תפריט

טיול לסופ"ש: אל אוצרותיו הנחשפים של ים המלח

לצד האסון האקולוגי שהמטנו על ים המלח נחשפו לאחרונה אוצרות טבע מרהיבים שהיו טמונים במשך עשרות אלפי שנים מתחת למים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

כל מי שהכיר את חופי ים המלח לפני 30 ו-40 שנים לא יכול שלא לחוש צביטה בלב כאשר הוא מסייר בהם כעת, וגם מי שלא הכיר את ים המוות בתפארתו יכול למצוא שפע של עדויות ותזכורות למה שהיה ואיננו עוד. שילוב של אידוי מים לצורך כריית מינרלים, אידוי טבעי, התדלדלות המשקעים בשנות הבצורת, והפסקת הזרימה של נהר הירדן – צימקו את הים העמוק ביותר בעולם, ובמקומות שונים נסוגו המים למרחק של מאות מטרים מקו החוף.

 

 

כל מי שגדל בארץ ישראל עד לשנות ה-70 המאוחרות זוכר משיעורי הגיאוגרפיה ומן המפות את קו המתאר הייחודי של ים המלח, עם שני שליש ימה בצפון, שליש בדרום, וביניהם מפרידה ה"לשון" המפורסמת שעשויה חול שנקרא "חוור".

בתחילת שנות האלפיים כבר לא היה זכר למתאר הזה: חלקו הדרומי של ים המלח יבש לחלוטין וכל מה שנותר בו הן בריכות אידוי של מפעלי ים המלח, ולצד אחת מהן בנויים מלונות עין בוקק. בריחת המים בתת הקרקע, מאז ועד ימינו, הותירה חללים עצומים אשר מתרסקים מידי פעם אל תוך עצמם, ופוערים מעליהם בולענים ענקיים ומסוכנים. ממדי האסון האקולוגי שגרמנו לים המלח עדיין לא ברורים לגמרי. אבל אי אפשר שלא לחשוב שהטבע, בדרכו הסובלנית והעוצמתית, עוד ימצא את הדרך להשיב מלחמה ולנקום בנו על מעשי האדם.

לצד הכאב על שאבד אי אפשר שלא להתלהב מכך שנסיגת המים הותירה מאחוריה ארץ לא נודעת ומסתורית, גדושה במקומות מופלאים ומסקרנים. כך, למשל, מתוך חול הים שנחשף בוקעים מאות מעיינות קטנים אשר התנקזו בעבר – הרחק מעין אדם – ישירות לתוך מי הים המלוחים. מתוך חלק ממעיינות אלה זורמים כעת מים רותחים עד כדי צלייה, טעונים במינרלים מומסים, ומתוך אחרים מתנקזים מי גשמים שהפכו למלוחים בתוך כדי זרימתם על-פני תווך עשוי ממלח. המים צלולים לרוב, אך משתקף מהם צבע טורקיז עז, ובמקומות שונים הם נאגרים ב"אמבטיות צלייה חמות" שמושכות אליהן את חובבי השכשוך בספא ובבוץ.

 

 

באחד המקומות נתקלנו במה שנראה כמו תערוכות של פסלי מלח. עם מעט דמיון אפשר לחזות במיצג משתנה תדיר של גבישי מלח גדולים – תערוכת פסלים שהייתה גורמת לאשת לוט לסובב את ראשה בחזרה, הפעם מקנאה. קטע חוף זה מתחיל בשפך של נחל קדם אל ים המלח, וממשיך דרומה לכיוון עין גדי – צמוד לקו המים.

 

 

 

 

ערוצו של נחל קדם חורץ את אדמת המדבר לאורך כשבעה קילומטרים מ"מצוק ההעתקים" שבמערב ועד שהוא מתנקז אל ים המלח. מי שיטפונות ניגרים בו בימי החורף מגובה של יותר מ-300 מטרים במפל נחבא שמרוחק רק כקילומטר וחצי ממערב לכביש 90. מי השיטפונות סחפו אל שפך הנחל לים סלעים, גזעי עצים, ולפעמים גם בעלי חיים. מעט צפונה משם נובעים 'מעיינות קדם' בנביעות חמות עד רותחות, ומכאן נתחיל את המסע הרגלי שלנו דרומה, תוך כדי תשומת לב מרובה לשילוט האזהרה שמוצב בשטח. חשוב לזכור שבולענים נפערים בחבל ארץ זה ללא אזהרה מוקדמת, ולכן יש לפסוע בזהירות ובאחריות, וכמובן להצטייד מבעוד מועד בכמויות מספקות של מי שתיה.

נוף קדומים שולט כאן: מצוק ההעתקים מתנשא ממערב בצבעיו הכהים וממזרח נראה ים המלח במלוא הדרו, לרגלי הרי אדום, צבעו כחול טורקיז עז. לאורך הדרך נגלים אלינו עוד ועוד מעיינות קטנים וחמים, ועל החוף החשוף פזורים אין סוף חלוקי נחלים בצבעים שונים אשר נסחפו לכאן על-ידי השיטפונות. הסלעים וסחף העצים מצופים בשכבת מלח עבה ונראים כמו פסלי קרח, ולמטייל נדמה כאילו הוא פוסע בתוך גלריית פסלי טבע. מוצג אחד נדמה כצב ענק, עצום עיניים, על פיו האילם ופניו המלוחות מרוח חיוך רחב. סלע אחר מכוסה במלח לבן ובדמיוני נראה כמו נמר זועם שסוקר את מרחבי הים. סלע אחר מזכיר במראהו פיסת זקיף ממערת הנטיפים, וגזע עץ אחר, עטוי בשכבות מלח, מזכיר סוס שמנסה להיחלץ מן האדמה.

 

 

קו המים מתקרב ומתרחק לסירוגין מכביש 90, ובמקומות שונים המעבר קשה בגלל שסוללת הכביש גולשת במצוק תלול כמעט עד לים עצמו. אם נעלה בכל אחד מערוצי היובלים והנחלים, ונחפור מעט באדמה, נוכל לגלות פלא נוסף, ייחודי לים המלח, שנקרא "יהלומים עגולים". אלה רסיסי מי ים המלח שניתזים כאשר רוחות חזקות נושבות מעל המים, ניטחים על האדמה היבשה והופכים לכדורונים קטנים ומשלמים של מלח.

 

 

 

כך מגיעים: יורדים אל ים המלח מכביש 1 – מכיוון ירושלים – מצפון, או מכביש 31 מכיוון דרום-מערב, ונוסעים לכיוון מצפה שלם, שנמצא ממש באמצע חלקו הצפוני של ים המלח. כחמישה וחצי ק"מ מדרום לצומת של מצפה שלם נמצא שפך נחל קדם בקצה ערוץ הנחל.

בסביבה 1: מפעל המלח. אחת העוולות ההיסטוריות של כל ממשלות ישראל כלפי המפעל החלוצי שהקים משה נובומייסקי – המייסד של חברת אשלג ארצישראלית בשנות ה-20 של המאה הקודמת – היא הזנחת שימור שרידי שכונת המגורים והמפעל ב-52 השנים האחרונות.

בתקופת המנדט הבריטים לא איפשרו להקים ישובים יהודים באזור ים המלח, אבל נובומייסקי הצליח להקים שכונות מגורים לעובדי המפעל, שרוב פעילותו בתחילת הדרך הייתה בצפון ים המלח. שכונת פועלים ראשונה הוקמה בשנת 1934 לאחר שתוכננה כיישוב קהילתי. בשלהי 1939, הקים גרעין של מחנות העולים את קיבוץ בית הערבה, וגם הוא הוקם כביכול כשכונות מגורים נוספת לעובדי מפעל ים המלח.

במלחמת העצמאות נכבש האזור על-ידי הלגיון הירדני אבל נובומייסקי הצליח להשיג מן המלך עבדאללה הגנה למפעל ולעובדיו, והם פונו מאוחר יותר אל חלקו הדרומי – בסדום, והמקום ננטש ונבזז על-ידי הבדואים מן האזור והירדנים. ממשלות ישראל לא ידעו "איך לאכול" את היוזמה הפרטית של נובומייסקי, מה גם שהחברה עצמה הייתה רשומה בלונדון, ובתחילת שנות ה-50 היא הולאמה על-ידי המדינה ובמקומה הוקמה חברת מפעלי ים המלח. למרבה הצער, לרשויות המדינה לא היה אינטרס להציג את החזון החלוצי הפרטי וזאת אולי הסיבה שעד היום האתרים ההיסטוריים החשובים האלה מוזנחים ומתפוררים.

בסביבה 2: גן לאומי עין גדי ובית הכנסת הקדום, (08-6584285, בתשלום). קיבוץ עין גדי הוא גן בוטני נהדר שפתוח לקהל בימים א-ה ושבת בין השעות 8:30-16:00 ובשישי בין 8:30-14:00, הסיור עצמאי, ובתשלום (08-6594726), ופרטים אפשר למצוא באתר: eingedi.co.il.

בסביבה 3: לאוהבי לכת וטיפוס: תצפית מרהיבה מהר צרויה על ים המלח ונחל ערוגות, או תצפית יפה על נחל הדרג'ה ממצוקי דרגות.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע – באתר הבית של דובי זכאי