תפריט

גם באלבר נפלה שלהבת

רכישת מכונית מחברת ליסינג ותיקה וידועה אמורה להיות עסקה בטוחה. לא תמיד
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מקובל להניח שמי שרוכש מוצר מחברה גדולה ומוכרת מסתכן פחות ממי שרוכש מוצר דומה מחברה קטנה ועלומה.

 

מגרש 0014

 

רוב החברות הגדולות מנצלות את כח הקניה ויכולות השיווק שלהן כדי להיות תחרותיות, ולכן לא זקוקות ל"קימבונים" קטנים על חשבון לקוחותיהן, יש להן הרבה יותר מה להפסיד אם יסתבר יום אחד שהן פעלו בדרך לא הגונה, ולמנהלים השכירים שלהן יש פחות מוטיבציה להסתבך עם החוק מכפי שיש לבעלי עסק קטנים.

אלא ש"אכסיומות" מעין אלה לא תמיד מוכיחות את עצמן במציאות, כפי שגילה זוג אשר רכש מכונית משומשת מחברת הליסינג הותיקה בישראל, אלבר, וסבר לתומו שכל הפרטים שנמסרו לו אודות עברו של הרכב נכונים ומדויקים.

הזוג, מ. ו-ל, רכשו מחברת 'אלבר' מכונית מתוצרת סובארו משנת הדגם 2008 בעסקת טרייד-אין ושילמו תמורתה כ-40,000 ש"ח. נציג המכירות של אלבר הבטיח להם שמדובר במכונית מבעלות פרטית שלא חוותה אף טראומה בעברה, ולכן דרש מהם מחיר קרוב מאד למחיר מחירון.

אלא ששמחת הרוכשים הייתה קצרת מועד: כשבעה חודשים לאחר רכישת המכונית היא הייתה מעורבת בתאונה שבעקבותיה הוכרזה כאובדן גמור ע"י שמאי מטעם מבטחת הרכב, וזו שילמה להם פיצוי בסך של 30,706 ש"ח בלבד, לעומת מחיר מחירון של 42,275 ש"ח.

בחברת הביטוח הסבירו לזוג שממחיר המחירון הופחתו סכומים שונים, בהתאם ל"כללי" המחירון, ובהם בגין מספר בעלויות קודמות, היות המכונית בבעלות חברה, וקיזוז של שתי "ירידות ערך" בגין שתי תאונות קודמות.

מ. ו-ל. ההמומים פנו לחברת אלבר ודרשו לקבל את ההפרש בין תגמולי הביטוח שקיבלו לבין מחיר המחירון של המכונית, אולם נענו בסירוב ולכן פנו אל בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש.

בתביעתם טענו ש'אלבר' החזיקה במידע מלא אודות עברו של הרכב ושהם סמכו על הדברים שנמסרו להם על-ידי נציג המכירות, מה גם שלא הייתה להם דרך לבדוק אותם.

בכתב הגנתה טענה 'אלבר' שלתובעים נמסר בשעתו כל המידע שהיה ידוע לחברה במעמד הרכישה, היות שמדובר במכונית שהתקבלה אצלם במסגרת עסקת טרייד-אין אחרת. עוד טענה 'אלבר' שבני הזוג חתמו על הצהרה לפיה הם בדקו את מצבה החיצוני והמכני של המכונית ושהם מוותרים על כל טענה כלפי אלבר בעניין זה. 'אלבר' טענה גם שבחוזה בין הצדדים רשום במפורש שמדובר במכונית שבמקור נמכרה לליסינג, ולכן לתובעים אין על מה להלין בעניין זה.

הרשם הבכיר בנימין בן סימון, שדן בתיק, דחה את טיעוני אלבר ומתח עליה ביקורת נוקבת, תוך שהוא קובע חד משמעית שנציג החברה הטעה את רוכשי הרכב לחשוב שמדובר במכונית מבעלות פרטית שלא עברה תאונות.

הרשם בן סימון קבע שהוא נותן אמון מלא בגרסת התובעים, ולעומת זאת מעדות נציג אלבר עולה בברור שהקונים הוטעו (הגם שייתכן שההטעיה לא בוצעה בזדון – ב.ב.).
נציג אלבר העיד ש"הרכב הגיע אלינו… בהסכם טרייד אין שאלבר ביצעה אל מול לקוחה בשם ירדן. אנו מסתמכים על הרשום ברישיון הרכב. מתחת לשם הבעלים, רשום רישום מקורי, בד"כ כשהרישום המקורי ריק זה בבעלות פרטית…לגבי הפגיעה ברכב, אנו מסתמכים על בדיקה שאנו עושים טרם קניית הרכב מהלקוח ומציגים זאת למוקד הטכני שלנו וכמובן גם ללקוח. אנו לא מתכחשים לאחריות שלנו לגבי מכירת הרכב".
על סמך עדות זו קבע הרשם בן סימון שבעדות הנציג נאמר שבאלבר "מסתמכים על הרשום ברישיון הרכב. מתחת לשם הבעלים, רשום רישום מקורי, בד"כ כשהרישום המקורי ריק זה בבעלות פרטית". כלומר, גם באלבר סברו שמדובר ברכב בבעלות פרטית ועל כן אין לי אלא להסיק שזו הגרסה שמסרו נציגי אלבר לתובעים. מכאן, בא אני למסקנה, כי גרסת נציג אלבר מחזקת דווקא את גרסת הנתבעים. חשוב לציין, כי בסוף דבריו לפרוטוקול אמר נציג אלבר כי החברה לא מתכחשת לאחריותה ואני מסיק מדברים אלה שאלבר רואה את עצמה כאחראית לנזק שנגרם לתובעים".

בן סימון קבע שאלבר, חברה שעוסקת בסחר ברכב, לקתה ליקוי חמור בכך שלא מסרה לרוכשים "טופס גילוי" כמתחייב בחוק, ומחדל זה מהווה נדבך נוסף לאחריותה.
לדבריו, "אי שימוש בטופס גילוי מהווה הפרת חוק לכשעצמה, אך מהווה גם הטעיה לפי חוק החוזים. "הטעיה" פרושה בין היתר אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. הדעת נותנת אפוא שאלבר הטעתה את התובעים בכך שגרמה להם לחשוב שמדובר ברכב פרטי ללא בעלות קודמת של חברה.

הוכחה נוספת להטעיה מצא הרשם בכתב ההגנה שהגישה אלבר, שבו נכתב "הנתבעת תטען כי על פי רישיון הרכב מופיע הרכב כרכב פרטי על כן היות הרכב בבעלותה של חברה אינו מונע מהרכב להיות רכב פרטי".

נושא נוסף שבו הוטעו התובעים הוא עניין התאונות הקודמות, ובסיכומם של דברים קבע הרשם בן סימון כך: "מכל המקובץ אני מגיע למסקנה כי התובעים אכן הוטעו על ידי אלבר ועל כן ראוי לקבוע שאלבר תפצה אותם בשיעור נזקם". אבל מאחר שהתובעים לא הציגו מחירון רכב להוכיח את טענתם לגבי ערכו, והסתפקו בהמצאת אישור של חברת הביטוח לעניין זה, הוא קבע פיצוי בסך 8,000 שקלים בלבד במקום יותר מ-11,000 ש"ח שנתבעו. בנוסף חויבה 'אלבר' לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

ת"ק 22373-09-15