדם שנהרגו בתאונות מתחילת השנה, 107 היו הולכי רגל. שיעור הולכי הרגל מסך הרוגי התאונות – שממילא נחשב לחריג בקרב המדינות המפותחות – זינק השנה באופן דרמטי: לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%, שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים ב-2014 הגיע לכ-40%. לשם השוואה, הממוצע במדינות ה-OECD – ארגון המדינות המפותחות, אליו משתייכת ישראל – עומד על פחות מ-20%.

סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי, נימקה אתמול במליאת הכנסת את תמיכת הממשלה בהצעת החוק: "חדשות לבקרים מדווח על תאונות דרכים שבהן מעורבים הולכי רגל כתוצאה מחוסר ריכוז והסחת הדעת למתרחש בכביש, תוך התגברות הסיכון לחיי אדם כתוצאה מהשימוש בטלפון נייד בעת חציית הכביש. הצעת החוק קובעת איסור שמגמתו להבטיח את בטיחותם של הולכי הרגל בכל הקשור להסדרי התנועה, ולכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעה, (ו)לקדם את הטיפול בה".

אולם, בדבריה של סגנית השר אפשר למצוא יותר מרמז לכך שבמשרד התחבורה מודעים לכך שהצעת החוק של ח"כ עמאר מעוררת כמה בעיות: "למרות שבימים אחרים, אולי בעידן טכנולוגי אחר זה היה נשמע הזוי, להתחיל להגיד לאנשים איך ללכת, ואנחנו במדינה דמוקרטית שוחרת חופש, (ו)אנחנו לא רוצים להגביל את התנועה של האנשים, אבל בהחלט בנסיבות האלה, שבהן יש התגברות ועלייה בהרוגים בקרב הולכי הרגל, לצד השימוש המוגבר בסלולר, הממשלה תומכת בהצעת החוק".

סביבה שאינה מתחשבת בצרכים של קשישים
אלא שהצעת החוק של ח"כ עמאר, כמו יוזמות חקיקה דומות שקדמו לה, מתעלמות מהמציאות – גם בגלל שהיא אינה כלל אינה מתייחסת להולכי הרגל הפגיעים ביותר, וגם בגלל שהיא עלולה להתברר כגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. בכל הנוגע לשימוש בטלפונים ניידים, ראוי לזכור כי סקרים שנערכו שבשנים האחרונות מלמדים ששיעור הקשישים שעושים שימוש בטלפון הוא זניח – פחות מ-3%, לעומת כ-12% בקבוצות גיל אחרות. אלא שלמרות זאת, מספר הקשישים שנהרגו בתאונות כהולכי רגל גבוה מאשר כל קבוצת גיל אחרת – במספרים מוחלטים, וגם יחסית לחלקם באוכלוסיה.

"נסיבות התאונות (ש)בהן מעורבים הולכי רגל קשישים שונות מהתאונות עם הולכי רגל צעירים יותר", סיכמו עורכי המחקר שפרסמה הרשות בינואר 2014. "גורמים העשויים להסביר את המעורבות הגבוהה של הולכי רגל קשישים בתאונות קטלניות וקשות כוללים, בין השאר, את… הפגיעות הפיזית, סביבת דרך מורכבת שאינה מתחשבת בצרכים של הולכי רגל קשישים, התנהגות הנהגים שאינם מצייתים לחוקי התנועה ומסכנים את הולכי הרגל הקשישים… ותפיסת הסיכון הלא מותאמות למציאות ולמודעות הנמוכה שלהם להשפעת הזקנה על ביצוע משימות".

חשוב לזכור שבגלל הזדקנות האוכלוסיה – תהליך כלל-עולמי שאינו פוסח על ישראל – גורם לכך שבעיית הבטיחות של קשישים הופכת לחמורה יותר ויותר. על-פי עורכי המחקר של הרשות, הדרך הראויה לפתרון הבעיה היא באמצעות גישה רב-מערכתית, שתתמקד ביצירת תשתית שמותאמת לצורכיהם של קשישים: "סביבת דרך בטוחה המותאמת לצרכים ולמגבלות של אוכלוסיית הולכי הרגל הקשישים יכולה לשפר באופן משמעותי את הניידות והבטיחות שלהם. ההמלצות לשיפור התשתית מכוונות להתקנת אמצעים למיתון מהירויות הנסיעה באזורי פעילות הולכי הרגל, להפרדה או להפחתת האינטראקציה בין הולכי הרגל לכלי הרכב, ולפישוט תנאי הדרך והתנועה אשר יוצרים בעיות לאנשים הקשישים".

הצעת החוק של ח"כ עמאר, כמו גם התקנה החדשה של משרד התחבורה, כלל אינן מתייחסות לפתרונות תשתית שכאלה, ומתמקדות בהרחבת האחריות – של הולכי רגל ונהגים כאחד. אמנם הרחבת האחריות של האזרחים היא נוחה וזולה, אך ספק רק אם היא תביא לשיפור משמעותי בבטיחותם של הולכי הרגל הקשישים, או של הולכי רגל מקבוצות גיל אחרות.

ח"כ ישראל אייכלר, אחד משמונה חברי כנסת שהתנגדו להצעת החוק (לעומת 48 תומכים), אמר דברים שראוי כי יובאו לידיעת יוזם הצעת החוק וסגנית שר התחבורה: "הרבה כוח יש למשטרה ולשלטון נגד האזרח הקטן. האזרח הקטן ביותר בתחום התעבורה זה הולך הרגל. קל מאוד לתפוס אותו עם אוזנייה או ללכת לעבור במעבר חציה ולקנוס אותו".