תפריט

חברות הביטוח מרימות תרומה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

ניסוח לא זהיר של תיאור תאונה עלול לגזול מכם בין 15 ל-25 אחוז מתגמולי הביטוח שמגיעים לכם

לחברות ביטוח יש "פטנט" ידוע שנועד לצמצם את היקף הפיצוי שהן נאלצות לשלם לבעלי רכב בתביעות צד ג', כלומר תביעות בגין תאונות שבהן המבוטח שלהן אשם בתאונה, והוא אשר גרם נזק לרכב האחר. לפטנט זה, שכבר עורר עליהן לא אחת את זעמו של המפקח על הביטוח, קוראים "אשם תורם".

הרעיון הוא שלמרות שהמבוטח שלהן הוא האשם העיקרי בתאונה, עדיין אפשר לייחס לנהג האחר אחריות כלשהי, ששווה לחברות הביטוח אחוז כלשהו מסך הנזק.
במקרים רבים קובעות חברות הביטוח, באופן שרירותי, שהיקף האחריות הזה נע בין 15 ל- 25 אחוזים, והן מנכות סכום זה כמעט באופן אוטומטי מתשלום הפיצוי שהן מעבירות לתובע (הנהג הנפגע).

במקרים רבים מתעלמות חברות הביטוח מדרישת המפקח על הביטוח לנמק ולהגדיר כיצד ובמה בדיוק "תרם" הנהג הנפגע לאותה תאונה, והן מסתפקות בקביעה כללית ולא מפורטת לפיה הוא "לא שמר על כללי הבטיחות הכללית הנדרשת מכל נהג". היות שלרוב זאת "שיטת מצליח" הרי שבמקרם רבים, כאשר בעל רכב שנפגע מתמקח עם חברת הביטוח, הוא מצליח להוציא ממנה עוד כמה שקלים כפיצוי.

חברות ביטוח מבססות את השיטה שלהן על כך שגם בתי משפט, בחלק מן הפסיקות שלהם, מכירים ברשלנות התורמת של הנהג האחר. למרבה הפלא העיקרון הזה מתקיים אפילו במקרים שבהם מדובר בעבירה קיצונית מצידו של הנהג הפוגע, למשל אי ציות לרמזור אדום בצומת מרומזר. אפילו במקרה קיצון שכזה כבר היו פסיקות שהטילו חלק מן האחריות על הצד הנפגע.

פסק דין כזה ניתן לאחרונה בתביעה שהגישה חברת הביטוח הפניקס, שמבוטח שלה נכנס לצומת באור אדם ופגע ברכב אחר, של חברת אלדן, שנהגו נכנס לצומת באור ירוק.
חברת הפניקס פיצתה את המבוטח שלה במלוא הנזק שנגרם לו, אבל הגישה תביעה כנגד אלדן בדרישה שזו תשיב לה 15% מהסכום ששילמה למבוטח. דרישה זו התבססה על כך שבדיון קודם באותה תביעה, בבית המשפט, נקבע כי לנהג במכונית של אלדן היה אשם תורם לתאונה בשיעור של 15%.

פסיקת בית המשפט התבססה על עדות הנהג הנפגע, לפיה הוא לא ראה כלל את הרכב הפוגע לפני התאונה, וכן בשל "מיקום הפגיעה ברכבים המעורבים (שני הרכבים נפגעו בחלקם הקדמי)". הרשם הבכיר בבית משפט השלום בתל אביב, שדן בתביעה של הפניקס, קבע בפסק דינו שאלדן חייבת להחזיר להפניקס 15% מהסכום שזו שילמה למבוטחה בגלל אותו אשם תורם ש"יצר אחריות" מסויימת לתאונה.

אז נכון שבמקרה הזה מדובר בתביעת שיבוב בין שני גופים גדולים, הפניקס ואלדן, ונכון גם שפסיקת בית משפט שלום לא מחייבת ערכאות אחרות (גם לא ערכאת שלום).
ובכל זאת עשויות להיות השלכות על תביעות צד ג של אנשים פרטיים כנגד חברות ביטוח שיבקשו לקזז מסכום הפיצויים שהן חייבות את אחוזי ה"אשם התורם" שהן קובעות.

עצתנו, לכן, למגישי תביעות כאלה, היא להיזהר מאוד בתיאור נסיבות התאונה (כמובן תוך דיווח אמת) ולא לספק עילה לטענת "אשם תורם" רק בגלל ניסוח לא מוצלח של התובע. במקרה שתואר כאן נכשל הנהג הנפגע בלשונו, כאשר אמר שלא הבחין ברכב האחר נכנס לצומת באור אדום, וזה גרם לכך שגם בית המשפט (לעניות דעתנו בהחלטה מוזרה), קבע כי בכך תרם האיש 15% לתאונה.

המסקנה המעשית היא לחשוב היטב כיצד לנסח תיאור של תאונה מבלי לחטוא לאמת אבל גם באופן שלא יספק לחברת הביטוח עילת שוא לקיזוז מתוך הסכומים שמגיעים לכם בדין.