צילום: דובי זכאי
חום יולי אוגוסט יפנה במהרה מקום לסתיו, ובין הסימנים המעודדים אפשר למנות את גדודי העננים שמתכנסים לעת ערב, משייטים לאיטם ונראים ברורים וקרובים.
גם השמש מכנסת עצמה, שוקעת מידי יום בנקודה דרומית יותר, נפרדת באיטיות מן היום החם במחול צבעים ונושקת לשולי הענן בזהב רך.
צינת בוקר דוחקת את צינת המזגן אבל כדי לחוש את הסתיו באמת יש להמתין למבשר האמיתי שלו – לחצבים שמזדקרים מתוך היובש ומרעננים את הנוף בפריחה לבנה.
הזמן שבו מנידים אלה את גבעוליהם בניסיון להניס את הקיץ הוא הסימן שלנו לצאת ולתור אחריהם, כאילו גם אנחנו מנסים לעודד ולזרז את בוא הסתיו.
בצל ענק שטמון עמוק באדמה הוא מאגר המזון של החצב, ובשולי הקיץ עולה מתוכו גבעול מעוטר בתפרחת לבנה, כמטר גובהו.
פרחי החצב מסודרים בקבוצות ונפתחים מלמטה כלפי מעלה, צבעם הלבן בוהק לנוכח יובש הקיץ הדהוי.
שמו של החצב לקוח מן השורש ח.צ.ב, מלשון חציבה, וזאת היות שהגבעול שלו מפלח גם אדמה קשה ויבשה ואפילו סלעים (תופעה מיוחדת זו אפשר לראות בהר הקפיצה אשר ליד נצרת).
במקומות שונים מתהדרים חצבים בפריחה צפופה, מנידים את גבעוליהם בתפילה חרישית כמתפללים בקבוצה.
בשנים קודמות חזינו בפריחת חצבים נפלאה סביב חירבת קרתא אשר ליד העיר עתלית: בין שרידיו של מיצד עתיק אשר סייע בעבר להגנת מבצר עתלית הם צומחים במושבה צפופה ומקיפים עצי חרוב כפופי נוף, עצים שנראים כאילו הזחילו אותם רוחות הים החזקות על האדמה משל היו שרכים רכים.
השנה עשינו את דרכנו אל חירבת קרתא ונדמה היה לנו שנכונה לנו אכזבה: חצב בודד, נאה, מתהדר בגבעול ארוך וקצהו שזור בפרחים לבנים קידם אותנו בתחילת העלייה, אולם כל אחיו לא נראו בסביבה.
כמה דקות לאחר מכן, כאשר התרגלו העיניים לתאורה החזקה, מצאנו חצבים רבים, אם כי עדיין לא באותה כמות כמו בשנה שעברה.
סינון ראשוני
את מיצד קרתא הקימו הצלבנים במאה ה-12 במוצא נחל אורן כמבוא לכניסה אל מבצר עתלית הגדול. זאת הייתה נקודה מבוצרת שנועדה לסייע בהגנת המקום ועוברי האורח מפני שודדי דרכים, כמו גם לבצע סינון ראשוני של הבאים למבצר.
הצלבנים בני מסדר הטמפלרים, שבנו את המבצר, קראו למיצד הזה 'לה דטרואה', וכיום מוליך אליו שביל הליכה עם סימון שבילים כחול אשר מסובב את המטייל בין מערות חצובות בכורכר, חפיר עמוק שהגן בשעתו על המיצד ושרידי מבנים.
השביל מתפצל אל שביל אחר שמטפס אל מרפסת תצפית שהוקמה לזכרה של לימור, בת משפחת ג'יניאו, ממייסדי מפעל המלח של עתלית.
כאשר מביטים מערבה נגלה יפי הים במלוא עוצמתו על גווני הטורקיז ומשברי גליו הלבנים.
מבצר עתלית עצמו, אשר מוחזק כיום בידי הצבא ולכן לא פתוח למבקרים, היה המאחז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל לפני שגורשו מכאן סופית בידי הממלוכים, ועד היום זאת עדות מרשימה לאותה תקופה, שבה נעים לחזות ממרומי מרפסת התצפית.
כך מגיעים: נוסעים מדרום או מצפון על כביש 2 (ת"א-חיפה) ויורדים מערבה במחלף עתלית לכיוון העיר עתלית.
ממזרח לכביש, לפני מסילת הברזל, נמצאת חניה גדולה וממנה יוצא שביל הליכה לכיוון החורבה. אפשר להגיע גם דרך 'חורשת לימור' אשר נמצאת ממזרח לאתר, אליה מגיעים מן הכניסה לעתלית מיד לאחר תחנת הדלק, ומשם פונים אל מדרגות שנמצאות בקצה המערבי של החורשה.
חבל להחמיץ: מראות שקיעה מן המרפסת מול המבצר והים.
בסביבה: בלב אתר מחנה המעפילים בעתלית נמצאת אניית מעפילים גדולה ובתוכה מוצג מיצג אור קולי מרשים. המוזיאון כולו מוקדש לתקופת ההעפלה ומציג את סיפורן של חלק מאניות המעפילים. 04-9842913. (הכניסה בתשלום).
עוד חצבים בסביבה: בכניסה לבית ספר שדה מעגן מיכאל, לפני בית הקברות המוסלמי.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
