תפריט

טיול לסופ"ש: אל עין אביאל

המעיינות הקטנים לאורך נחל תנינים נובעים לאורך כל השנה, וגם בימים השחונים והחמים של סוף נובמבר הם מעניקים מתנת חיים ורוגע לפינת חמד שנמצאת לא הרחק מן המושב אביאל
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

החורף מבושש לבוא השנה, ואפילו נובמבר מתגלה כחודש חם מכרגיל, ואני, לבוש במכנסיים קצרים, צנחתי בשמחה אל מימיו הצוננים של מעיין נסתר ונפלא בשם עין אביאל.

 

המשפט שהדהד במוחי, מוטו שלקוח מספריו של ד"ר סוס, היה: "אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים", ואני מוסיף לו מוטו משלי: "ופוגשים אנשים מיוחדים". אל עין יבניאל הגעתי בזכות חבר שגר בסביבה, והוא עצמו שתל מספר עצים על גדות ערוץ נחל תנינים. מידי כמה ימים הוא מצטייד בדלי ומגיע כדי להשקותם, ולי הוא מסביר שבתוך כמה שנים יוכלו מבקרים במעיין ליהנות לא רק ממימיו הצוננים – אלא גם מן הצל שיטילו העצים. אני חושב לעצמי שיש לנו ארץ נהדרת עם אנשים נפלאים, וראוי לתת להם ביטוי כדי שמעשיהם יעודדו אחרים לפעול כמותם.

עין אביאל הוא מעיין קטן שנובע אל תוך אחד הערוצים הזעירים של נחל תנינים, ובימים אלה, שבאופן רשמי נקראים כבר 'חורף', זורמים בתוכו בזרימה חלשה ונאספים אל תוך מספר בריכות. בפתח המעיין פגשנו קבוצת תלמידים שעשו את דרכם, במשך יומיים, במסלול רגלי אל מעיינות רמת מנשה. התלמידים ישנו תחת כיפת השמים, בישלו לעצמם ונהנו מטיול ופעילויות בריאות של שדאות חסרת דאגות, ואני חשבתי לעצמי שאין דרך ראויה יותר מאשר ללמוד אהבת ארץ מאשר דרך הרגלים.
האמת היא שחוץ מאשר עין אביאל "שלנו" ישנם מספר מעיינות קטנים שנובעים אל תוך בריכות לאורך הנחל, ולמרות שלרבים מהם יש שמות משל עצמם – רוב המטיילים קוראים לכולם באותו שם, עין אביאל… כל המעיינות הקטנים האלה ניזונים מגשמים שיורדים על רמת מנשה, אבל החורף הנוכחי, כאמור, מבושש להגיע ומקור הזרימה אכזב. התוצאה, כעת, היא זרימה די דלילה, שמקורה במעט הגשמים שטפטפו במהלך החודשיים האחרונים ובגשמי השנה שעברה, ובכל זאת משמח לגלות שגם בתנאים האלה קיימת זרימת מים בנחל.

 

 

כדי להגיע אל המעיין "שלנו" הולכים על גבי שביל שמוליך ממגרש החניה אל תוך מה שנראה כמו מנהרה של צמחי קנה צפופים ושיחי פטל קוצניים ושורטים. אל תוך ערוץ נחל תנינים נקוו בימי קדם מימיהם של עשרות רבות של מעיינות חיים וצלולים. אלה נתפסו על-ידי הרומאים שהוליכו אותם בתוך אמת מים, ומבעד למנהרות חצובות בסלע, אל העיר קיסריה שנבנתה בידי הורדוס.
העדות המרשימה ביותר למפעל המים האדיר הזה נמצאת לא הרחק מעין אביאל: מנהרה, כמה מאות מטרים אורכה, ומספר פירים שחצובים לתוכה מן הגבעות. הפירים שימשו בתחילה את חוצבי המנהרה, ולאחר מכן את המתחזקים שדאגו לנקות מתוכה את הסחף והלכלוך כדי לאפשר זרימת מים. כדי להתרשם מן המפעל האדיר הזה אפשר להגיע אל 'פארק אלונה – מי קדם' (הכניסה בתשלום) ולקבל הסבר מפורט על פרויקט מפעל המים הקדום, ולאחר מכן אפשר ללכת/ לזחול בתוך המים לאורך חלק מנתיב המנהרה.

אני בחרתי ללכת לאורך ערוץ נחל תנינים, צמוד לגדה הדרומית שלו, אל אחת האטרקציות החביבות בסביבה: כשלוש מאות מטרים במורד השביל מוליכות מספר מדרגות אל בריכה רחבה בעומק של כ-60 סנטימטרים. עוד לפני שרואים את הבריכה עצמה אפשר לשמוע רחש של מים זורמים ונופלים במפל נסתר, וכדי להגיע אליו יש להעמיק ולהיכנס לתוך אפלולית "מערה" של צמחי קנה. המקום נראה כאילו נלקח מתוך סרט הרפתקאות או מסיפור ילדים: בקצה האפלולי של מערת הקנים נובע מפל, ואפשר לעמוד תחתיו וליהנות מזרימת המים.

 

 

עין אביאל נקרא על שם המושב שסמוך לו, אביאל, שנקרא על שם כינוי המחתרת שניתן בשעתו לישראל אפשטיין, שהיה שליח אצ"ל ברומא. אפשטיין נהרג בשנת 1946 כאשר ניסה להימלט מן הכלא האיטלקי, והמושב – שהוקם שלוש שנים לאחר מכן- נקרא במקור 'יד הי"ד' לזכר 14 אנשי אצ"ל שנפלו בפעולות נגד הבריטים.

צפונה מכאן, במרחק קצר, סוכר הסכר הגדול שעל נחל תנינים את מי גשמי החורף, ואלה מועברים בתוך מנהרה שחפורה בצלע ההר אל מאגר חלחול ענק בחולות קיסריה. זהו אחד ממפעלי המים הראשונים שנבנו במדינת ישראל הצעירה, והוא מזין מאז ועד היום את אקוויפר החוף.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 ("כביש החוף הישן") ופונים מזרחה אל כביש 653 לכיוון בנימינה. פונים צפונה אל כביש 654 אשר מוליך אל הישובים אביאל ועמיקם, וממשיכים מזרחה, ימינה, אל כביש 6533. חולפים על פני צומת הכניסה הצפונית למושב אביאל וממשיכים לאורך כקילומטר וחצי. פונים שמאלה, צפונה, אל דרך עפר בפנייה שאיננה משולטת, ועוברים מעל גשר שמתוח מעל אפיק נחל תנינים. עדיף למצוא מקום חניה נוח כבר בקטע הדרך הזה ולהמשיך בהליכה רגלית לאורך ערוץ הנחל עד למעיין. לחילופין אפשר גם להמשיך בנסיעה לאורך גדת הנחל הצפונית במקביל לסימון שבילים ירוק, וכעבור כ-500 מטרים להיצמד אל אמת המים הפתוחה. לאחר מכן ממשיכים בדרך הצמודה ביותר אל אפיק הנחל, וכעבור כקילומטר נוסף מגיעים אל תחנת שאיבה של "מקורות", שם מחנים את הרכב הרחק ככל שאפשר מן הדרך.

 

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי