נבחרת
הכותבים
פמיניזם או סקסיזם? לק ציפורניים של רנו עושה גלים

פמיניזם או סקסיזם? לק ציפורניים של רנו עושה גלים

רנו רוצה לפגוע בשתי ציפורים עם לק ציפורניים אופנתי אשר גם מתקן שריטות בצבע המכונית. דרך הפניה של החברה אל נשים מעוררת מחלוקת


רנו השיקה בשבוע שעבר סדרה של ארבעה צבעי לק ציפורניים לנשים, אשר תואמים צבעים קיימים של מכונית המיני 'טווינגו'. לדברי רנו, כך יכולים בקבוקוני הלק לשמש גם לצביעת ציפורניים וגם כדי לתקן פגמי צבע קטנים במכוניות.

 

 

אלא שמה שנשמע ברגע הראשון כרעיון שימושי מאד, כזה שמתעלה אפילו מעל  למימד הפרסומי והגימיקי, עורר סערה ברשתות החברתיות בצרפת וגרם למחאה של ארגונים שפועלים למען זכויות נשים.

מבלי שהתכוונה לכך רנו גם עוררה בתוך כדי כך את אחד הוויכוחים היסודיים ביותר שנוגעים לפמיזינם – האם לנשים מגיע יחס מיוחד בתחומים שונים, או שמא עצם היחס המיוחד יוצר הגדרה שמדירה ומייחדת אותן שלא בטובתן.

החלק הטוב בהצעה של רנו נשמע נחמד מעל לכל ספק, בעיקר לו היה מוצע במקביל לאו דווקא לנשים: בקבוקוני צבע קטנטנים שבאמצעותם ניתן לתקן שריטות ופגמים קטנים בצבע הרכב, פגמים שמוכרים לכל מי שמכוניתו מבלה את חייה בסביבה עירונית.

במקום להתבאס מפגיעות צבע כאלה, או לקחת את המכונית לצביעה מקצועית ולא זולה אצל פחח רכב, אפשר פשוט לרכוש בקבוקון כזה מרנו תמורת 9.9 דולר ולהשתמש בו בעת הצורך.

אלא שגם הצד השימושי נמצא כעת תחת מתקפה, אמנם של בעלי עניין, לאחר שמומחים לצביעת-רכב טענו שצביעה נכונה חייבת להיות מבוצעת בהתזה ולא במריחה. להערכת מומחים אלה, גם אדם בעל יכולות צביעה גבוהות לא יוכל להגיע למרקם צביעה טוב מספיק תוך כדי שימוש במעין "טיפקס" – כלומר המברשת המובנית של בקבוקון הלק, ולכן – לאחר מריחת הצבע – אי אפשר יהיה שלא להבחין בתיקונים.

זאת ועוד, לטענת אותם גורמים ישנה סבירות רבה מאד שהצביעה באמצעות לק לא תספק את אותה עמידות בפני קרני השמש והיא תדהה באופן שונה מן הצבע המקורי של המכונית.

למען נשים או נגדן?

רנו השיקה את קולקציית צבעי הלק החדשה שלה, שאותה פיתחה יחד עם חברת קוסמטיקה בשם De Blangy ששייכת לסטארט אפ Ink & out. כחלק ממסע יחסי הציבור שלה הפיקה רנו סרטון וידאו שבו נראית אישה שמורחת לק על ציפורניה כך שצבע הציפורניים יתאים לצבע של מכונית הטווינגו הכחולה שלה, ומיד לאחר מכן משתמשת באותו בקבוקון ובאותו לק כדי לכסות שריטה על המכונית.

במקביל, בהודעה לעיתונות שפרסמה רנו בנוגע למוצר הזה נכתב שהוא "מיועד לנהגות אקטיביות", אבל החברה "לא התאפקה" מלשבח גם את טווינגו עצמה שלגביה נכתב: "טווינגו היא בחירה אידאלית לנהגות אקטיביות שזקוקות להתנייד בעיר אבל גם נמשכות לאופנה ולמראה (looks).

הפרסומים של רנו גרמו לחלק מארגוני הנשים למחות בטענה שהוא "מקטין את הנשים וגורם להן להיראות ככאלה שמוטרדות רק מן היופי שלהן ומדגיש טענה מוטמעת כאילו שהן לא מספיק מוכשרות לנהוג".

מארי-נואל בס, מנהלת הקולקטיב הפמיניסטי הצרפתי Chiennes de Garde, אמרה ש"הסקסיזם היומיומי הזה, הרגיל, מניח את היסודות לגרוע ביותר שכן הוא יוצר דימויים חברתיים שמגבילים נשים לתפקידים מגדריים ספציפיים".

סוג אחר של ביקורת שנשמע כלפי רנו הוא שהחברה מתייחסת לנשים רק בהקשר של התאמת צבע הציפורניים שלהן לצבע המכוניות, במקום לטפל בהתאמה יותר רצינית של מכוניות לצרכים אמיתיים של נשים נהגות.

אנשי רנו דחו, כמובן, את כל הטענות ואמרו בתגובה שהסרטון או הרעיון שמאחוריו לא מייצגים עמדה סקסיסטית, ואף הדגישו את העובדה שבסרטון לא מוצגת אישה שלא יכולה לחנות כראוי.

"הלק לא נועד לשימוש בלעדי של נשים", אמר דובר החברה באחד הראיונות, "והמטרה העיקרית שלו היא להקל על חיי הלקוחות שלנו, בין אם הלה זכרים או נקבות".

מן הצד האחר של המתרס ניצבות לא מעט נשים שדווקא מאד שמחות על הרעיון ומוצאות בו עניין רב.

נדין ארמסטרונג, למשל, עורכת אתר הצרכנות Carsales טוענת ש"המהלך הגאוני הזה של רנו אומר שאני יכוה סוף סוף לקנות מכונית שאיננה לבנה", וגם ש"מעל הכל מדובר בשחרור האישה בתוך תעשייה שהתעלמה במשך כל כך הרבה שנים מן העצמאות, האינטליגנציה והעוצמה של נשים".

עמדה זאת יורדת לשורש הוויכוח הפנים-פמיניסטי: האם אפשר לטעון מצד אחד שלנשים מגיעה התייחסות שווה – כלומר שגם צרכים ספציפיים של נשים ייענו על-ידי התעשיות השונות – אבל בה בשעה לתקוף את מי שמנסה להציע פתרונות עבור נשים רק בגלל שהם "נשיים?"

טענת הנגד – שאי אפשר להתעלם ממנה במקרה הזה – היא לא לגבי עצם ההתייחסות לנשים אלא לגבי הקיבוע הסטריאוטיפי לכאורה שלהן כצרכניות אובססיביות של מוצרי אופנה וטיפוח. אם כבר להתייחס לצורך של נשים, מדוע הצורך שמטופל חייב להיות דווקא בתחום זה?

 

 

אחת העובדות המשעשעות שהעלתה פרשה זאת, שאותה לא הצלחנו לאשר בוודאות, היא טענה לפיה לק הציפורניים שבו עושות שימוש מיליארדי נשים ברחבי העולם הומצא בזכות תעשיית הרכב ולאו דווקא על-ידי תעשיית הקוסמטיקה.

הטענה היא שמי שהמציא את לק הציפורניים, בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה, הוא אמן איפור צרפתי בשם מישל מנארד אשר רקח את הלכה שלו בהשראת צבעים שבהם נעשה שימוש בתהליך הייצור של מכוניות.

מנארד עבד באותה תקופה עבור חברה בבעלות צ'רלס רבסון, אשר עם אחיו הקים  את ענקית הקוסמטיקה Revlon, ובתחילת שנות השלושים השיקה החברה פיגמנט אמייל בצבעים בהירים אשר היה ליסוד ההצלחה המסחרית של החברה.

רנו, מכל מקום, מציעה את סדרת הלק שלה "לזמן מוגבל" ובארבעה צבעים שתואמים, כאמור, את צבעיה של 'טווינגו' החדשה: צהוב, אדום, שחור, וכחול חיוור.

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: