כומר מזיע, נושא מספר רב של שקיות ניילון מלאות במוצרים שרכש בשוק הסמוך הגיע אל שער הברזל של הכנסיה ושלח חיוך מתנצל. הוא הניח את מטענו הכבד, חיטט בכיסי גלימתו השחורה ושלה משם מפתח ענק שבאמצעותו פתח את הדלת הכבדה.

אפלולית נעימה וצוננת מילאה את הכנסייה העתיקה וקרן אור בודדת נשלחה מחלון גבוה, צובעת את האפלה בצבעי זכוכיות הויטראז' העליזים.

האורות הודלקו והניסו את האפילה, מאירים עמודי אבן גבוהים וכתלים עתיקים, ומנורה ענקית שמשתלשלת מן התקרה הוארה באור של זהב.
שרידי הצללים השחורים נדחקו וחלל הכנסייה נראה כאילו הוא נמלא בקדושה כאשר נרות רבים הודלקו וצליינים ממזרח אירופה החלו לגדוש את האולם תוך שהם פוסעים לתוכו בשקט, מצטלבים וממלמלים דברי תפעילה. הכומר ניגש אלי, הצביע על המנורה הענקית שתלויה מן התקרה ולחש: "המנורה נתרמה על ידי קהילה ביוון, וזהו העתק של המנורה הגדולה שבכנסיית הקבר".

מפה לשם החלה הכנסיה להתמלא בקולות של נשים, מתפללות במיסה רכה אשר חלחלה בודאי אל קברו של סנט ג'ורג' שטמון בקריפטה.

ג'ורג' הקדוש (גאורגיוס) היה פטרון של הכנסייה היונית אורתודוכסית, לאחר שהוצא להורג במאה הרביעית לאחר שסרב להתכחש לדת הנוצרית. העיר לוד, מקום הולדתו, קידשה את ה"מרטיר" (אדם שמת על קידוש אמנותו) ובמסורת הנוצרית הוא היה ל"גאורגיוס הורג הדרקון".

בתקופה הביזנטית נבנתה הכנסייה במקום הולדתו של גאורגיוס אולם היא הוחרבה במהלך מסע הצלב השלישי. כ-600 שנים לאחר מכן, בשנת 1872, נבנתה כנסיה חדשה על שרידי זו המקורית, ומעל למערה שבה טמונים שרידיו של ג'ורג' הקדוש.

מדרגות צרות יורדות אל החלל הדחוס של מערת הקבר, אשר מלא במאות נרות דולקים. שטיח מכסה את הקבר ובכל גומחה נרות רבים.

לפני שנים נהגו להביא לכנסייה חולי נפש בתקווה שירפאו מכח קדושת הקדוש, ואלה נכבלו בשלשלת ברזל אל טבעות ברזל שהשתמרו עד ימינו על הקירות.

כאשר נשלפים החוצה מתוך הכנסיה הדחוסה אל האוויר האביבי של מרכז העיר לוד מגלים שקירותיה נושקים למסגד מכאן ולבית כנסת מאידך, ויוצרים סוג של שילוש דתי קדוש.
מפה ניכר מגדל המואזין של המסגד הגדול, "מסגד אל עומרי", ומשם נראה בית הכנסת, 'שערי שמיים', כך שהחלטתה של עיריית לוד לכנות את המקום הזה "פארק השלום" נשמעת מתבקשת מאליה.

בתקופה הממלוכית הייתה לוד מרכז שלטוני ודרכה עברו שיירות של סוחרים ונוסעים, ובסמוך לפארק השלום נמצאים שרידיה של תחנת המעבר והמנוחה 'חאן אל חילו'.

מאות שנים לאחר מכן היוותה לוד את צומת הדרכים החשוב ביותר של הרכבת העותמנית במרכז הארץ, וזו פותחה עוד יותר בתקופת המנדט הבריטי על פלשתינה וארץ ישראל.

לא הרחק מתחנת הרכבת העות'מנית והבריטית ממוקם השוק של לוד שבו סוחרי הרוכלים מידי יום שני בפירות ובירקות, ומידי שלישי מתקיים כאן "שוק רמלה לוד" המפורסם.

לפני מספר שנים נחשפה רצפת פסיפס מושלמת ומרהיבה במהלך חפירות ארכיאולוגיות, וזה נשלח לארה"ב לצורך תצוגה וגיוס תרומות וכעת הושב למקומו, לקראת בנייתו של מוזיאון חדש שבתוכו הוא יוצב.
ככל הידוע מדובר בעבודה שמתוארכת לסוף המאה השלישית או לתחילת המאה הרביעית לספירה, גודלה 180 מטרים רבועים והיא מורכבת משטיחים צבעוניים ובהם תיאור מפורט של בעלי חיים ובהם יונקים, דגים וציפורים, וכן של צמחים וכלי שייט.

כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 40 מצומת רמלוד עד לצומת גינתון, שם פונים מערבה אל רחוב ד"ר מרדכי וחווה פריימן. בכיכר הראשונה פונים ימינה לרחוב החלוץ, שמאלה לרחוב הרצוג ושוב שמאלה לרחוב אליהו גולומב.

רעבים? בני משפחת סובחי מנהלים מזה שנים את 'מסעדת השלום' בלוד העתיקה. סועדים ותיקים הפכו לבני משפחה וגידלו על האוכל הטעים גם את ילדיהם ונכדיהם. מסעדת השלום, העיר העתיקה, ליד השוק, רח' הרצוג, 08-9251819.

צילומים: דובי זכאי

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי