תפריט

השמיים נפתחים: מונית מעופפת של אובר בדרך אליך

אובר מאתגרת חמש יצרניות מטוסים לבנות עבורה מוניות מעופפות. ניסויים מעשיים יתחילו עוד שנתיים וחצי, שירות מוניות אווירי יפעל בארה"ב ובאיחוד האמירויות בעוד חמש שנים. אגב, אובר לא תהיה לבד בשחקים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אובר, בין החברות המובילות בתחום ההסעה השיתופית, עורכת השבוע בדאלאס, טקסס, כנס חדשנות שבו היא חשפה שיתוף פעולה עם חמש יצרניות מטוסים שמטרתו פיתוח של שירות מוניות מעופפות שימריאו לאוויר כבר בשנת 2020.

 

 

עצם הרעיון לא חדש: אובר כבר הכריזה באוקטובר שעבר על כך שהיא "חוקרת את האפשרויות שגלומות בתעופה עירונית על פי דרישה", כלומר את הכדאיות הכלכלית של הפעלת צי של כלי טייס למרחקים קצרים – מוניות מעופפות למעשה – שאותן יהיה אפשר לזמן באמצעות אפליקציית הטלפנים החכמים של החברה. כבר באותה עת הבהירו אנשי אובר שאין בכוונתם לפתח לבד את הטכנולוגיה או את הכלים, וכעת נראה שהם כבר מוכנים להסיר את הלוט ולחשוף את עיקר הרעיון שלהם.

חשוב להדגיש, כפי שגם יוצג כאן, שהשמיים לא נפתחים באופן בלעדי עבור אובר: כמה עשרות מיזמים שונים ברחבי העולם עובדים במקביל על תוכניות משלהם לבניית כלי טייס אישיים, כך שהמירוץ אל המכונית המעופפת כבר נמצא בעיצומו.

בכנס של אובר משתתפים נציגיהן של חמש חברות מתחום התעופה, ובהם גם בכירים של יצרנית המסוקים המובילה 'בל' (אשר בין השאר ייצרה את דגמי ה-205 וה-206 אשר שימשו את חיל האוויר הישראלי), ושל יצרנית המטוסים הברזילאית 'אמברר' (Embraer), שהיא יצרנית המטוסים השלישית בגודלה בעולם (אחרי בואינג ואיירבוס) והמובילה בתחום המטוסים בגודל בינוני.

'אובר' הטילה את אתגר הפיתוח של מונית מעופפת גם לפתחן של שלוש חברות נוספות: Aurora Flight Sciences, Pipistrel Aircraft ו-Mooney, והגדרת המשימה היא "כלי טייס חשמלי חסכוני לארבעה נוסעים אשר מסוגל לטוס עצמאית מנקודת נחיתה/המראה אחת לאחרת".

בכנס בן שלושה ימים שנקרא Elevate, שאותו עורכת אובר בדאלאס, טקסס, היא הכריזה גם על סדרת שיתופי פעולה עם חברת נדל"ן גדולה באותה עיר, שעליה הוטלה המשימה לאתר שטחי נדל"ן מתאימים לבניית נקודות ההמראה, וגם עם חברת אנרגיה שאמורה לפתח את עמדות הטעינה המהירה לכלי הטייס החדשים.

בנוסף, וזה מאד מעניין, אובר הכריזה על שיתוף פעולה לא רק עם רשויות העיר דאלאס, אלא גם עם רשויות דובאי, שבאיחוד האמירויות – אחת מערי-המדינה שעומדת כיום בחזית הטכנולוגיה בתחום הפיתוח של תחבורה חדישה (למשל עם פרויקט ה'היפרלופ' שהולך וקורם עור וגידים בשטחה).

 

מוניות מעופפות בשמי דובאי. זה לא חלום

אנשי אובר מצהירים שהם רציניים לחלוטין בנוגע לפרויקט המטוסים הקלים שממריאים ונוחתים אנכית (VTOL) האוטונומיים שלה ושתאריך היעד שהם הציבו לתחילת הניסויים המעשיים הוא שנת 2020.

על פניו זה נשמע מעט יומרני בהתחשב בכך שהטכנולוגיה עדיין לא זמינה במלואה ושהרגולציה של כלי כאלה – שנושאים בני אדם מעל למקומות מיושבים – לא צפויה להיות פשוטה במיוחד.

חשוב להעיר שאובר היא אמנם חברה פורצת דרך אשר כבר גייסה מיליארדי דולרים לפעילותה, אבל סדרת תקריות שבהן היא מעורבת בשנה האחרונה עלולה להעיד על מנטליות של "חיתוך פינות" אשר שגורה אולי בתעשיית ההי-טק אבל לחלוטין לא מתקבלת על הדעת בתעשיית התעופה.

גוגל, למשל, תבעה את אובר בטענה שזו גנבה ממנה טכנולוגיה בתחום המכוניות האוטונומיות, מכונית ניסוי של אובר הייתה מעורבת לא מכבר בתאונה, לאחרונה עלו האשמות בנוגע למנטליות של הטרדות בעבודה בחברה, ובכלל נראה שעל הפעילות האינטנסיבית מאד של החברה הצעירה הזאת מעיב ערפל של חדשות רעות (שלא לדבר על עלויות התפעול האדירות וההפסדים שהחברה צברה עד עתה) – וכל אלה מעלים סימני שאלה לא קלים אודות היכולת של אובר לשרוד ולהגשים את הרעיונות המהפכניים שלה.

מצד שני, עצם ההתעסקות של אובר בפרויקט הזה – בין אם הוא יתגשם באמצעותה או לא – מקדמת באופן חד משמעי את רעיון "המונית המעופפת", גם מפני שזו פותחת חסמים מחשבתיים, וגם מכיוון שהיא מאיצה פיתוח בפועל של טכנולוגיה.

היעד: 2020

בהודעה שפרסמה אובר היא מכריזה על כוונתה "לאפשר בעתיד ללקוחות ללחוץ על כפתור ולקבל טיסה במהירות גבוהה בתוך ומסביב לערים", ומשפט כזה לבדו מצית את הדמיון היות שקל להבין את הערך שגלום באפשרות להתעופף מעל לכבישים פקוקים ולקצר את זמן המסע מצד אחד של אזור עירוני צפוף לצד אחר שלו. לדברי אנשי אובר, נסיעה בין סן חוזה לבין סן פרנסיסקו שבקליפורניה – אשר כיום אורכת כשעה וחצי, בעיקר בגלל עומסי התנועה, תארך רבע שעה בלבד בדרך האוויר.

תאריך היעד שהחברה קבעה להשקת שירות UberAIR שלה הוא תערוכת 2020 World Expo אשר תיערך בדובאי, והוא מצהירה ששירות של מוניות אוויריות יהפוך את התחבורה האווירית לחלק מחיי היומיום שלנו בעתיד.

בכל מקרה, אובר היא לא הגורם היחיד שמקדם את התעופה באמצעות כלי טייס קטנים, ולכן סביר שאנחנו צפויים לראות כל מיני דברים מתעופפים מעלינו בעוד מספר שנים.

לארי פייג', אחד משני המייסדים של ענקית האינטרנט 'גוגל', השקיע לא מכבר מיליוני דולרים בחברת Kitty Hawk אשר מפתחת, בין השאר, "רחפנים מאויישים".

 

 

קיטי הוק חשפה לאחרונה מעין "אופנוע מעופף" לו היא קוראת Flyer, וזהו למעשה רחפן חשמלי גדול, מופעל ידנית, שמסוגל להמריא, לטוס ולנחות כשהוא נושא נוסע בודד.

מה שחשוב ביוזמה הזאת, בשונה מכמה עשרות יוזמות דומות לה, הוא שקיטי הוק מצהירה שה"מעופף" שלה יהיה זמין למכירה עוד השנה ושהוא יציע טווח ריחוף של מספר קילומטרים. החברה אפילו מציעה את הכלי במכירה מוקדמת: מי שיזמין כעת את הכלי, וישלם מקדמה של 100 דולר, יחסוך 2,000 דולר ממחירו של הכלי המוגמר, כאשר זה יתחיל להיות משווק.

אנשי קיטי הוק מבטיחים שהפעלת הכלי לא תדרוש רישיון טייס, אולם בשלב זה אסור יהיה להשתמש ולטוס בו מעל לאזורים מאוכלסים.

 

 

היוזמה שבה מעורב פייג' לוקחת כמובן תשומת לב בזכות האיש עצמו, והמשאבים הרבים שעומדים לרשותו, אבל זאת רק אחת מיני רבות בתחום כלי הטייס האישיים.

בין השאר צריך לזקוף את ההתעוררות בתחום הזה לפיתוחים טכנולוגיים משמעותיים שקשורים לרחפנים חשמליים מצד אחד (למשל בתחום מערכות השליטה והבקרה), אבל גם לטכנולוגיית הסוללות החשמליות, אשר משתפרת מאד ומאפשרת להקטין את המשקל שלהן תוך כדי הגדלת תכולת האנרגיה.

אולי גרמניה מנצחת?

בין חברות הסטארט-אפ שרודפות אחרי חלום המכוניות המעופפות אפשר למנות למשל את EHang הסינית, Aeromobil הסלובקית ואת Terrafugia האמריקנית.

גם חברות גדולות ומבוססות, כמו איירבוס, מפתחות כלי טייס וטכנולוגיה בתחום, וגופים ממסדיים חשובים כמו NASA ומינהל הטייס הפדרלי האמריקני עוסקים בו באופן אינטנסיבי.

אבל אחת היוזמות הכי מעניינות בתחום התעופה האישית, אשר נחשפה בשבוע שעבר, היא של חברה גרמנית בשם 'ליליום' אשר הציגה ניסוי מתועד עם "רכב חשמלי מעופף". במקרה זה, למרות שמדובר בכלי טיס שממריא ונוחת אנכית, אנחנו כבר לא מדברים על "רחפן" אלא על מטוס של ממש.
כלי הטייס של ליליום מונע באמצעות 36 מנועי סילון חשמליים נפרדים שחלקם מותקנים לאורך כנפיו הקבועות. בעת ההמראה מכוונים המדפים והמנועים כלפי מטה כדי לספק יכולת ריחוף והמראה, ובעת טיסה הם מופנים אחורה בהדרגה, למצב אופקי, כדי לספק דחף שיאפשר לכנפיים לייצר עילוי.

אנשי ליליום טוענים שהם השלימו סדרת ניסויים עם אב-טיפוס של כלי טייס דו מושבי, שאותו הציגו, ושהם עובדים באינטנסיביות על בניית אב-טיפוס לדגם גדול יותר, בעל חמישה מקומות ישיבה.

 

 

הייחוד של ליליום נובע משיטת ההנעה שלה – כמו כל היצרניות האחרות גם היא משתמשת במנועים חשמליים אולם אלה לא מסובבים מדחף אלא מפעילים סילון אוויר, ככל הנראה בדומה לטכנולוגיה שבה משתמשים אופנועי ים. זה מאפשר גמישות גבוהה יותר בשלב הקריטי של הפיכת הטיסה האנכית (שלבי ההמראה והנחיתה) לאופקית.

 

 

 

אנשי החברה מכריזים על טווח טיסה פנטסטי של 300 ק"מ במהירות עוד יותר מרתקת של 300 קמ"ש, ומדובר בנתונים מהממים הרבה יותר מכל מה שראינו עד היום בכל הרחפנים הגדולים שהוצגו.

כמו אנשי אובר, גם בליליום מנסים לרתק את הדימיון שלנו כשהם מבטיחים שנסיעה של שעה מתוך מנהטן אל שדה התעופה קנדי (JFK) שבניו-יורק, אשר עולה כיום כ-55 דולר במונית, תארך חמש דקות בלבד באמצעות הכלי שלהם ותעלה 6 דולרים בלב.

ניסוי הטיסה המתועד של החברה, שמוצג כאן, הודגם בשבוע שעבר בשדה תעופה קטן לא הרחק מן העיר מינכן, גרמניה, כאשר בכלי לא הותקנו מושבים והוא נשלט אלחוטית מן הקרקע.