הפוקוס נחתה כאן בדורה השלישי ברבעון השלישי של 2011 וזכתה בן לילה להצלחה היסטרית שהפכה אותה ב-2012 למכונית הנמכרת בישראל ובהפרש ניכר, אך ב-2013, לנוכח מתחרות חדשות ובמיוחד לאור תלונות שהחלו לצוץ על תפעול תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמדים ותקלות חוזרות ונשנות בה, חלה ירידה משמעותית בביקושים. בעקבות כך, במהלך 2014 היבואנית דלק מוטורס הפסיקה, באופן לא רשמי, את השיווק למשך יותר משנה.
כעת, רגע לפני סוף 2015 ואחרי שפורד התדרדרה מהמקום השני בטבלאות המכירות ב-2012 למקום ה-23 השנה – ירידה של כ-90 אחוזים בהיקפי מכירות המותג, בדלק מוטורס החליטו לעורר את האליפסה הכחולה עם בליץ של ארבעה דגמים חדשים ומחודשים שנחתו כאן בתחילת החודש.
הבשורה הגדולה ביותר היא פוקוס מחודשת אחרי מתיחת פנים המצוידת במנוע 1.5 טורבו חזק המפיק 150 כ"ס (1.6 אטמוספרי עם 125 כ"ס בעבר) וחשוב מכך – תיבת הילוכים אוטומטית רגליה פלנטרית במקום תיבת ה"פאוור שיפט" שגרמה ללקוחות צרות. האם זה מספיק כדי להתפקס שוב על מרכז הבמה?
מתרשמים
על אף שהפלגה מאירופה לישראל אורכת לא יותר משבועיים, לקח לגרסה מתוחת הפנים של הפוקוס כמעט שנתיים להגיע לארץ הקודש.
השינויים העיצוביים לא מאוד גדולים ומתמקדים בפרונט שקיבל את הקו העיצובי הנוכחי של החברה עם סבכה טרפזית ענקית בהשראת אסטון מרטין, פנסים בעיצוב מעודכן עם תאורת יום ומכסה מנוע שקיבל תפיחת כוח נאה במרכזו.
בצדודית השינויים הרבה יותר מינוריים ומתמקדים בחישוקי גלגל בעיצוב שונה וגם מאחור השינויים הם קלים ומסתכמים בשינוי קל בפריסת הפנסים.
בסך הכל, גם בשלהי 2015 הפוקוס היא מכונית נאה למדי, אבל מתיחת הפנים לא הצעירה אותה מספיק ולמרות הפרונט החדש (שכבר מוכר יותר משנתיים בשוק המקומי מהפיאסטה) היא די נעלמת בהמון בין עשרות אלפי פורד פוקוס שנעות על הכבישים.גם השינויים בתא הנוסעים לא קיצוניים אבל ניכר כי מעצבי החברה קראו את הביקורות על המראה המצועצע והרובוטריקי של הדשבורד ובמסגרת מגבלות התקציב עיצבו מחדש את הקונסולה המרכזית ועידנו את המראה הכללי על ידי ארגון מחדש וצמצום מספר המתגים.
איכות החומרים הייתה ונשארה טובה, אפילו מאוד, המושבים הקדמיים (לפחות ברמת הגימור טיטניום של רכב המבחן) תומכים ונאים למדי אך הגיל בהחלט ניכר והסך הכל הכללי מעט קודר מדי ולא ממש מזמין.
תנוחת הנהיגה ראויה והמרווח בשורת המושבים הקדמית טוב, אך הדשבורד המסיבי מעניק תחושה מעט אינטימית מדי עם חלקי הפלסטיק שמתאימה יותר למכוניות ספורט קטנות מאשר למשפחתיות.
בשורת המושבים השניה המרווח סביר אך לא מעבר לזה ופחות טוב ביחס למה שניתן למצוא במרבית המתחרות שלה כיום.
כשהדור השלישי של הפוקוס נחת בארץ בשלהי 2011 רמת האבזור הנדיבה הייתה אחד הקלפים החזקים של המשפחתית מבית פורד, אבל בשנים שחלפו מאז המתחרים יישרו קו ובמתיחת הפנים הפוקוס לא פותחת הפעם פער. המפרט לא השתפר וברמת הבסיס, טרנד, בסעיפים מסוימים אף ירד.
עם זאת, יש לברך על תוספת חשובה ביותר של מערכת בלימה אוטומטית במקרה חירום במהירות עירונית ובנוסף ניתן למצוא כאן מערכת בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, גלגל הגה מצופה עור ומערכת מולטימדיה מבוססת אנדרואיד ורבת פונקציות כולל WAZE מובנה ומצלמת רוורס בהתקנה מקומית.
במבט ראשון המערכת, שכוללת מסך 9" גדול, נראית מרשימה מאוד אך עד מהרה הרושם הראשוני מתחלף באכזבה מממשק התפעול המאוד לא ידידותי, מאיכות הסאונד וקליטת הרדיו הבינוניות ומתחושה כללית של מוצר זול, לא לגמרי מבושל וכזה שספק אם ישרוד את תוחלת חיי הרכב.
נפח תא המטען לא השתנה ומציג שטח אחסון מתחת לממוצע בקטגוריה עם 316 ליטרים בגרסת ההאצ'בק, 421 ליטרים עם מפתח הטענה לוקה בחסר בסדאן ו-476 ליטרים בגרסת הטורר (סטיישן) השימושית.
נוהגים
יכולות האצה של גרסאות ה"ליסינג" של הפוקוס אף פעם לא הלהיבו במיוחד ועל אף שהגרסה שלפני מתיחת הפנים לא הרגישה עצלה כמו שני הדורות הראשונים, לפחות בזינוק מהמקום הפוקוס נשארה במרבית המקרים מאחור. כעת הדבר משתנה ועם מנוע טורבו המפיק 150 כ"ס ומומנט של 24.4 קג"מ, המשפחתית של פורד הופכת לאחת המשפחתיות העממיות הזריזות שבנמצא. אמנם הגיר האוטומטי הפלנטארי החדש שמחליף את התיבה כפולת המצמדים הבעייתית מעט מסרס את עדר הסוסים והעברות ההילוכים החלקות שלו מקטינות את הדרמה, אך אין ספק שגם בזינוק מהמקום, גם בהאצות ביניים וגם בכבישים הרריים הדחף של הפוקוס יותר ממשכנע.
למרות מעבר לחישוקי גלגל עצומים בקוטר 18" (ברמת הגימור טיטניום הגבוהה של רכב המבחן) הפוקוס עדיין מתמודדת היטב עם איכות הסלילה הארצישראלית ומציגה במרבית סוגי הכבישים ומהירויות הנסיעה עבודת מתלים ראויה המתבטאת בנוחות נסיעה טובה. כמו כן, בידוד רעשי הכביש והרוח מוצלח למדי והודות להילוך סופי עם יחס העברה ארוך בשיוט, ב-110 קמ"ש המנוע מסתובב ב-2000 סל"ד ומשמיע צליל חרישי בלבד.
הפוקוס הציגה בכל דורותיה יכולות דינמיות גבוהות ואיכויות ניהוג שקרצו לחובבי ההגה. במתיחת הפנים האחרונה הפוקוס נטשה את ההגה עם התגבור ההידראולי ששימש את גרסת ה-1.6 והחליפה אותו בהגה בעל תגבור חשמלי.
למרות שבדרך כלל אנו מעדיפים תגבור הידראולי, במקרה זה ההגה החשמלי טוב בהרבה ומציג משקל נכון יותר ופעולה מדויקת יותר מההגה של הפוקוס שלפני מתיחת הפנים, אך לטעמנו ה-TURN IN הראשוני שלו לא מלהיב במיוחד ומעט פוגם במכלול כשהכביש מסתלסל.
אין ספק שההחלטה לצייד מכונית משפחתית כמו הפוקוס בצמיגי קונטיננטל קונטי ספורט ברחוב 235 ובחתך 40 זאת הגזמה פראית ורמת האחיזה שלהם פשוט מוחלטת בכל מהירות שפויה ואף מעבר לכך. יחד עם שלדה מאוזנת מאוד וזוויות גלגול מתונות ללא ספק מדובר באחת המשפחתיות המהנות ביותר לנהיגה.
עם זאת, הגיר האוטומטי מעט מפריע לחוויה, לא תמיד מוריד הילוכים כשצריך ומצויד באפשרות תפעול ידני לא נוחה ואיטית מדי. בקרת היציבות מכוילת היטב, לא ממהרת להתערב וקשה למצוא סיבה לנתק אותה, אך מי שיתעקש לעשות זאת יצטרך לנדוד בין תפריטים במחשב הדרך של הרכב.
בסיכום החלק הדינמי ניתן לקבוע שעם יכולות ניהוג מצוינות ומנוע עוצמתי כעת יותר מתמיד הפוקוס תקורץ לחובבי הנהיגה שחייבים רכב משפחתי.
כמו בהרבה מנועי טורבו, צריכת הדלק מושפעת מאוד מאופי הנהיגה ובעוד שבמוד רגוע הצלחנו לרשום ממוצע של כ-13.5 קילומטרים לליטר, כשעברנו למוד אטרף מחוג הדלק זז במהירות ומחשב הדרך דיווח על 8 קילומטרים לליטר.
מסכמים
עם מנוע עוצמתי חדש, מערכות בטיחות מתקדמות, שדרוג במראה הפרונט ובעיקר תיבת הילוכים קונבנציונלית, לפוקוס יש על הנייר את מה שצריך כדי לחזור ולהפוך ללהיט בשוק המקומי, אך צריך לזכור שהמתחרות גם השתנו וכיום רמת האבזור שלה כבר לא בולטת לטובה, המרחב הפנימי פחות נדיב מזה של מובילות הסגמנט והעיצוב מעט שקוף מדי.
אבל מעל לכל, אחרי יותר משנה של היעדרות מוחלטת מהשוק שהעצימה את התדמית הבעייתית שדבקה בה ואחרי שבתוך 3 שנים הפוקוס איבדה מעל 60 אחוז מערכה בשוק היד השניה (פוקוסים מליסינג מודל 2012 נמכרות היום במחירים שבין 45-52 אלף שקלים), אין מנוס מלקבוע שלמרות השינוי המשמעותי בקרביים, הפוקוס המחודשת לא נראית שונה מספיק כדי להתחיל מחדש מדף חלק וסביר להניח שמנהלי ציים, התקועים היום עם מלאים אדירים של פוקוס משומשות, יחשבו יותר מפעם אחת, למרות החלפת התיבה הבעייתית, אם לתת לפוקוס צ'אנס נוסף.
החבר'ה בדלק מוטורס שתמיד ידעו לקרוא היטב את השוק המקומי ניסו השבוע להקדים תרופה למכה והכריזו על הארכת תקופת האחריות לתיבות ה"פאוור שיפט" ללא פחות מעשר שנים. האם זה יתרום לשיפור ערך הגרט שלהן ולאמון של חברת הליסינג בהן? מוקדם לדעת.
בכל מקרה, על אף שהפוקוס המחודשת טובה מתמיד, גם אם שמים בצד את צרות העבר, הדור השלישי נמצא איתנו כבר יותר מחמש שנים ועם תג מחיר המיישר קו עם שוק הציים של החל מ-128 אלף שקלים לגרסאות ההאצ'בק והסדאן ו-130 לגרסת הסטיישן הפופולרית (שבעבר נמכרה במחיר זהה והיוותה יותר מ-50 אחוזים מסך המכירות) ו-133-135 אלף שקלים לרכבים ברמת הפאר הגבוהה, לדעתנו לא בטוח שהחבילה שהיא מציעה אטרקטיבית מספיק.
צילומים: נעם וינד
