שני מחקרים חדשים של מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני מגלים ירידה במספר הנהגים השיכורים לעומת עליה במספר הנוהגים תחת השפעת סמים. בדמו של כמעט אחד מכל ארבעה נהגים נמצאו סמים או תרופות שעשויים להשפיע לרעה על הבטיחות
בשעה שוועדה בינמשרדית ישראלית מתאמצת לקבוע כללים לבחינת ההשפעה של שאריות מריחואנה בדמם של נהגים על בטיחות הנהיגה, ולהגדיר מחדש את תקנות החוק שקובעות מתי נהג עובר או לא עובר על החוק לאחר שימוש בסמים קלים, מפרסם השבוע מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני שני מחקרים מדאיגים אודות אותו הנושא.
החדשות הטובות שמגיעות מוושינגטון הן שקמפיין ארוך שנים שמבוצע בארה"ב במטרה להיאבק בתופעת הנהיגה בשכרות מניב תוצאות חיוביות, פחות נהגים נוהגים תחת השפעה והכבישים הופכים בזכות זאת לבטוחים יותר.
החדשות הרעות הן שהשימוש בסמים קלים מסוג מריחואנה, ובתרופות מרשם אשר פוגמות בכושר הנהיגה, נמצא במגמת עליה. חדשות אלה וגם אלה עולות משני מחקרים חדשים שמוגדרים על-ידי המינהל האמריקני כ"פורצי דרך".
מן המחקר הראשון עולה שמספר הנהגים האמריקנים שבדמם נמצא אלכוהול ירד בכ-30% מאז שנת 2007 ועד לשנת 2014, ובשיעור מרשים של יותר מ-75% מאז הסקר הראשון שבוצע בנושא זה, בשנת 1973.
עם זאת, באותו סקר התגלתה עלייה גדולה ומדאיגה מאד במספר הנהגים שנוהגים תחת השפעת מריחואנה או סמים לא חוקיים אחרים. התוצאות בהחלט עלולות להפחיד: הסקר מצא שבדמו של כמעט אחד מכל ארבעה נהגים נמצאו סמים או תרופות שעשויים להשפיע לרעה על בטיחות הנסיעה.
"סקר צד הדרך" של המינהל נערך חמש פעמים במהלך 40 השנים האחרונות, וזהו סקר התנדבותי לגמרי שבו נאספים הנתונים מנהגים בעילום שם, ומבלי שעלולה להיות מופעלת כלפיהם אף סנקציה.
הנתונים נאספים בעשרות מקומות שונים ונפרדים ברחבי ארצות הברית, ורק מנהגים שמוכנים לענות על שאלות ולבצע בדיקות נשיפה ודם.
הסקר האחרון, כאמור, מצביע על המשך מגמת הצניחה של שימוש באלכוהול: כשמונה אחוזים מהנהגים שנבדקו בשעות הלילה של סופי נמצאו עם כמות כלשהי של אלכוהול ב"מערכת" שלהם, ורק אצל מעט יותר מ- 1% נמצא 0.08 אחוזי אלכוהול בנשיפה (שהוא השיעור החוקי ברוב מדינות ארה"ב), או למעלה מכך. נתון זה מייצג ירידה של כ-30 אחוזים יחסית לסקר הקודם אשר בוצע בשנת 2007, וכ-80 אחוזים יחסית לסקר הראשון שנערך בשנת 1973.
לעומת זאת, שיעור הנהגים שמשתמשים בסמים או בתרופות מרשם שמשפיעים לרעה על הבטיחות, בקרב אותה אוכלוסיית "נהגי סוף שבוע בשעות הלילה" שנבדקה, עלה מ-16.3 אחוזים בשנת 2007 ל-20 אחוזים בשנת 2014. מספר הנהגים עם מריחואנה (או שרידי סם) ב"מערכת" שלהם זינק בכמעט 50 אחוזים.
אל תשתה לי חשיש
הסקר השני, שאותו מתארים אנשי מינהל הבטיחות כסקר הגדול ביותר מסוגו שנערך אי פעם, נועד לבחון האם שימוש במריחואנה על ידי נהגים מגדיל את הסיכון לתאונות.
באופן די צפוי גילה הסקר שהמשתמשים במריחואנה נמצאים בסיכון גבוה יותר למעורבות בתאונות, אלא שלא רק, או לא בהכרח, בגלל עצם השימוש בסם.
הסיכון המוגבר, קובעים עורכי המחקר, עלול להיגרם גם בגלל שהמשתמשים במריחואנה נמצאים ממילא בקבוצות בסיכון גבוה יותר לתאונות – בין אם הם משתמשים או לא משתמשים בסמים ברגע נתון.
חשוב להדגיש לא רק את עצם האמירה, אלא לשבח באופן ספציפי את הכנות וההוגנות של עורכי המחקר שלא התפתו לפרסם רק את כותרת המימצא – כמקובל במקומותינו – אלא גם להסביר את ההקשר של הנתון הזה.
אנשי מינהל הבטיחות מדגישים שהמשתמשים במריחואנה הם במקרים רבים מן הממוצע גברים צעירים, כלומר שמראש מדובר בקבוצה ברמת סיכון גבוהה.
המחקר נערך בוירג'יניה ביץ', וירג'יניה, ארה"ב, ובו נאספו נתונים של יותר מ-3,000 נהגים שהיו מעורבים בתאונות במהלך כ-20 חודשים. כקבוצת ביקורת שימשו 6,000 נהגים אחרים שלא היו מעורבים בתאונות.
המחקר מצא שנהגים ששתו מעל הגבול החוקי של 0.08 אחוז אלכוהול הגדילו את ההסתברות לתאונה פי ארבעה יחסית לנהגים שלא שתו, ואצל נהגים שבנשיפתם נמצאה רמת אלכוהול של 0.15 אחוזים או יותר גדל הסיכון פי 12.
כאמור, המינהל הפדרלי האמריקני טוען שמדובר במחקר המבוקר ביותר והמדויק ביותר מסוגו שנערך עד היום כמחקר שטח.
מחקרים אחרים, אשר בוצעו באמצעות סימולטורים לנהיגה ובדיקות רפואיות מצאו ששימוש במריחואנה ברמות גבוהות מספיק מגדילה את הסיכון הבטיחותי, וזה כמובן לא מפתיע.
מנגד, תומכי הלגליזציה של מריחואנה טוענים שאופן ההשפעה שלה על רמת הנהיגה שונה מן ההשפעה של אלכוהול, ושני הצדדים מסכימים על-כך שנדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את רמות הסם המסוכנות, ואת הדרכים הנכונות להגדיר את שיטות הבדיקה.
