תפריט

מדריך המשומשות פרק שמיני: איך קונים? איך בודקים?

קבענו תקציב, בחרנו דגם, החלטנו ממי נקנה אותה, סיכמנו איזה פשרות נעשה ומה לא בא בחשבון. ועכשיו לדבר האמתי. איך באמת קונים מכונית? איך בודקים אותה?

בתום השלב הראשון, המורכב יותר, בחרנו איזו מכונית משומשת מתאימה לנו, החלטנו ממי נקנה אותה, מה הפשרה שאנחנו מוכנים לעשות מבחינת השנתון, הקילומטראז' ומספר הבעלויות הקודמות, וכעת נותר לנו להגיע אל המכונית הזאת ולבדוק את מצבה.

אם החלטנו לקנות מכונית מחברת ליסינג או חברת סחר, נגיע אל המגרש שבו היא נמצאת ונבצע שם את תחילת הבדיקה. במקרה כזה גם נוכל להגיע בשעות עבודה גמישות, ולהיעזר בצוות שבמקום.

כאשר רוכשים מאדם פרטי כדאי, לפני כן, לבחון היטב את המכונית כפי שהיא מוצגת באתר האינטרנט או במודעה.

בשלב הראשון, עוד לפני שמתקשרים, כדאי לבדוק האם הפרטים שמתארים את המכונית נשמעים הגיוניים, ומה ניתן להסיק מהם אודות מצבה.
אפשר לבצע חיפוש בגוגל על מספר הטלפון שמופיע במודעה. אם אותו מספר מופיע גם בהקשר למכוניות נוספות כנראה שמדובר בסוחר, ועדיף לעבור הלאה.

כאשר מצורפת תמונה למודעה אפשר לנסות להבחין בפגמים שונים במכונית, ולאחר הסינון הראשוני הזה אפשר להתקשר ולוודא, ראשית לכל, שמי שמדבר איתנו הוא באמת הבעלים הרשום של המכונית.

השאלה הראשונה שצריך לשאול את המוכר היא אם "אפשר לקבל פרטים לגבי המכונית?"
אם התשובה היא "איזו מכונית", משמע שאותו אדם מציע למכירה יותר ממכונית אחת. כמעט תמיד עדיף לנתק בשלב זה ולעבור למכונית הבאה.

גם אם מי שעונה לנו יודע מיד באיזו מכונית מדובר זאת עדיין לא הוכחה שהמכונית אמנם בבעלותו ושהוא אינו סוחר "חאפר", לכן כדאי לנסות לאמת איתו פרטים שונים מתוך הרשום במודעה, ולהיווכח שהוא אכן בעל הרכב.

כדי שלא לבזבז זמן ואנרגיה מיותרים עדיף לשאול את המוכר בטלפון גם אודות כל הדברים שמצויינים במודעה, ובעיקר אודות כל מה שלא מצויין בה: תאונות קודמות, תקלות משמעותיות, בעלים קודמים וכיוצא באלה.

חשוב לקבוע עם המוכר ולהיפגש איתו באור יום מלא ולא בשעות ערב או חשיכה. מומלץ מאד להגיע לפגישה עם אדם נוסף, עוד זוג עיניים לעולם לא מזיק – בעיקר כשהן מחוברות למי שלא עומד להיות בעל הרכב ולכן אולי מגיע מראש עם פחות התלהבות.

בבחינה היקפית של המכונית חשוב לשים לב לתיקוני פח וצבע שעלולים להעיד על תאונות, לחיבורים לא סימטריים של חלקי פח, לגוונים שונים של צביעה, וכן למצבם הכללי של חלקי פח ופלסטיק – והאם הוא תואם את גיל המכונית המוצהר. כדאי לשים לב גם לכתמי שמן ונזילות על הכביש במקום חניית המכונית, ובתוך תא המנוע, מכיוון שאלה עלולים להעיד על מצב מכאני לא טוב.

כבוד לניירת

בדיקת המכונית צריכה להתחיל בבדיקת מסמכים: רישיון הרכב ותעודת ביטוח החובה מול תעודת הזהות של המוכר ולוחית הרישוי של המכונית. בכל המקומות צריך להופיע אותו מספר רישוי, ובכל המסמכים צריכים להופיע אותם שמות, מספר ת.ז. וכתובת.

כאשר אין התאמה בין הפרטים צריך להבין ממה נובעים הפערים ולהיזהר שבעתיים.
בתחתית רישיון הרכב יש מקום להערות, ושם צריך להתמקד: האם יש גם בעלים נוסף לרכב? האם סטאטוס הרישיון הוא "הפקדת סוחר" (כלומר שהועברה בעלות לסוחר מבלי להוסיף לה "יד"), והאם ישנם שיעבודים או עיקולים על המכונית (אם תחתית המסמך חסרה או מחוקה עדיף לפרוש כעת במקום לבזבז זמן נוסף).

אחרי אימות הפרטים הגיע זמן לבדוק את המכונית, אבל לפני שממהרים למכון בדיקה יש כמה בדיקות מקדימות שמומלץ לבצע בעצמכם.

ראשית, כיצד נראים סביבת הנהג ותא הנוסעים? האם הם במצב טוב שהולם את הגיל המוצהר של המכונית?
האם כל המערכות מתפקדות ללא תקלה? (אורות, מפסקים חשמליים, מאותתים, חימום תא הנוסעים, מיזוג אוויר. האם כל הנוריות בלוח המכשירים נדלקות בעת התנעת המכונית)?

זה הזמן לצאת לנסיעת מבחן ולהקשיב היטב לצלילים שבוקעים מן המנוע והמתלים. צריך להגיע אל מגרש חניה פנוי שבו אפשר לבצע פניות הדוקות כדי לוודא מה מצב מערכת ההגה והציריות, וצריך גם לנסוע במהירות בינעירונית על כביש מתאים, כדי להרגיש כיצד מתנהגת המכונית בנסיעה מהירה.

אם שלב זה עבר טוב כדאי מאד לנסוע עם בעל הרכב והמכונית אל המוסך שבו בכוונתכם לטפל בעתיד, בהנחה שהוא מורשה על-ידי היבואן לטפל במכוניות מסוג זה.

אם לא, אפשר לנסוע למוסך של בעל הרכב או אל כל מוסך מורשה-יבואן אחר.
שם, בנוכחות בעל הרכב, צריך לבקש את היסטוריית הטיפולים במכונית. לפי החוק חייב המוסך המטפל (ומכאן גם רשת השירות) לספק לבעל הרכב הרשום (ורק לו) את היסטוריית הטיפולים במכונית.

עיון ברישומים יגלה מתי בוצעו הטיפולים השוטפים (ואם בכלל בוצעו), האם נרשמו וטופלו תקלות חריגות, האם תוקנו תאונות ומתי צפויים הטיפולים השוטפים הבאים. בנוסף, בהתאם לרישומי המוסך אפשר לוודא גם שמד הקילומטראז' לא "טופל".

המלצתנו החמה, בשלב זה, היא לבקש מאנשי המוסך להעלות את המכונית על הליפט ולבצע בדיקה כללית של מצבה, ובכלל זה גם חיבור מחשב דיאגנוסטיקה אל שקע הדיאגנוסטיקה של המכונית.

אנשי המוסך מכירים את הרגישויות של כל דגם שבו הם מטפלים ויוכלו לספק מידע אודות מצב הרכיבים והצפי לתיקונים עתידיים, ואילו מחשב הדיאגנוסטיקה יאפשר לקרוא תקלות שאולי נרשמו במכונית.

אם למוסך יש גם פחחיה מומלץ להיכנס אליה, ואם לא – מומלץ לעבור בפחחיה סמוכה, ולבקש מאנשי המקצוע שם להעריך אם המכונית היתה מעורבת בתאונה.
אם הצלחתם לבצע את שתי הבדיקות האלה באופן טוב ומשביע רצון (הכל תלוי בשיתוף הפעולה לו תזכו מאנשי המוסך) הרי שבדיקת קניה במכון הופכת כמעט למיותרת.

מי שרוצה "ללכת על בטוח" מוזמן לבצע אותה, אבל מכיוון שמכוני בדיקה לא מתמחים באף מכונית באופן ספציפי, ואין להם מיכשור מתאים לבחינת מצבן של המערכות האלקטרוניות היקרות, או מערכות הבטיחות החשמליות, הבדיקה שלהם יכולה להועיל רק אם תאתר נזקי תאונות, או אם באמצעות טופס הבדיקה יהיה אפשר להוריד ממחיר המכונית.

הפרק הקודם: כמה ידיים? כמה זה משנה?

הפרק הבא: הפרוצדורות