נבחרת
הכותבים
ציוני שליש: טויוטה ורנו-ניסאן מטפסות, יונדאי ופיג'ו יורדות

ציוני שליש: טויוטה ורנו-ניסאן מטפסות, יונדאי ופיג'ו יורדות

מי מבין יצרניות הרכב מגדילה את נתח השוק העולמי שלה ומי מפסידה מכירות, ולמה בעצם זה כל כך חשוב לשוק הקטן שלנו במזרח התיכון?


חברת ג'ייטו דיינמיקס (JATO Dynamics), אשר מרכזת מידע רב אודות כל מפרטי המכוניות שנמכרות בעולם ומצבם של כל השווקים וקטגוריות הרכב, סיכמה לטבלה אחת את כל המסירות של יצרניות הרכב בכל העולם לשליש הראשון של שנת 2017, וזו מאפשרת לנו הצצה אל מצבו הנוכחי של שוק הרכב הגלובלי.

 

 

למי ששואל את עצמו מדוע המכירות של טויוטה או מרצדס בהודו ובסין, או בארה"ב, צריכות לעניין אותו – מובטחת תשובה בהמשך.

לפני שצוללים לנתונים לא מיותר להזכיר שבחודשים הקודמים נרשמה בטבלה הזאת תזוזה די דרמטית כאשר רנו-ניסאן התמקמה למשך חודש אחד כשיאנית המסירות וגם ג'נרל מוטורס מצאה את עצמה לרגע במיקום השני בטבלה – אלא שקפיצות כאלה אופייניות למדידה של תקופות קצרות ומזכירות לנו שלעולם אין לקבוע מסמרות על סמך נתונים של חודש בודד.

בסיכום השליש הראשון של שנת 2017 מתייצבת קבוצת פולקסווגן (שכוללת גם את אאודי, סקודה, סיאט, פורשה ועוד) בראש הטבלה למרות שאיבדה 1% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, וזאת לאחר שסיפקה 3.322 מיליון מכוניות.
קבוצת טויוטה (שמכירותיה כוללות גם את דייהטסו ועוד) רשמה גידול של 6% במסירות והיא מדורגת שניה לאחר שמסרה 3.062 מיליון מכוניות. את הזינוק הגדול ביותר במסירות בעולם (כ-220 אלף מכוניות שהגדילו את היקף המסירות ב-8%) רשמה רנו-ניסאן שנושפת בעורפה של טויוטה לאחר שמסרה כ-3.022 מיליון מכוניות, ואילו ג'נרל מוטורס, רביעית בטבלה, מסרה 2.977 מיליון מכוניות בארבעת החודשים הראשונים של 2017.

המפסידה הגדולה, מבחינת היקף מסירות אבסולוטי, היא יונדאי-קיה שאיבדה 8% מסך המסירות שלה ומסרה 2.059 מיליון מכוניות בארבעה חודשים ואחריה מדורגות פורד (על גבול ה-2 מיליון, ירידה של 3%), הונדה (עליה מכובדת של 8%), ופיאט קרייזלר שמסרה מספר דומה של כלי רכב לזה של התקופה המקבילה אשתקד.

רגע לפני המיקום השמיני צריך להזכיר שהירידה במכירות של יונדאי-קיה התרחשה בעיקר בשוק הביתי שלה, קוריאה (בין השאר לאחר הפחתת מכסים שבוצעה שם) ובשוק הרכב הגדול בעולם – השוק הסיני. גם את הזינוק הדרמטי במסירות של רנו-ניסאן צריך לייחס בעיקר לשוק הסיני, וזה מוליך אותנו למקום השמיני שבו ממוקמת סוזוקי, עם כמעט מיליון מכוניות וגידול דרמטי של 11% במסירות ביחס לשליש הראשון של 2016 – וזאת בעיקר בזכות התחזקותה בשוק הגדול ביותר שלה – השוק ההודי (שהוא גם אחד מן השווקים הגדולים שצומחים במהירות הרבה ביותר).

את טבלת 10 יצרניות הרכב שמסרו הכי הרבה מכוניות בשליש הראשון של 2017 חותמת – הפתעה הפתעה – מרצדס שרשמה את הגידול הרב ביותר באחוזים (14%) מבין עשר יצרניות הרכב הגדולות בעולם ומסרה כ-870 אלף מכוניות. גם מרצדס חייבת את ההצלחה שלה לשוק הגדול בעולם, השוק הסיני, ושם גם רשמה קבוצת פיג'ו-סיטרואן את ההפסד הגדול ביותר בהיקף המסירות שלה – יותר ממחצית (!) – מה שהדיח אותה מטבלת עשר הגדולות.

 

היצרנית מספר מסירות

ינואר-אפריל 2017

שינוי ביחס

לתקופה מקבילה

קבוצת פולקסווגן 3,322,262 1%-
טויוטה 3,062,349 6%+
רנו-ניסאן 3,022,357 8%+
ג'נרל מוטורס 2,977,702 0%
יונדאי-קיה 2,059,035 8%-
פורד 1,999,361 3%-
הונדה 1,647,503 8%+
פיאט-קרייזלר 1,539,262 0%
סוזוקי 980,244 11%+
מרצדס 869,781 14%+

 

בינתיים ניכרת צניחה מדאיגה במסירות בשוק החשוב והקרוב לנו ביותר, השוק האירופאי, כאשר בתוך כדי כך נרשמה באפריל (אמנם חודש בודד) הצניחה הגדולה ביותר מאז חודש מרץ 2013.
התופעה המעניינת ביותר באירופה היא צניחה של ממש במסירות של כלי רכב מונעים בדיזל – שהיקפה כפול מהיקף הירידה הכללית במסירות בשוק.

אירופה, בשני העשורים האחרונים, היא השוק הגדול ביותר בעולם למנועי דיזל אשר הניעו את למעלה ממחצית כלי הרכב שנמכרו שם, אבל באפריל האחרון, למשל, התדרדר נתח השוק של הדיזלים מ-50% ב-2016 ל-46% בלבד השנה. אירופה חווה ירידה במסירות בארבעה מבין חמשת השווקים הגדולים ביותר שלה, בעיקר בבריטניה לנוכח ה'ברקסיט' וגם בגרמניה ובצרפת.

באירופה, כמו בעולם כולו, ניכר גידול במסירה של קרוסאוברים בכל הקטגוריות ולעומתו נרשמה צניחה בכל פלחי השוק המסורתיים יותר. נקודת ההתחלה למשבר הדיזל האירופאי היא כמובן התפוצצות "פרשת דיזלגייט", ובעקבותיה חקירות וממצאים דומים שמתגלים חדשות לבקרים גם באירופה ובמדינות מחוץ ליבשת, אבל נראה שהגורם החשוב ביותר שמחולל את המגמה הזאת הוא תהליך שבו פרלמנטים שונים – בעיקר בהולנד, סקנדינביה וגרמניה – מתחילים להצר את צעדי הדיזל באמצעות חקיקה שמונעת כניסה למרכזי ערים, ותוכניות גריטה שונות שמופעלות על-ידי ממשלות אירופאיות ומתרכזות בדיזל.

וכיצד כל זה נוגע לנו, בישראל?

תשובה ראשונה היא שתעשיית הרכב מתקשה מאד להתאים את קצב הייצור שלה לקצב הביקוש והמכירות, והיא כבולה מצד אחד עם מפעלים בעלי קצב ייצור מוגדר מראש ומצד שני עם ספקי חלפים שמתאמצים להתאים את ההספק שלהם לביקוש של היצרניות.

במקרים מסוימים – למשל אצל מאזדה – החלטות לא מוצלחות (שיכולות להישפט רק בדיעבד) בנוגע להקמת מפעלים מצמצמות את היקף ההיצע ואת היכולת לספק ביקוש (וזה כמובן גורם לנזק כלכלי), ובמקרים אחרים קיים עודף היצע, וגם זה לא טוב היות שמכוניות שעומדות במגרשים לא מעלות את ערכן.

השוק הישראלי אמנם קטן, אבל מיסוי גבוה הופך אותו לשוק להוט להשיג מציאות, גם אם בסופו של דבר צריך "לכבס" אותן באמצעות מסלקות הליסינג וה"0 ק"מ". ככל שמצב המסירות בעייתי יותר עבור יצרנית זו או אחרת, ובעיקר בשוק האירופאי, כך גדל הסיכוי להשיג מציאות, ולהיפך.

תשובה נוספת קשורה למיני הדגמים שמיוצרים על-ידי היצרניות השונות, אשר מטעמי יעילות פיתוח וייצור משתדלות להפוך אותם ליותר ויותר אחידים. נכון אמנם שרוב הביקוש של כלי רכב לשוק הסיני מסופק ממפעלים מקומיים שרובם נמצאים בבעלות משותפת (של יצרנית לא סינית עם יצרנית מקומית) אבל הדומיננטיות של סוזוקי בשוק ההודי, למשל, גוזרת את סוג המכוניות שבהן היא מתמחה ומסבירה מדוע ה-DNA שלהן שונה מזה של יצרניות שמוכרות הרבה יותר מכוניות באירופה. דוגמא זו נכונה גם לגבי יצרניות אחרות, כל אחת בהקשר שלה.


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: