תפריט

טיול לסופ"ש: אל בריכות הדגים וגשר הרכבת של נחל תבור

כ-500 מיליון ציפורים חולפות בשמי ארצנו בימי הסתיו והאביב, ואחד מאתרי המנוחה שלהם נמצא בסמוך למפגש בין הירדן לירמוך, לא הרחק מנהריים שהועברה החודש לידי מדינת ירדן
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

בשבועות האחרונים, בין שלל החדשות בנושאי פוליטיקה פנימית וביטחון, נדחקה לשוליים העברת שטחי נהריים וצופר שעל הגבול בין ישראל לירדן לידי מדינת ירדן – עקב ביטול חד צדדי של ההסדר המיוחד שנחתם במסגרת הסכם השלום בין המדינות.

 

 

נהריים הוא שמו העברי של אי שנוצר במפגש שבין נהר הירדן לנהר הירמוך, ובנקודה זאת, בשנת 1927, החל פנחס רוטנברג להקים את מפעל החשמל ההידרואלקטרי הראשון מסוגו בארץ ישראל, ואחד הראשונים בהיסטוריה של המזרח התיכון. רוטנברג רכש את השטח, כלומר שמבחינה עניינית הוא בבעלות ישראלית, וכך החלה, למעשה, הקמת חברת החשמל הישראלית על-ידי רוטנברג.
על הגדה המזרחית של הירדן, בסמוך לתחנת הכח (אשר החלה לייצר חשמל בשנת 1932), נבנה הישוב העברי תל אור שבו התגוררו רוב עובדי המפעל, כ-600 במספר (בהם יהודים וערבים), ובמהלך מלחמת העצמאות שימש המפעל כמקום מפגש בין עבדאללה מלך ירדן לבין נציגי מדינת ישראל. עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות פונו רוב הנשים והילדים מן הישוב תל אור, ובהמשך נכבש כל השטח בידי חיל המשלוח העירקי אשר הגיע – בגזרה אחרת, עד לפאתי ראש העין.

בשנת 1949 במסגרת הסכמי שביתת הנשק בין ירדן לישראל הוחזרו לנו 800 דונמים של שטח האי, לא כולל שטח מפעל החשמל, ואדמות אלה עובדו במהלך כ-70 שנים בידי חברי קיבוץ אשדות יעקב הסמוך. בשנת 1994, במסגרת הסכם השלום עם ירדן, הוחלט שהגבול הקובע בין המדינות יהיה הגבול המנדטורי. יחד עם זאת, מכיוון שהשטח של נהריים שייך, מבחינה קניינית, לישראל, הסכימו הצדדים על "משטר מיוחד" לפיו ישראל תכיר בריבונות ירדנית ואילו הירדנים יכירו בקניין הישראלי ויאפשרו לחקלאים להוסיף ולעבד את הקרקע. הסדר מיוחד זה נקבע לתקופה של 25 שנים באופן שאמור היה להתחדש אוטומטית לתקופות נוספות של 25 שנים – אלא אם אחד הצדדים יתנגד לכך, ובהתראה של שנה מראש. חוסר המעש של ממשלת ישראל בנושא זה גרם לכך שהירדנים ביטלו את ההסדר, ובתחילת נובמבר הועבר השטח הזה, כאמור, לידיהם.

 

 

למרבה הצער, מעתה אין עוד אפשרות מעשית לבקר בשטח נהריים, אבל זאת לא סיבה שלא לעלות על כביש 90 ולהגיע איתו לקטע שבין צומת כוכב הירדן לבין קיבוץ גשר. כאן, בסמוך לגשרון שמעל אפיק נחל תבור, נמצאת פניה מזרחה אל דרך עפר עבירה לכל סוגי הרכב. דרך זאת מוליכה בצמוד לסבך של צמחי מטפס ועצי שיזף דוקרניים בצמוד לערוץ נחל תבור וחולפת על-פני 'תל מנחה' – שבו נתגלו שרידי ישוב מתקופת האבן. בחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו במקום נמצאו בין השאר צלמיות טין – כלומר פסלי חמר קטנים, וחלקם מוצגים כיום במוזיאון שבקיבוץ שער הגולן הסמוך, אשר מוקדש לתרבות הירמוכית.

אנחנו ממשיכים לאורך השביל, וכעבור כמה מאות מטרים נוספים ייפתחו בפנינו, בבת אחת, מראות הנוף המרהיבים של נחל תבור וסביבתו. אפיק נחל תבור מתחיל כ-31 קילומטרים מערבה מכאן, במדרונות המזרחיים של הרי נצרת, וגם בימים אלה הוא זורם בנחת מתחת בדרכו אל אפיק הירדן. מימין לשביל נישאים שרידי גשר רכבת העמק אשר הוקם החל בשנת 1904 על ידי העות'מנים, וכמו כל הגשרים מאותה תקופה באזור הזה הוא בנוי מאבן בזלת שחורה שנחצבה במקום.

למרבה הצער, במהלך מלחמת העולם הראשונה או בסמוך לאחריה הפיץ טיפש כלשהו אגדה לפיה טרחו הטורקים, בעת נסיגתם מפני הצבא הבריטי, להטמין אוצרות שאותם לא יכלו לשאת איתם. אותה אגדה סיפרה שכדי למצוא בקלות את המטמונים הם הוטמנו בצמוד ליסודות של גשרי הרכבת. טיפשים אחרים, שהאמינו לאגדה, טרחו לחפור תחת הגשרים ולחפש לשווא את אותם אוצרות מדומיינים. החפירות לא העלו שלל אבל גרמו נזקים לא פשוטים לגשרים שונים ברחבי הארץ.

 

 

השביל ממשיך לכיוון בריכות הדגים של קיבוץ מנחמיה הסמוך, ומיד כאשר פונים איתו שמאלה ומגיעים אל הבריכה הראשונה אפשר להבחין במדרגות אבן שעולות אל גשר הרכבת, אשר שופץ ושוקם לאחרונה. כעת כבר מדובר באתר מסודר, יפה ונגיש לקהל. אפשר לראות את המסילה ולקרוא בשילוט שהוצב במקום אודות ההיסטוריה של הרכבת בארץ ישראל.

מכאן אפשר גם להלך על קטע המסילה הישנה שבין צמח לבין בית שאן, ובתוך כדי כך לתצפת בתצפית מרהיבה לכיוון מזרח, אל השטחים החקלאיים שנמתחים עד לגבול. חובבי הליכה יכולים להמשיך על גבי מדרגות שיורדות אל ערוץ הנחל מבעד לצמחייה סבוכה, ולהגיע על שביל עפר עד אל מתחת לגשר ולתוך אפיק הנחל שבו מפכים מים נקיים.

 

 

אפשר גם לטייל על השבילים שבין הבריכות, שחלקן מלאות וחלקן ריקות, כדי ליהנות מן המראה של אלפי הציפורים הנודדות שמוצאות לעצמן מקומות מנוחה על המים וסביב הבריכות. כמה מן הבריכות נושקות ממש לקו הגבול, וכאשר מטיילים בסמוך להן חשוב להקפיד שלא לעלות על שביל הטשטוש ועל "כביש המערכת" שצמודים לגבול. מידי פעם נשמעים ברקע הדי יריות, אבל אין סיבה להיבהל: אלה יריות סרק של חקלאים שנועדו להבריח עופות מים שזוללות דגים מתוך הבריכות.

 

בכל שנה חולפות בשמי הארץ כ-500 מיליון ציפורים בדרכן דרומה, לאפריקה, בחודשי הסתיו, וצפונה, לאירופה, בחודשי האביב. כדאי מאד להצטייד מבעוד מועד במשקפות טובות כדי לאתר כאן עופות דורסים מרשימים כמו עייט החורש, חיוואי, עקב מזרחי ועוד, וגם את הציפורים היפות והנדירות יותר במקומותינו כמו זרעית קטנה, דוחל מזרחי ותורית זנזבנית. יש גם שפע של חסידות שחורות, שרקרקים גמדיים והרבה מאד עגורים אשר חולפים ממעל בדרכם אל אגמון החולה.