תפריט

כצפוי: בג"צ דחה עתירה נגד הפרטת מבחני הנהיגה

פסק הדין לא מאפשר למשרד התחבורה להתנער מאחריותו לפיקוח על מבחני הנהיגה ולאחריות לרישוי נהגים גם אם המבחנים יבוצעו בידי זכיינים. התוצאה: תנאים שעליהם התחייב המשרד לא מאפשרים לו לבצע את ההפרטה במתכונת המקורית שלה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שופטי בית המשפט הגבוה לצדק, חיות, הנדל וזילברטל, דחו את עתירתם של יצחק סנדלר וקבוצת בוחני נהיגה אשר ביקשו למנוע משר התחבורה וממשרד התחבורה להפריט את מערך מבחני הנהיגה המעשיים.

 

לימוד נהיגה 6623

 

בניגוד מוחלט לתדמית הציבורית ש"הודבקה" לו, בית המשפט הגבוה לצדק נוטה רק לעיתים נדירות להתערב בהחלטות שלטוניות ולכן גם בנוגע לעתירה זאת סברו רבים שהיא תידחה.

עם זאת, במהלך הדיונים בעתירה נחשפו מספר עניינים חמורים אשר מעידים על התנהלות מאד בעייתית של משרד התחבורה, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

שלושת שופטי בג"צ דחו את כל טענות העותרים, ובהן בין השאר שהחלטת שר התחבורה להעביר את הסמכות לביצוע מבחן הנהיגה המעשי לגורם פרטי נתקבלה בחוסר סמכות וללא חקיקה ראשית מתאימה שעוברת דרך הכנסת, את הטענה שמדובר ב"הפרטה אסורה" בהתחשב בטיב הסמכויות שאמורות להיות מועברות לעובדי הזכיין, את הטענה שהעברת הסמכות עלולה לפגוע בכבודם של הנבחנים ובזכותם לפרטיות וכן שהיא פוגעת בעיקרון האחריותיות, וגם את הטענה שהחלטת שר התחבורה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ושלא קיימת הרשאה תקציבית לביצוע המכרז.

בפסק דינה כותבת השופטת חיות ש"הטענה המרכזית אותה מעלים העותרים בעתירתם היא כי החלטת שר התחבורה לבצע את הרפורמה כמו גם המכרז שפורסם בעקבות החלטה זו מהווים הפרטה אסורה… ההפרטה פנים רבות לה והמכנה המשותף להיבטיה השונים הוא העברת פעילות בהיקף כלשהו מן המגזר הציבורי למגזר הפרטי…

עם זאת, לא כל העברת סמכויות היא בגדר אצילה ויש להבחין בהקשר זה בין העברת שיקול הדעת לאחר להפעלת הסמכות ובין הסתייעות באחר לצורך ביצוע הסמכות…

לצורך ביצוע תפקידיה אין מניעה עקרונית כי הרשות תסתייע גם בגופים פרטיים וההבחנה העיקרית בין אצילה והסתייעות נגזרת מהיקף הסמכויות ושיקול הדעת המוקנה על ידי הרשות לגוף…

המחוקק אינו דורש… שבוחן נהיגה יהיה עובד רשות הרישוי או עובד ציבור ומשכך ההחלטה… אינה נוגדת את הוראות הפקודה.

בחינת מכלול הוראות המכרז מלמדת עוד כי בניגוד לנטען בעתירה היקף שיקול הדעת הניתן לבוחנים על פיו הוא מצומצם ואין המדובר בהתפרקות משיקול הדעת המסור לרשות בתחום זה.

כך, למשל, על פי המתווה החדש הקבוע במכרז הקצאת הבחינות ושיבוץ הבוחנים נעשה באופן אוטומטי על ידי מערכת ממוחשבת, לזכיינים לא תהיה אפשרות להשפיע על זהות הבוחן וגם לבוחנים לא תהא שליטה על זהות הנבחנים אצלם.

בנוסף, כל רכב בחינה יצויד במצלמות שיצלמו את מסלול הנסיעה ואת פנים הרכב וכן יותקן ברכב המבחן רכיב GPS אשר ינטר את מיקומו.

רשות הרישוי אף תאשר בכל אזור מספר מסלולים קבועים מראש לנבחנים מעשיים, והמערכת הממוחשבת (ולא הבוחן) היא שתבחר באקראי את המסלול בו יתקיים המבחן. במהלך הבחינה, יהיה על הבוחן לנקד את אופן הביצוע של הנבחן בכל משימה רלוונטית, אך הוא לא יקבע אם הנבחן עבר את המבחן או נכשל בו.

נתונים אלו יוזנו למערכת ממוחשבת, אשר בהתאם לקריטריונים שהוזנו בה מראש על ידי רשות הרישוי, תעריך את טיב הנהיגה של הנבחן על פי מספרם, טיבם ועוצמתם של הליקויים שדווחו על ידי הבוחן ובהתאם תקבע האם הנבחן עבר את המבחן אם לאו.

בהתאם לקביעת המערכת הממוחשבת, רשות הרישוי היא שתחליט ותודיע לנבחן ולבוחן על תוצאות המבחן. הפיקוח ההדוק המתואר לעיל על ביצוע המבחן, יאפשר לנבחן לצפות בתיעוד המבחן בעמדות צפייה ייעודיות אצל הספקים הזוכים, להפיק לקחים ולהחליט אם להגיש ערר. ככל שיוגש ערר, מפקח עובד משרד התחבורה יחליט בו לאחר עיון בתיעוד וככל שהערר יתקבל יהיה הנבחן רשאי לבצע מבחן מעשי נוסף ללא תשלום אגרה.

מכלול הנתונים שנסקרו לעיל מלמד כי בצדק טענה המדינה שמאפייני המכרז מותירים את האחריות, שיקול הדעת המהותי ויכולת הפיקוח בידי רשות הרישוי ובנוסף מפחיתים משמעותית את ההיבטים השלטוניים שבפעילות הבוחן.

פעילות הבוחן החיצוני היא כל כולה במישור המקצועי כמי שבודק האם הוכחה יכולתו של נבחן לבצע פעולות שונות. אין מדובר בהפעלת שיקול דעת שלטוני ואין מניעה על כן להיעזר בגורם פרטי לצורך הפעלת סמכות זו…

לכך יש להוסיף את העובדה כי המכרז עוצב כך שאין לזוכים בו תמריץ כלכלי להגדלת מספר הבחינות המעשיות או להפחתתן ועל כן העברת חלק מההיבטים של עריכת המבחנים המעשיים לגוף הפרטי אינה מעוררת על פני הדברים חשש לניגוד עניינים בין האינטרסים הציבוריים שעל הגשמתם מופקדת הרשות ובין היעדים שמבקשים הגופים הפרטיים שיזכו במכרז להשיג…

…ראיתי עם זאת להעיר בשולי פסק הדין את הדברים הבאים – העתירה דנן נסבה על החלטת שר התחבורה ליישם רפורמה מקיפה במבחני הנהיגה המעשיים… ואולם, במהלך הדיונים בעתירה התברר כי אין בנמצא החלטה כתובה של שר התחבורה בעניין זה…

התנהלות זו, כפי שכבר נפסק, אינה מתיישבת עם סדרי מינהל תקינים אשר מחייבים כי החלטת שר התחבורה תתועד בכתב ותכלול לכתחילה, ולו בתמצית, את הטעמים העומדים ביסודה. אוסיף ואומר כי אילו כך נעשה בהחלט ייתכן שעתירה זו לא הייתה מוגשת.

אשר על כן, אנו רואים צורך לשוב ולהדגיש את שכבר הודגש על ידנו בעבר, כי החלטות מהותיות מן הסוג נושא העתירה ראוי כי תהיינה מנומקות ותתועדנה בכתב.

האם תיתכן הפרטה?

על אף דחיית העתירה אין זה מובן מאליו שמשרד התחבורה יצליח לבצע את ההפרטה בדרך שמתוארת במכרז שפורסם.

כפי שפסקה השופטת חיות, הטענה העיקרית של העותרים נגעה להעברת האחריות, שיקול הדעת המהותי ויכולת הפיקוח מידי רשות הרישוי, וזו נדחתה על ידה רק לאחר שמשרד התחבורה הציג את כוונתו להפעיל מערכת טכנולוגית אשר בין השאר תשבץ את הבוחנים באופן אוטומטי על ידי מערכת ממוחשבת, ולא תאפשר לזכיינים להשפיע על זהות הבוחן ולבוחנים על זהות הנבחנים אצלם.

בנוסף, המדינה התחייבה לצייד כל רכב בחינה יצויד במצלמות וברכיב GPS אשר ינטר את מיקומו.

המערכת הממוחשבת (ולא הבוחן) אמורה גם לבחור באקראי את המסלול שבו יתקיים המבחן. כל נתוני הבחינה אמורים להיות מוזנים על-ידי הבוחנים לאותה מערכת טכנולוגית אשר "בהתאם לקריטריונים שהוזנו בה מראש על ידי רשות הרישוי תעריך את טיב הנהיגה של הנבחן על פי מספרם, טיבם ועוצמתם של הליקויים שדווחו על ידי הבוחן ובהתאם תקבע האם הנבחן עבר את המבחן אם לאו. בהתאם לקביעת המערכת הממוחשבת, רשות הרישוי היא שתחליט ותודיע לנבחן ולבוחן על תוצאות המבחן".

במילים אחרות, רק לאחר שמשרד התחבורה יציג מערכת טכנולוגית שמסוגלת לבצע את כל הדברים שהוא התחייב בפני בג"צ שמבוצעים – ואשר מונעים את העברת האחריות מידי רשות הרישוי – ניתן יהיה להפריט את מערך המבחנים.

בשולי הדברים חשוב לומר שהעתירה חשפה את מה שהתגלה בתחילת החודש גם בדוח מבקר המדינה: משרד התחבורה יצא לביצוע הרפורמה המשמעותית ביותר בתחום רישוי הנהגים בישראל בעשרות השנים האחרונות מבלי שביצע קודם לכך עבודת מטה מקצועית ושקופה.

בנוסף, מסמך סיכום תקציבי בין משרד האוצר למשרד התחבורה – שנחשף במסגרת העתירה, גילה את סדרי העדיפויות התקציביים של משרד התחבורה ושל שר התחבורה, אשר בין השאר כמעט ולא מקצים משאבים כלשהם לבטיחות בדרכים.

עוד עלה במהלך הדיונים שמשרד התחבורה לא ביצע ולא מבצע כל פיקוח על לימוד הנהיגה ועל מבחני הנהיגה, והמשמעויות של עובדה זאת ברורות מאליהן.

די בארבע חשיפות אלה כדי להפוך את העתירה הזאת לחשובה ובעלת ערך ציבורי רב.

עו"ד גלעד ברנע הגיב בשם העותרים ואמר: "התוצאה המיידית של פסק הדין מאכזבת – נוכח העובדה שהטענות שנטענו בעתירה לא נתקבלו על ידי בית המשפט. אנחנו סבורים שהיה מקום לקבל העתירה, וכי הטענות היו מוצדקות ומבוססות, הן לעצם מניעת ההפרטה והן לתוכן וההליך הפגומים מן השורש.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון, במסגרת פסק הדין, חישק למעשה את שר התחבורה, עת חייב אותו להכפיף המהלך לשורת ארוכה של תנאים ודרישות (המפורטים ביסודיות בעיקר בסעיפים 10 ו-12 סיפא לפסק הדין) – תנאים ודרישות, אשר מי שמצוי בפרטים מבין ששר התחבורה ומשרד התחבורה לא עומדים בהם וככל הנראה ספק גדול אם יעמדו בהם בעתיד הנראה לעין ובמסגרת ההפרטה שהם רצו לקדם לכן ובהערכה זהירה, נראה כי ההפרטה הזו לא תצא לפועל בסופו של יום.

יש לקוות כי השר והממשלה יתעשתו וישכילו לנקוט מהלכים אחרים ומחוייבי המציאות לשם שיפור לימוד הנהיגה והבטיחות בדרכים בכבישי ישראל ולהדברת הקטל המתמשך בכבישים – אשר האחריות הבלעדית לו רובצת במלואה לפתחה של הממשלה".

משרד התחבורה הזדרז לפרסם הודעה לעיתונות ובה נכתב בין השאר: "השר כץ ציין כי מדובר בניצחון גדול למאות אלפי צעירים וחיילי צה"ל שלפני גיוס שיוכלו בקרוב לבצע בחינה מעשית בתוך שלושה ימים ומבחן חוזר בתוך 14 ימים לכל היותר, לעומת המתנה של שלושה חודשים ויותר כיום. שר התחבורה הודיע כי הוא נחוש להמשיך את התהליך המכרזי להוצאתם של מבחני הנהיגה לזכיינים פרטים במטרה לשפר את השירות עבור תלמידי הנהיגה…

מדובר ברפורמה מהפכנית שנועדה לשפר את השירות לציבור לומדי הנהיגה בצורה משמעותית ולקצר את זמני ההמתנה לנבחנים באופן דרסטי".