תפריט

למה לנסוע כשאפשר להגיע?

Arrivo היא מתמודדת רביעית על שוק שעדיין לא נולד, אבל מבטיחה להעביר מטענים במהירות הקול כבר בשנת 2020. עתידות: בעוד עשור תגיעו מתל-אביב לאילת בפחות מרבע שעה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רעיון ה"היפרלופ" – מערכת צינורות שמאפשרת נסיעה יבשתית במהירות קרובה למהירות הקול – נולד בסך הכל לפני פחות מחמש שנים ועדיין לא הבשיל לאף פרויקט קיים, ולמרות זאת נראה שכבר מתפתחת בו תחרות מרתקת.

 

 

בסוף השבוע הוכרזה באופן רשמי השקת חברה חדשה בשם 'אריבו' (Arrivo, "הגיע" באיטלקית), וארבעה מבין שבעת המייסדים שלה הם עובדים לשעבר בחברה הצעירה 'היפרלופ 1' אשר הוקמה על-ידי יוצאי חברת 'ספייס איקס' (SpaceX) של אלון מאסק.

גולשי TheCar נחשפו כבר מספר פעמים לטכנולוגיה החדשה והמרתקת, ולטובת מי ששומע עליה בפעם הראשונה נאמר בקצרה שהרעיון הבסיסי לקוח מצנרת הריק ("ואקום") אשר משמשת מזה למעלה ממאה שנים במשרדים ובבתי חולים לצורך שיגור מסמכים פנימיים.
"פודים", תרמילים אשר יכולים לשאת בני אדם או מטען, מוכנסים אל תוך צינור שבנוי בגובה פני האדמה ובו שורר לחץ אוויר נמוך, ומשוגרים במהירויות של בין 200 ל-1,200 קמ"ש באמצעות הנעה מגנטית אל מרחקים של עשרות או מאות קילומטרים.

הרעיון נולד במסגרת פרויקט SpaceX אולם אלון מאסק, היזם הבלתי נלאה שעומד גם מאחורי חברת 'טסלה', החליט שאין לו, או לחברה, את משאבי הזמן והכסף לפתח אותו הלאה, ולכן העמיד את הטכנולוגיה לרשות הציבור בשיטת "קוד פתוח" שמאפיינת מיזמי כתיבת תוכנה שונים. SpaceX מוסיפה לעודד את היוזמה והיא גם אחת מארבע חברות שעוסקות ביישומים שונים של הטכנולוגיה במידה כזאת או אחרת, אבל בשלב זה היא לא מתכננת להימצא בחזית או להשקיע בפרויקט הזה משאבים גדולים.

חברת 'היפרלופ 1', לעומת זאת, הוקמה על-ידי קבוצת משקיעים ומייסדים, ביניהם גם ברוגאן באמברוגאן, כדי ליישם את טכנולוגיית ה'היפרלופ', והיא עוסקת כעת מצד אחד בפיתוח הטכנולוגיה ומנגד באיתור מקומות ומשקיעים להקמת הקווים הראשונים שלה. שתי חברות נוספות שפועלות בתחום הן היפרלופ טרנספורטיישן טכנולוג'יז (Hyperloop Transportation Technologies) ו'טראנספוד', ששתיהן לוקחות את הטכנולוגיה ואת הרעיונות המסחריים לכיוונים מעט שונים, אבל לאותן מטרות.

 

 

בחודש יוני שעבר התגלע ב'היפרלופ 1' סכסוך בין באמברוגאן לבין שרווין פישוואר, משקיע מעמק הסיליקון אשר היה בין מקימי 'היפרלופ 1' ומי שגייס את באמברוגאן לחברה. באמברוגאן פרש ובחודשים שלאחר מכן התנהלו בין שני הצדדים תביעות הדדיות אשר הסתיימו לאחרונה בפשרה.

אל באמברוגאן ושלושה עובדים נוספים מחברת 'היפרלופ 1' הצטרפו שלושה יזמים/חברים/משקיעים אחרים וביחד הם הקימו כעת חברה שהמוטו שלה הוא "מדוע לנסוע אם אפשר להגיע?".
לדברי באמברוגאן, הגישה שלהם אל רעיון ה'היפרלופ' היא יותר טכנולוגית ופחות עסקית-מסחרית, ולדעתו זה מה שנדרש בשלב הזה כדי לגרום לרעיון להתגשם.

מצד אחד, ל'היפרלופ 1' יש כמובן כמה יתרונות על-פני החברה החדשה – המשמעותי בהם הוא ההשקעה והמעורבות של איחוד האמירויות הערביות שבשטחן עתיד לקום ככל הנראה קו ה'היפרלופ' הראשון בעולם, וכן בדיקות היתכנות שבוצעו על-ידם בעשרות אתרים נוספים בעולם.

מצד שני, באמברוגאן ועמיתיו מכירים היטב את הטכנולוגיה שפותחה עד היום: ארבעה מבין שבעת המייסדים עבדו בהיפרלופ 1, ושניים נוספים מכירים את הטכנולוגיה שלה – אחד מתוך חברת ספייס איקס והאחר עבד בחברה חיצונית שערכה את ניסוי השטח הראשון של החברה.

בנוסף, לא מן הנמנע שכמה מן המדינות והגופים שמתעניינים בפרויקטים כאלה יבחרו לחבור דווקא אליהם – בהנחה כמובן שהטכנולוגיה שלהם תבשיל קודם, ואחת המועמדות האפשריות היא חברת הרכבות של קוריאה שרוצה להוביל את העולם עם קו היפרלופ בין הערים סיאול ובוסאן.

באמברוגאן טוען ש'אריבו', אשר מתכננת לגייס 80 עובדים עד לסוף שנה זאת, מהם 30 מהנדסים, תציע פתרונות פחות יקרים ליישום, ושהיא תציג מערכת עובדת עד לשנת 2020.

גורמים שונים, בהם אנליסטים ואנשי החברות עצמן, מאמינים שהחסמים בפני הטכנולוגיה יהיו בעיקר רגולטוריים – גם מצד התחבורה וגם מסיבות בטיחותיות, ולכן הם סבורים שבשנים הראשונות ישמשו קווי היפרלופ בעיקר להובלת מטענים, ורק לאחר מכן להטסת נוסעים.

 

 

בראיון למגזין "טאקראנץ'" אמר באמברוגאן ש"מטוסים הם בעצם צינורות מתכת שעפים בתוך סביבה שבה שורר לחץ אוויר נמוך ואנחנו סומכים כבר מזה עשרות שנים על היכולת שלהם להניע בני אדם. היפרלופ יחולל שינוי של ממש במהירות שבה בני אדם מגיעים מנקודה לנקודה… אני אישית חושב שהעידן של "שמן וציוד מכאני" הסתיים, ושאנחנו עוברים לעידן שבו אלקטרומגנטיקה וכמה טכנולוגיות חדשות… ישנו לחלוטין את הדרך שבה אנו חיים ועובדים".

יישום של טכנולוגיית 'היפרלופ' בישראל, למשל בדרך שבין תל-אביב לאילת, עשויה לאפשר לנו להגיע בין שתי הערים האלה בתוך פחות מרבע שעה בעוד עשור מהיום, וזאת עובדה שצריך לקחת בשחבון לפני שמשקיעים עשרות מיליארדי שקלים בקווי רכבת כבדה שמבוססת על טכנולוגיה בת יותר ממאתיים שנים.