היסטוריה בנורבגיה: חברת וולוו משאיות השלימה את שלב הניסויים והחלה בהפעלה סדירה של צי בן שש משאיות אוטונומיות מסדרת FH, אשר מובילות חומרי מחצבה מן המכרה ועד לרציף ללא מגע יד אדם.
מעבר לחשיבות הטכנולוגית שנובעת מהפגנת היכולת של יצרנית המשאיות השבדית, הדבר המעניין ביותר בפרויקט הזה הוא שוולוו לא מוכרת ללקוח שלה את המשאיות ואפילו לא משכירה לו אותן: היא גובה ממנו תשלום בהתאם לביצועים של הציוד שלה. כך הופכת וולוו משאיות מיצרנית רכב לספקית של שירות.
המיזם החדש שוולוו חשפה מתקיים במכרה בנורבגיה, שבו כורה חברת Brønnyy Kalk המקומית אבן גיר, טוחנת אותה לחומר בנייה, ומטעינה אותה לתוך אוניות צובר ייעודיות ברציף שסמוך למחצבה. עד היום הפעילו עובדי החברה צי משאיות בבעלות החברה. הנהגים הגיעו בכל מזג אוויר והסיעו את המשאיות בדרך המונוטונית שבין המחצבה – שם נכרה הגיר, ועד למטחנת הענק שממוקמת בסמוך לרציף הנמל הקטן, ואז את כל הדרך בחזרה. עובדי החברה תדלקו את המשאיות וגם טיפלו בהן ותחזקו אותן לפי הוראות השימוש, ובבוא יומן המשאיות נמכרו ובמקומן נרכשו משאיות חדשות. כל המודל הזה משתנה כעת לחלוטין, בתוך כדי כך שנהגי החברה הנורבגית מאבדים את מקומות עבודתם (או מועברים לעבודות אחרות).
היות שמדובר בסביבה מרוחקת וסגורה, שבה לא אמורים להסתובב בני אדם לא קרואים, המחצבה ונתיב הנסיעה אל הרציף נחשבים מקום אידאלי לצורך ניסויים במשאיות אוטונומיות, וזה בדיוק מה שהשבדים עשו: הם הפעילו את המשאיות לאורך תקופה באופן ידני, לאחר מכן העבירו את ההגה לידי המחשב בשעה שבתא הנהג יושב נהג אנושי של וולוו ומפקח על העניינים, וכעת העבירו את השליטה באופן בלעדי למחשב ולחיישניו.
לא מדובר באתגר פשוט: הסביבה אמנם מוגדרת, סגורה יחסית ומבודדת, אבל נתיב הנסיעה של המשאיות, לאורך כ-5 ק"מ לכל כיוון, ממש לא קל. הוא מתחיל בתוך מחצבה, בכל פעם במיקום אחר בהתאם להתקדמות החציבה, וכל אחת משש המשאיות מגיעה לנקודת ההטענה שנקבעת לה בשטח וממתינה עד שמפעיל אנושי של דחפור ענק יעמיס עליה את חומר המחצבה. מכאן ממשיכה המשאית באופן עצמוני בטיפוס לגובה של כ-100 מטרים מן המחצבה החוצה, ואז נכנסת למנהרה חצובה בהר, באורך של כ-3.5 קילומטרים. רוחב המנהרה כ-10 מטרים, גובהה כ-8 מטרים, והיא חצובה בשיפוע שמגיע בשיאו לכמעט 9 מעלות. ביציאה מן המנהרה פונה המשאית בחדות שמאלה וימינה, ואז נכנסת למנהרה נוספת, באורך של כ-800 מטרים שממנה היא יוצאת בסמוך למטחנה הענקית. בשלב זה המשאית צריכה להסתובב כדי להגיע למטחנה בתוך כדי נסיעה לאחור, ואז היא פורקת את מטענה הכבד אל פתח המטחנה.
באתר עצמו פעילות בכל עת שש משאיות אשר חייבות להיות מסונכרנות זו עם זו, והן פועלות מסביב לשעון ובכל מזג אוויר.
פרויקט מסחרי ראשון, ומהפיכה גדולה
לוולוו משאיות, שהיא חברה נפרדת מחברת המכוניות, יש כבר מספר פרויקטים של אוטונומיה, למשל בתחום החקלאי (איסוף קנה סוכר) והעירוני (איסוף אשפה), אלא שאלה עדיין מוגדרים כניסויים. כעת, לאחר חתימת העסקה המסחרית הראשונה שלה עם חברה עסקית, וולוו עברה משלב הניסויים לשלב ההפעלה והמכירות.
החברה הנורבגית, כאמור, לא קונה מוולוו משאיות ואפילו לא חוכרת אותן אלא משלמת לוולוו מחיר שנקבע מראש לכל טון חומר שעובד מנקודה לנקודה. לוולוו שמור יתרון בכל הקשור לתפעול ותחזוקת המשאיות, ובעזרת האוטונומיה והטלמטריה של החברה היא מסוגלת לזהות תהליכים מכאניים שעלולים להתפתח לתקלות ולמנוע אותן מבעוד מועד באמצעות תחזוקה מונעת.
"זהו צעד חשוב עבורנו", אומר ריימונד לנגפורד, מנכ"ל המכרה. "התחרות בענף קשה. אנחנו מחפשים ללא הרף דרכים לשיפור היעילות והפרודוקטיביות שלנו לטווח ארוך, ויש לנו חזון ברור של ניצול הזדמנויות טכנולוגיות חדשות ופתרונות דיגיטליים. חיפשנו שותף חדשני שאפשר לסמוך עליו ואשר חולק איתנו את המיקוד בקיימות ובבטיחות. המיזם האוטונומי יגדיל מאוד את כושר התחרותיות שלנו בשוק עולמי קשה".
קלאס נילסון, נשיא משאיות וולוו, אומר ש"צרכי התחבורה הגלובלית משתנים ללא הרף בקצב גבוה מאוד, והתעשייה דורשת פתרונות חדשים ומתקדמים. המטרה שלנו היא להוביל את הפיתוח של מוצרים ושירותים אשר יענו על האתגרים האלה".
