חדשות רכב ותחבורה

70 שנות קסם: התערוכה שנכנסת לפרארי מתחת לעור

מוזיאון העיצוב של לונדון סוקר את 70 השנים הראשונות של מותג הרכב המפורסם, וכנראה גם הנחשק ביותר בעולם, בתערוכה מיוחדת. הצצה אל אנקדוטות היסטוריות ובעיקר אל אחת מאבני הבניין החשובות ביותר של המיתוס האיטלקי: העיצוב

מעט מאד מותגים, אם בכלל, הגיעו למעמד של 'פרארי'. לא חייבים להיות חובבי מרוצים או חולי הגה כדי להכיר את המותג האיטלקי האקזוטי, או את סמל הסוס המזדקר, ורוב בני האדם חושקים במכוניות שנושאות את הסמל הזה על אף שמעולם לא נהגו או ינהגו בהן.

 

 

אם תשאלו ילד בן חמש מה זאת "מכונית ספורט", או "איזו מכונית הוא רוצה שתהיה לו כשיגדל", סביר שללא היסוס הוא יאמר 'פרארי', אפילו אם מעולם לא פגש אחת במציאות או בתמונות. שם המותג האיטלקי הזה חזק ונחשק כל כך עד שסביר שכל ילד שמע אודותיו מבלי משים בשיחת מבוגרים כזאת או אחרת. המדהים באמת, אגב, הוא שמצב כזה התקיים כבר לפני שלושה וארבעה עשורים, הרבה לפני עידן המידע הנוכחי.

השנה יימלאו 70 שנים להקמת פרארי, וברחבי העולם כולו מתקיימים אירועים שונים לציון יום השנה. אחד המעניינים בהם, תערוכה ששמה Ferrari: Under the Skin, נערכת במוזיאון העיצוב של לונדון ומשכה אותי אליה כמו פרפר אל נר, שהרי הגשמת החלום של אנזו הייתה ברבות השנים למושא החלומות לא רק של מיליארדי אנשים, אלא גם לשלי.

עוד בדרך לשם לא יכולתי שלא להרהר בשאלות עמוקות שנוגעות לאהדה העצומה לה זוכה פרארי בעולם. מה עשה אותה  למותג כה נחשק? האם אלה המוצרים – מכוניות ספורטיביות מעוצבות בעיצובים אייקונים? זה ברור. עשרות שנים של הצלחות על מסלולי המרוצים? ללא ספק. "אנשים נכונים" שקנו את המכוניות? זה בוודאי הוסיף. אבל הסיפור המלא של פרארי מורכב ודאי מהרבה יותר רכיבים. אגב, כארגון, כחברה, מדובר בהישג מיוחד היות שאנזו פרארי, בשונה מיזמים אחרים בתעשיית הרכב, בכלל לא התכוון "לייצר את המכונית הטובה ביותר" או "לשנות את העולם" אלא פשוט למכור מכוניות כדי שיוכל להוסיף ולהתחרות על מסלולי המרוצים.

בתחום הזה, אגב, ההצלחה לא הייתה כה מרשימה והעולם לא הכיר את השם פרארי בזכות הישגיו על המסלול. הוא אמנם זכה למספר הצלחות כנהג של אלפא רומיאו, אבל מעולם לא התקרב להישגים של גדולי הנהגים בדורו כמו נובלארי, אסקארי ופאנג'יו. זה לא הפריע לו לשאוף להיות האיש המהיר ביותר על המסלול, ולצורך זה לפתח מכונית משלו.

 

 

בדיעבד קשה לקבוע אם ביצועים, או טכנולוגיה, הם המרכיב החשוב ביותר בהצלחה של פרארי או אולי בכלל העיצוב של המכוניות, אבל אי אפשר להמעיט בחשיבות של האסטטיקה שמוקרנת מהן. נושא זה היה אמנם פחות קריטי מבחינת אנזו בתחילת הדרך, אבל הפך למרכזי בהמשך, וההצלחה הגיעה בזכות מעצבי העל פנינפארינה, וגם ג'יוגארו, ברטונה, פיוראבנטי ועוד. במקביל, שמעם של מעצבי הרכב האיטלקים יצא למרחוק בזכות יצירות האמנות המוטורית שבראו עבור פרארי.

התערוכה הלונדונית מציגה למבקרים בה זווית ראיה מרתקת אודות ההתפתחות המקבילה בין פרארי כחברה ובין מה שעמד מאחורי הקלעים בעיצוב הדגמים, בעיצוב תעשייתי בכלל, ובהתקדמות הטכנולוגית לאורך השנים. לצורך כך בחרו אוצרי התערוכה למקד את התצוגה בתחנות ספציפיות בזמן.

 

 

שונאי מוזיאונים יכולים להירגע כבר כעת: לא מדובר בתערוכה שגרתית שגודשת אולמות בעשרות מכוניות זו לצד זו. למען האמת תוכלו בסך הכל לשטוף עיניים רק עם כ-20 דגמים שונים של פרארי, שנתרמו לטובת התערוכה מאוספים שונים. מה שחשוב יותר הוא שהליקוט נעשה במקצועיות כך שכל מכונית תספר סיפור היסטורי חשוב ותייצג תקופה ותפישה, ואילו החיבור של כולן יחד יוצר את הסיפור המלא של התפתחות גם מבחינה עיצובית וטכנולוגית ובעיקר כמותג וסמל. בין לבין מוצגים בתערוכה מסמכים רבים, אבות טיפוס, ומכלולים שנשלחו ללונדון ממוזיאון פרארי במראנלו, איטליה.

את המבקרים מקדמת בכניסה רפליקה של 125S, שהייתה המכונית הראשונה שפרארי בנה תחת שמו. לצידה מוצג מנוע ה-V12 בנפח 1.5 ליטר בלבד שייצר הספק של 115 כ"ס אבל הספיק בשעתו כדי לעלות את פרארי על מסלול ההצלחה, ולהניע את המסע של אנזו לתהילה.

זהירות ספויילר: המנוע הזה מספק פחות סוסים מכפי שמספקים כיום מנועי מכוניות משפחתיות ממוצעות, אבל מה שהרבה יותר חשוב זה שהוא היה חדשני לתקופתו והוא מייצג גם את הזינוק הטכנולוגי שחל בינו לבין פצצת הטכנולוגיה שמוצגת בקצה האחר של התערוכה: המנוע ההיברידי של 'לה-פרארי'.

מרשימים לא פחות השרטוטים המקוריים של המכונית והמנוע, וזאת עדות לימים שבהם מכוניות לא רק שנבנו אלא גם תוכננו ביד ולא באמצעות רובוטים או מחשבים.

 

 

המחשה מדהימה נוספת לאופן שבו תכננו מכוניות באותן שנים מוצגת באולם סמוך בדמות דגם עץ של פרארי 356P. במבט ראשון נדמה שמדובר בדגם שנבנה על ידי אדם מוכשר עם יותר מידי זמן פנוי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות פרארי. אלא שזהו דגם שנבנה בסדנה של פנינפארינה כחלק מתהליך העיצוב של המכונית, ועל שלד העץ ריקעו מגליונות פלדה את חלקי הגוף לשבלונה של אב הטיפוס. השלב הזה בתהליך היצירה מיוצג על ידי מרכב של 250LM שתלוי ממעל ועליו סימני ריקוע.

רק שנים לאחר מכן עברה תעשיית הרכב להשתמש בחימר לצורך פיסול העיצוב הראשוני, ועל רובוטים או מדפסות תלת מימד איש עדיין לא יכול היה לחלום. ממילא, גם אם היו אמצעים כאלה בשעתו ייתכן שהם היו נתפשים כמנוגדים לגישה לפיה מכונית היא יצירת אמנות שנוצרת תחת יד אמן, ולא מוצר תעשייתי.

נוסף להצצה המרתקת אל תהליכי ההתפתחות הטכנולוגיים אפשר לחזות בדגמים ובעיצובים אייקוניים ובכאלה שעשו את פרארי, עוד בשנות השישים של המאה הקודמת, לסמל תרבות. מיותר להזכיר שידוענים רבים – החל מכוכבי קולנוע וזמרים מפורסמים ועד לשליטי מדינות (בהם, למשל, השאה של איראן) – רכשו ונהגו במכוניות מתוצרת פרארי. בתערוכה מוצג קומץ מהן, החל ב-250GT קבריולה משנת 1957 ועד ל-F40 אדומה עם הכנף האחורית המתריסה והבלתי נשכחת.

כמה מן המכוניות יחידות במינן, בהן '166MM בי קולור' משנת 1950 שעוצבה בסדנת טורינג, ו'טסטהרוסה ספיידר' שיוצרה באופן מיוחד ובלעדי עבור איל התעשייה ומבעלי פיאט – גי'אני אניילי. מכונית זאת ספציפית נמכרה לפני מספר שנים בסכום אסטרונומי והיא מזכירה גם שאנשי פרארי שמחו בעבר, וישמחו גם בעתיד, להגשים את החלומות של מי שהפרוטה או הביטקויין נמצאים בחשבון הבנק שלהם עם יצירות חד-פעמיות ובלתי נשכחות.

 

 

היסטוריית המרוצים המפוארת של פרארי מיוצגת על ידי פרארי 500 משנת 1952, שמאחורי ההגה שלה זכה אלברטו אסקארי בשישה מרוצי גרנד פרי, 250 SWB GT של סר סטרילנג מוס האגדי, וגם דגמי ומנועי פורמולה 1 משנות האלפיים. אגב, מיצג מעניין שקשור לספורט מוטורי מתאר את ההתפתחות של קסדות עם סדרת קסדות שבהן נעשה שימוש החל משנות החמישים של המאה הקודמת. הראשונות בסדרה נראות קצת כמו קסדה של פועל בניין, והאחרונות הן  קסדות-על שבנויות מסיבי פחמן, מותאמות לנהג באופן אישי, ומוחלפות לאחר כל מרוץ.

 

 

אולי לא כדאי לטוס חמש שעות עד ללונדון רק כדי להגיע לתערוכה הספציפית הזאת, שהרי המוזיאון במראנלו קרוב יותר. אבל למי שמגיע ללונדון לפני ה-15 באפריל השנה מאד מומלץ לפנות זמן בין פיינטים של בירה, כדורגל אנגלי ושופינג ברחוב אוקספורד, ולהציץ אל מתחת לעור של פרארי.

 

 

 

כך מגיעים

תחנת הרכבת התחתית הקרובה ביותר למוזיאון היא High Street Kensington אליה ניתן להגיע ב-Circle Line (הקו הצהוב) או ב-District Line (הקו הירוק). המוזיאות נמצא במרחק של כ-10 דקות הליכה מתחנת הרכבת.

כתובת
The Design Museum
224-238 Kensington High St, London W8 6AG

שעות פתיחה:
המוזיאון פתוח בכל יום בין השעות 10:00 ל-18:00. מועד הכניסה המאוחר ביותר הוא 17:00

מחירים:
מבוגר –  18 פאונד
ילד עד גיל 15 – 9 פאונד
ילדים מתחת לגיל 6 – חינם
כרטיס משפחתי (2 מבוגרים +3 ילדים) – 41 פאונד
ערכת מולטימדיה – 3 פאונד לאדם

פרטים נוספים באתר התערוכה

 

צילומים: אופיר דואק, יח"צ