תפריט

הרבה לפני טסלה: משאית חשמלית בת 106 שנים

בית הוצאה לאור אמריקאי עשה שימוש במשך יותר מיובל שנים בצי של 22 משאיות חשמליות אותן רכש ב-1912. מרבית המשאיות שרדו עד עצם היום הזה ואחת מהן שעדיין חיה, בועטת ונוסעת מוצעת כעת למכירה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

לפני קצת יותר מחודשיים טסלה חשפה, בליווי הרבה רעש ויחסי ציבור האופיניים לה, את משאית הסמיטריילר החשמלית מתוצרתה, אבל בניגוד אולי למה שרבים חושבים, ממש כמו שהיצרנית מעמק הסיליקון לא המציאה את המכונית החשמלית (למעשה אלו הקדימו את המכוניות הראשונות עם מנועי הבעירה הפנימית בסוף המאה ה-19), מסתבר שגם על המשאית החשמלית אין לה זכויות יוצרים ובראשית העידן המוטורי שווקו גם לא מעט משאיות חשמליות.
אחת שכזו משנת הייצור 1912 מתוצרת "חברת המשאיות המסחריות של פילדלפיה" מוצעת בימים אלו למכירה בקרייגסליסט בתמורה לכ-40 אלף דולרים.

עוד ב-TheCar:
המין היפה: 1 מתוך 10 נהגי משאית שבדיים הוא אישה
העבודה המסוכנת ביותר בארה"ב: נהג משאית
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף?

לטענת המוכר המשאית האמורה הייתה חלק מצי של 22 משאיות חשמליות זהות ששימשו בית הוצאה לאור גדול בשם "Curtis Publishing" בעבודה במשמרות מסביב לשעון אשר במסגרתן המשאיות הובילו מתחנת הרכבת גלילי נייר ריק להדפסה ופחם להפעלת מכבשי הדפוס ובהמשך הלילה העבירו את העיתונים והמגזינים המודפסים לבית הדואר לחלוקה.

"Curtis Publishing" מפילדלפיה נחשבה לאחת מההוצאות לאור החשבות והמשפיעות בארצות הברית בראשית המאה העשרים. לא לגמרי ברור מדוע בחרו בבית ההוצאה לאור ללכת דווקא על צי של משאיות חשמליות – יתכן שהסיבה לכך הייתה צורך להוביל את גלילי הנייר עד למכבשי הדפוס והשאיפה להמנע מפליטת גזים מסוכנים במבנים סגורים, ויתכן שהסיבה לכך הייתה טריוויאלית יותר וקשורה לדיל כלכלי טוב ולהסכם תחזוקה נוח שהם השיגו מיצרן המשאיות המקומי. כך או כך, מה שבטוח הוא שהמשאיות החשמליות היו יעילות וקלות לתפעול מסוסי המשא אותם החליפו.

המשאיות החשמליות מדגם A-10 של חברת המשאיות של פילדלפיה עשו שימוש בארבעה מנועים חשמליים במתח של 85 וולט וזרם של 10 אמפר מתוצרת ג'נרל אלקטריק שכל אחד מהם הפיק 16 כ"ס ואשר מוקמו בטבורי הגלגלים.

יחד הם סיפקו 64 כ"ס שהניעו את כל ארבעת הגלגלים ואפשרו לכל משאית לשאת מטען של עד 10 טון ולנוע במהירות מרבית של כ-20 קמ"ש.

את האנרגיה למנועים סיפק מערך של 45 סוללות חומצת עופרת ששקלו כ-250 קילו ומוקמו מתחת למשטח המשא. מערך הסוללות הזה הספיק, כך טוען המוכר, ליותר מ-10 שעות עבודה רצופות וטעינה מלאה נמשכה רק שעתיים. כיום, אגב, את הכוח שסיפקו אותן 45 הסוללות המקוריות ניתן להשיג באמצעות שימוש בחמש סוללות 12 וולט מודרניות.

למרות שבאותה תקופה מרבית כלי רכב כבר היו מצוידים בצמיגים שמולאו באוויר, ככל הנראה על מנת להימנע מפנצ'רים המשאיות צוידו בגלגלים מגומי מלא. התפעול של המשאית נעשה בעזרת צמד הגאים שמוקמו אחד מעל לשני כשהעליון שימש כדי לכוון את הגלגלים בדומה למקובל גם כיום ואילו התחתון שלט במצערת. סיבוב שלו לכיוון השעון האיץ את המשאית קדימה, סיבוב נגד כיוון השעון אפשר נסיעה לאחורה וסיבוב לכיוון השעה 12 האט את המשאית. בנוסף המשאית צוידה גם במערכת בלמים עצמאית שהופעלה באמצעות דוושה רגלית.

בשנים הראשונות המשאיות כללו קבינה פתוחה לנהג עם גגון מתקפל מעל, אך מאחר שבפילדלפיה שורר מזג אוויר קר במשך חודשים רבים בשנה כעבור כמה שנים קבינה סגורה ולא מאוד נאה הותאמה לצי המשאיות.

בעוד שמבחינה עיצובית ובכל הנוגע להנדסת אנוש הכלים של "חברת המשאיות של פילדלפיה" מתקשים להלהיב, נראה שבכל הנוגע לאיכות הבניה אין עוררין על כך שהם נבנו בצורה מסיבית ביותר כדי לשרוד לנצח ובמקרה זה, כך מתברר, לא מדובר בסתם פרפרזה.

מסתבר שהמשאיות היו בשימוש יומיומי מסיבי על ידי בית ההוצאה לאור עד שנת 1964 – יותר מ-50 שנים ברציפות וגם כיום, יותר מ-50 שנים אחרי שיצאו משירות, לא פחות מ-15 מתוך 22 המשאיות שהרכיבו את הצי שרדו ולפחות האקזמפלר שמוצע כעת למכירה במצבו המקורי מבלי שעבר שום שחזור או רסטורציה עדיין חי ובועט ובמצב נסיעה גם 106 שנים לאחר שירד מפס הייצור ונראה שבקלות יכול לשרוד עוד מאה שנים נוספות.

מעניין יהיה לראות האם המשאיות החשמליות של טסלה יגיעו אפילו לחצי מזה.