תפריט

לשמור על הראש – לאבד את השפיות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

כך הרשויות מטרטרות לדעת את מי שמעז לייבא מחו"ל ציוד רכיבה לשימוש אישי, למה? לכו בעקבות הכסף…

מאת: קינן כהן

"עם או בלי קבלה?" מאחורי השאלה ניצבת אמת פשוטה – האם ההליך העסקי ידווח לרשויות המדינה וישולם בגינו מס. ובלי קבלה, כולם יודעים, זה פחות כסף לשלם, החל מעשרות שקלים דרך מאות ועד אלפים רבים. כל מי שרכש בית או שיפץ אחד נתקל בלא מעט הזדמנויות לחסוך אלפי שקלים. אבל אני נעבעך, מה לעשות אוהב לשלם מיסים, למה? עד לאחרונה בכלל לא שאלתי את עצמי.

אישור התקן שישנו. והמחיר

לפני כחודש החלטתי שהגיע הזמן להחליף את קסדת האופנוע שלי, סקר מחירים קצר העלה כי קסדה מצוינת העונה על צרכי ניתנת לרכישה בחנות מקוונת במחיר נהדר, כולל משלוח מאובטח. הפרטים סוכמו, הסכום הועבר וכעת נותר רק להמתין.

בחלוף שלושה ימים, בישר קוד המעקב כי החבילה סיימה את מסעה הארוך מסניף הדואר במיאמי ארצות הברית ונחתה במכס בישראל. למרבה ההפתעה (ואולי לא), פרק זמן זהה של שלושה ימים עבר בין הרגע שהקסדה הגיעה לכאן ועד לזה שבו קיבלתי את ההודעה משמחת – "הזמנה לשחרור דבר דואר".

פנייה לשירות המכס פתחה בפני דלת לאחד ההליכים הבירוקרטיים המוזרים, נטולי ההיגיון ונעדרי כל מודעות שירות לאזרח בהם נתקלתי.

"מה צריך לעשות?" שאלתי.

"להגיע למכס עם תעודה מזהה" – יש

"חשבונית רכישה" – יש

"אישור של הרשות המוסמכת" – סליחה? מה זה?

"אתה צריך להביא אישור של הטכניון או מכון התקנים לכך שהקסדה בעלת תקן בטיחות"

"אבל יש לה תקן"

דממה – אין עם מי לדבר

נהדר, פרץ אחריות לשלום אזרחיה דוחף את מדינת ישראל לבדיקה מדוקדקת של קסדות האופנוע המגיעות לישראל. מעקות הבטיחות עורפות הגפיים יחכו, טלאי הזפת יישארו, צבע השמן החלקלק הוא בסדר וגם איכות האספלט לא מותירה מקום לשיפור כלל. אבל על מה נלין? כל עוד מדובר בהעלאת הבטיחות, אני בעד, יוזמה מבורכת בהחלט.

כאמור, את ההליך ניתן לבצע בשני אופנים: עצמאית מול מעבדת הטכניון או באמצעות עמיל מכס ומכון התקנים. בחרתי באפשרות הראשונה על מנת לחסוך ככל האפשר בהוצאות.

ראשית, הייתי צריך להגיע פיזית לבית המכס (זמן, דלק, למצוא חניה, נדידה בין דלפקים) על מנת לצלם את הקסדה.

תחת עינו הפקוחה של עובד הדואר, צולמה הקסדה מארבע זוויות, צולמה מדבקת תקן הבטיחות וכן ארץ היצור על גבי הקסדה. בשלב הבא, את התמונות בצירוף (שימו לב): טופס הזמנת שחרור מכס, חשבונית קניה, תעודת זהות ורשיון רכב (רגע, מדוע חייבים להיות בעלים של אופנוע כדי לקנות קסדה? דממה – אין עם מי לדבר) יש לשלוח לטכניון בצירוף העברה בנקאית על סך 325 שקלים.

לאחר שהתמונות והמסמכים מניחים את דעתם, יגיע (או שלא) נציג הטכניון פעם בשבוע ביום שלישי לבית המכס לבחון את הקסדה, שזה בעיקר לראות שהיא נושאת תו תקן וזהה לקסדה שצולמה. לאחר אישורו מועברת יתרת תשלום על סך 163 שקלים לטכניון שבתורו מספק את האישור המיוחל.

מצויד באישור זה, תעודה מזהה, טופס שחרור מכס שוב ניגשתי לדואר (זמן, דלק, למצוא חנייה, נדידת דלפקים…). שם נשלחתי לשלם את המע"מ עבור הקסדה (292 שקלים), עמלת העברת ניירת לעמיל מכס בסך 82 שקלים ו-60 אגורות (רגע, זה אני התרוצצתי והעברתי את הניירת; על מה עמלה? דממה – אין עם מי לדבר). ורק אז הגיע הרגע הנכסף בו חיבקתי את הקסדה החדשה שלי.

בסיכומו של שבוע, לפני עלות הדלק, הזמן והשנים שירדו ממניין חיי, מצאתי עצמי משלשל לקופת המדינה ומי מטעמה סכום של 862 שקלים ו-60 אגורות. גם עם תוספת גדולה זו, היא עדיין זולה יותר ממחירה לו הייתה נרכשת בישראל, אבל החיסכון בהחלט צומצם.

תחסכו מאתנו

זה לא היה הכסף.

סליחה, זה לא היה רק הכסף.

זה היה השילוב של חוסר אונים בהתמודדות מול כוחות המחזיקים את רכושו של האזרח כבן ערובה, מחייבים אותו להיענות לכל גחמה בירוקרטית וגם לשלם עליה. ושלא תהיה אי הבנה: אני מבין היטב את הצורך לוודא כי ציוד רכיבה הינו בטיחותי ועומד בתקנים; אבל האם זו הדרך היחידה?

מדוע צילום מסך מאתר היצרן המעיד על עמידה בתקן והשוואה שלו על ידי המוכס לקסדה עצמה אינו מספק? האם משרד התחבורה מקצועי או טוב מהן בנושא? מסופקני. מדוע ברגע שמאושרת קסדה מדגם X של יצרן Y היא אינה נרשמת כקסדה המותרת ליבוא? מדוע אישור או הוכחה שקסדה זהה נמכרת על ידי יבואן ציוד רכיבה אינה פוטרת מההליך המייגע היקר והארוך?

אדם המעורה בהליכים אלו אמר לי: "למצוא פתרונות, זו לא הבעיה", ומשפט זה מתאר טוב יותר מכל דבר את המצב.
"המדינה", כלומר הפקידים, לא מעוניינת שאנחנו, האזרחים, נמצא דרכים להוזיל את עלויות המחיה, ועל הדרך כך היא מזינה את מנגנוני הבירוקרטיה ואת קופתה. התוצאה היא שאין דרך לגרום ליבואני ציוד הרכיבה, או אולי ליבואנים בכלל, להיכנע ל"כוחות השוק" ולהציג מחירים תחרותיים.

"טוב, אז כמה זה בלי קבלה?" שאלתי את האינסטלטור. והפעם בלי בושה.

הרבה ניירת לאישור תווית קיימת