תפריט

אאודי TT קוואטרו קופה במבחן דרכים

מחול אחרון ופרידה: אאודי TT היא קרוב לוודאי נצר אחרון לשושלת מפוארת של מכוניות מרהיבות שגורמות לך לקנות אותן בעיניים ובלב, ולא מתוך שיקולים רציונליים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אחד הפרדוקסים הגדולים בעולם הרכב הוא "מכוניות קופה". כמעט כל אחד מתלהב ורוצה אחת כזאת לעצמו, ולמרות זאת לא תראו רבות כאלה על הכבישים. הסיבה פשוטה: הן ממש לא שימושיות. יש להן רק שתי דלתות, לרוב אפשר להסיע בהן רק נוסע אחד ואולי לדחוס גם שני גמדים למושבים אחוריים זעירים, תא המטען שלהן קטנטן ולא שמיש, שדה הראיה, בעיקר אחורה, דומה לזה שמקובל בנגמ"שים, וכמתבקש מפירוש המילה 'קופה' (חתוך) – הגג שלהן נמוך, מרחב הראש מצומצם, וכל אדם בגובה ממוצע ומעלה מתקשה להיכנס או לצאת מהן.

למרבה האבסורד, ככל שמכוניות קופה הפכו נדירות יותר כך גם גבר השימוש בתואר 'קופה' כדי לתאר תצורות מרכב שאינן באמת כאלה, וזאת מתוך שיקולים מסחריים ציניים. תחילה הוצמד התואר למכוניות האצ'בק סתמיות בגרסאות 3 דלתות, לאחר מכן נולדה תצורת "קופה 4 דלתות" (ואלה למעשה מכוניות סדאן עם גג מונמך ומשתפל שפוגע ברווחת ראשיהם של היושבים מאחור), ולבסוף הוגדרו כך יצירות המופת המזעזעות ב.מ.וו. X6 ומרצדס GLE "קופה". שיא שיאי זילות המונח 'קופה' נרשם כאשר אנשי רנו החליטו שהקהל מטומטם מספיק, והם הדביקו את צמד המילים "גראנד קופה" לגרסת סדאן של מגאן.

על רקע זה לא תתפלאו על ההתענגות שלנו על אאודי TT, שהיא בין מכוניות הקופה האמיתיות האחרונות שנותרו. העובדה שמדובר בדגם מובחן בפני עצמו, ולא כזה שנוצר כגרסת מרכב נוספת לדגם סדרתי אחר – עושה את TT לנדירה שבעתיים.

אאודי TT נולדה בשלהי שנות ה-90, שנים שבהן החלה להישמע שירת הברבור של קטגוריית הקופה אבל כמעט לכל אחת מיצרניות הרכב הגדולות עדיין היה דגם אחד שמילא את המשבצת הזאת. כיום, בעידן הקרוסאוברים, מדובר כבר בזן נדיר ונכחד, ולמרות זאת טרחו אנשי אאודי לשמר את היהלום שלהם ולבצע בו בשנה שעברה מתיחת הפנים קלה ואחרונה. TT המחודשת תישאר איתנו עד לשנת 2022 ואז תימוג אל בין דפי ההיסטוריה. השאלה שהצבנו לעצמנו במבחן זה פשוטה: "האם להכין את הממחטות?"

עוד ב-TheCar
נהיגה ראשונה: אאודי E-Tron קוואטרו
אאודי A6 החדשה במבחן דרכים
פולקסווגן גולף GTI פרפורמנס במבחן דרכים



עניין של עיצוב

עיצוב חיצוני הוא הערך החשוב ביותר במכונית קופה, ויש שיאמרו אפילו ששום דבר אחר לא חשוב. אאודי TT פשוט מצטיינת בסעיף הזה, וגם חמש  שנים לאחר השקת הדור הנוכחי שלה היא נראית רעננה ועדכנית כאילו שזה עתה יצאה מן הניילונים. קווי המתאר של הדור הנוכחי נולדו מתוך אבולוציה של TT המקורית, עם גג מעוגל שמתחבר לזנב קטנטן, גם הוא מעוגל, קו חלונות גבוה ואחיד, ותפיחות מעל לקשתות גלגלים מודגשות. מתיחת הפנים מסתכמת בנגיעות קטנות בלבד שעושות כבוד לעיצוב המקורי: השבכה עודכנה מעט כדי להתאים לקו המשפחתי הנוכחי – ולא הרבה מעבר לזה. גם לא צריך.

אז TT בת החמש אמנם כבר לא תחלץ מאיתנו את אפקט ה"וואו" שגרם לנו להתאהב בה לפני שני עשורים, ועוד יותר מכך לפני כעשור, אבל זאת בהחלט אחת המכוניות היותר מרשימות שמתגלגלות כיום על כבישי העולם. TT מסובבת ראשים בלי להיות צעקנית מידי, ועם כל הרעש שמסביבה זה הישג לא מבוטל בפני עצמו.

גם עיצוב תא הנוסעים מרשים, וזאת בזכות שילוב שיוצר תחושה ספורטיבית מחד ומינימלסטית מאידך. הדאש בורד כולל כמעט אך ורק את  פתחי האוורור הייחודיים, אשר מעוצבים כמו מפלטי מנוע של מטוס סילון ובתוכם משולב פיקוד בקרת האקלים. סביבת הנהג נקיה מעודף מתגים, נמצא שם רק את המינימום ההכרחי כשהוא מופנה לכיוון הנהג. בעידן של מסכי מגע דיגיטלים אשר גונבים את תשומת הלב ובדרך כלל נראים כאילו הודבקו כלאחר יד – מרענן ומשמח שמעצבי אאודי פטרו אותנו מעונשם.

 



במקום זאת, תצוגת המדיה, הניווט והתפעול מופיעות בתוך לוח מחוונים שהוא בעצם מסך דיגיטלי עם תצוגה משתנה ("וירטואל קוקפיט" בשפתה של אאודי), והשליטה במערכות מבוצעת באמצעות ממשק ה-MMI המוצלח, שממוקם בין המושבים. סידור כזה הרבה יותר נוח ובטיחותי לשימוש מאשר מסכי מגע שגונבים תשומת לב: מול הנהג מופיע רק המידע שנדרש לו, מה שמאפשר הסטת מבט מינימלית מן הכביש.

מעבר לכך, תא הנוסעים הוא בדיוק כפי שהייתם מצפים מאאודי, עם חומרים איכותים וביצוע הרכבה מוקפד מאד. תא הנוסעים גם הולם בדיוק את מה שהייתם מצפים לקבל במכונית קופה. מקום מספק לנהג ונוסע, מושב אחורי בלתי שמיש בעליל, ושדה ראיה מוגבלת לצדדים ולאחור, משל אנחנו יושבים בתוך צוללת. מזל שספויילר אחורי נשלף רומז לנו היכן מסתיים הזנב של המכונית.

 



בתנועה

השינוי המשמעותי שבוצע במתיחת הפנים הוא החלפת כל סדרת המנועים (למעט בגרסת RS הקיצונית) במנוע טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטר, והוא מוצע עם שלוש רמות הספק. בגרסה הבסיסית, עם הנעה קדמית, המנוע מספק 197 כ"ס. בגרסת הביניים, עם הנעה כפולה, מתקבלים 245 כ"ס, ואילו בגרסה החזקה ביותר – TTS – מספק המנוע הזה 306 כ"ס דרך ארבעת הגלגלים. כל המנועים חוברו לתיבת הילוכים חדשה עם מצמד כפול ושבעה יחסי העברה, אותה תיבה שמוכרת לנו מן הדגמים הספורטיביים האחרים של קבוצת פולקסווגן.

245 כ"ס ו-37.7 קג"מ הם נתונים מכובדים מאד, אבל TT קוואטרו – למרות מידות קומפקטיות – שוקלת 1,440 ק"ג, וזה קצת יותר מגולף GTI פרפורמנס מקבילה עם יחידת הנעה זהה. התוצאה היא אמנם מכונית מאד זריזה במציאות אבל כזאת שלא משדרת לנהג מסר מרשים במיוחד בתחום זה. המספרים היבשים מספרים על תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 5.2 שניות קצרצרות, מהר יותר מסיאט לאון קופרה שהיא מכונית חזקה יותר באופן משמעותי. אלא שזה גורם לנו לתהות קצת. נכון, להנעה הכפולה יש יתרון ברור בהצמדת הכוח לכביש בעת יציאה מן המקום, ובכל זאת זה נשמע – ובעיקר מרגיש – קצת יותר מידי אופטימי.

המסתורין, מבחינתי, נובע מ"תחושת היעדר התחושה בעת תאוצה". אל תבינו לא נכון: כאשר מגרדים את השטיח עם הדוושה מרגישים טוב מאד את הדחף בגב. אלא שהמנוע שקט ולינארי כל כך, בלי התפרצות כח, והעברות ההילוכים מהירות ומדוייקות כל כך – עד שכל הדרמה מתפוגגת, והסנסציה נעלמת. תחושה כזאת מוכרת לי גם מדגמים ספורטיביים נוספים של קבוצת פולקסווגן, וגם כאן מתקיים פער בין ה"אין דרמה" לבין הביצועים האובייקטיביים מול השעון. למנוע יש אמנם צליל גרגור נחמד אבל מעבר לכך פס הקול שלו אנמי, והוא לא כולל כבר את ה"נפיחות" בעת החלפת הילוכים. בידוד הרעשים טוב, אולי אפילו קצת יותר מידי טוב עבור מכונית ספורטיבית.

 


האקשן מתחיל בעת נהיגה על כביש מפותל, ובפניות אפשר כבר להרגיש את הדופק עולה. TT היא מכונית מהודקת וקשיחה, עם זוויות גלגול מינימליות ויכולת מצויינת לעקוב אחרי פניה. בסיס גלגלים קצר והיגוי מהיר וחד מאפשרים לה לתקוף סיבובים בנחישות, מבלי להפגין סימני מצוקה גם כאשר לוחצים עליה תוך כדי כך. רמת האחיזה גבוהה, וגם כאשר ממש משתדלים לדחוף אותה אל המגבלות – כח המנוע מועבר מהר לעבר הגלגלים האחוריים ומייצר אחיזה נוספת. כדי להגיע לתת היגוי צריך ממש להתאמץ ולנהוג בגסות וברשלנות.

המתלים של TT מתקשים להתמודד עם אספלט גרוע, הם קשיחים, וחוויית הנסיעה הופכת פחות נינוחה ויותר תזזיתיות. זה לא משהו שפוגם  בתחושת הביטחון של הנהג, והוא גם לא מפתיע אותו. TT מטפלת מהר מאד בכל פניה, ועושה את זה בקלות וללא דרמה. למרות התגובות החדות, התחושה המהודקת, וקצב התנועה המהיר – TT חסרה אפקט דרמטי שיעניק לנהג הרגשה כאילו שהוא נחוץ כאן כדי לנהוג. התחושה היא יותר של משחק מחשב מאשר של "מכונית לנהג".

מי שבהחלט מעורב במתרחש הן חוליות הגב: שילוב של קשיחות מתלים וצמיגים בחתך זעום של 35 עושים את TT למכונית לא הכי מתאימה לכבישים שלא סלולים בסטנדרט גרמני, והיא מגלה נטיה ברורה מידי לקופצנות תוך כדי כך שהיא מטלטלת את היושבים בה מעל מפגעי אספלט – עירוניים או בינעירוניים. די מפתיע שמכונית במחיר כה גבוה לא מתגלגלת על בולמים עם שיכוך משתנה אשר יכלו לרכך את המכה, תרתי משמע, בנסיעות שגרתיות.

 


בסוף היום

את אאודי TT צריך לשפוט בשלושה תיוגים. כמכונית קופה, TT עונה על הציפיות מעל ומעבר: זאת פשוט אחת המכוניות המרשימות והיפות ביותר שמתגלגלות בימינו על הכבישים. העיצוב שלה פוגם, כמקובל, בשימושיות, ובכל זאת – אחרי הילדים, לפניהם, או כשהם ממש קטנים  אפשר להסתדר איתה בחיי היום יום. חוצמזה – מי שמחפש שימושיות – שיקנה סטיישן.

תצורת 'קופה' לא אומרת בהכרח שמדובר במכונית ספורטיבית. אלא ש-TT קוואטרו קופה היא בהחלט מכונית מהירה עם יכולות דינמיות גבוהות, תגובות חדות ורמת אחיזה מרשימה – וכל נהג יכול למצות אותם בקלילות. אלא של-TT חסרה תקשורת עם הנהג דרך ההגה ודרך האזניים. היא פשוט "מבוייתת" מידי, וזאת אנטיתזה למראה המלהיב שלה.

 



התיוג השלישי, שנובע מסמל ארבע הטבעות, הוא "פרימיום", וזה מתבטא גם בתג מחיר של כ-370 אלף ש"ח. לטובת מחוזות אלה מתקבל תא נוסעים מרשים בעיצובו, בנוי היטב ואיכותי מאד, אבל ביחס למוצרי פרימיום אחרים, גם של אאודי, הוא כבר לא מספיק מפנק ויוקרתי – ודאי כאשר רושמים צ'ק כל כך גדול. וזה לא רק תא הנוסעים: ללא מתלים אדפטיביים נגזר על המשתמשים להתגלגל על כבישי ארץ הקודש  בקופצנות, מאד תמוהה ההחלטה שלא להקדיש כיוון חשמלי למושבים או אפילו בקרת שיוט (!), ומפרט הבטיחות כולל רק מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב (וגם זה רק בגרסת האבזור הבכירה והיקרה) עם מובילאיי בהתקנה מקומית. כשמדובר במכונית כל כך יקרה זה כבר מקומם, ולא מנחמת אותנו העובדה שאאודי לא השקיעה ושגם בחו"ל היא לא מציעה התרעת התנגשות עם בלימה אוטונומית.

בשורה תחתונה, מי שיבחר באאודי TT, כמו בכל מכונית קופה אחרת, יצטרך להתפשר. הסיבה לבחירה כזאת היא האמוציות שמתעוררות לנוכח עיצוב מרגש ולא שיקולי שימושיות או עלות-תועלת. בתחום המחיר הזה אפשר למצוא לא מעט מכוניות מהירות יותר, שימושיות יותר ומאובזרות יותר. מה שנדיר למצוא זה מכוניות שמסוגלות לסובב ראשים כמו TT, ושורת הסיכום, לכן, פשוטה: מה המחיר שאתם מוכנים לשלם תמורת החוויה הזאת. אה, ויש עוד משהו: כדאי מאד להכין את הממחטות לקראת היום שבו לא יהיו עוד אגדות כאלה.