בשבוע שעבר פרסמו משרד התחבורה וועדת הכלכלה הודעות לעיתונות אשר בישרו על הקלה גדולה לנהגים: מעתה אין עוד צורך לשאת רישיונות נהיגה ורכב בעת נהיגה. הכותרת של משרד התחבורה הייתה "בשורה טובה לנהגים", ואילו ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, מיהר להצטרף לחגיגה וטען: "חסכנו ביורוקרטיה מיותרת מהנהגים".
עד לרפורמה הזאת נדרשו נהגים לשאת במכוניתם, או עליהם, רישיון רכב ותעודת ביטוח חובה, וזאת בנוסף לרישיון נהיגה אשר ממילא משמש את רוב הנהגים כתחליף יום יומי לתעודת זהות. מי שנתפס ללא אחד המסמכים הללו נאלץ לשלם קנס בגובה של 100 ש"ח.
בדיון שנערך בוועדת הכלכלה הסבירה נציגת משרד התחבורה, עו"ד תמר פרידמן, ש"מאגרי המידע של משרד התחבורה ישקפו למשטרה את המידע המלא על הנהג באמצעות המחשב ללא צורך ברישיון. עם זאת הוא יצטרך להמשיך ולהחזיק בעת הנהיגה את תעודת ביטוח החובה ותעודה מזהה כלשהי".
לכאורה מדובר באמת בהקלה ביורוקרטית, במיוחד עבור מי שיש לו נטייה לשכוח מסמכים, אלא שלמטבע הזה יש גם צד נוסף, שלא ממש נלקח בחשבון אצל מקבלי ההחלטות ובוועדת הכלכלה. מה קורה כאשר אדם נפגע בתאונה – בין אם בגופו ובין אם רכבו ניזוק, על-ידי רכב שהנהג שלו לא נושא עליו רישיון רכב ורישיון נהיגה? מה קורה כאשר ברכב הזה, על אף שמספר הרישוי שלו ברור לעין, נוהג אדם שלא מורשה לנהוג בו?
תקנת התעבורה 144 א (3) מחייבת נהגים שמעורבים בתאונה למסור את פרטי הרכב ופרטיהם לנהג או להולך הרגל הנשפע. נוסח התקנה דורש מהנהג למסור "לשוטר או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רישיון הנהיגה רישיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזהות שלו, אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם".
התוצאה היא שנוסח התקנה סותר, בברור, את הפטור שנתן משרד התחבורה, באישור ועדת הכלכלה, לאי נשיאת רישיונות, ולדברי עורך הדין רונן פרידמן "מדובר בדרישה ברורה וחד משמעית. כל הקלה בעניין זה תגרום לכך שנהגים מסוכנים יתחילו למצוא מענות שונות ובלבד שלא למסור את פרטיהם".
סטטיסטית, כל נהג מעורב בתאונת דרכים ברמת חומרה כזאת או אחרת אחת לשלוש שנים, והשאלה המעשית היא כיצד ינהג אדם שנפגע בתאונה, או שרכבו נפגע – אפילו באופן קל – כאשר לנהג הפוגע לא יהיו רישיון רכב ו/או רישיון נהיגה להציג לו? כיצד יוכל הנפגע לקבל את כתובתו של הפוגע, בעיקר אם הוא נוהג במכונית שאיננה שלו, או לדעת אם רישיון הרכב בתוקף, אם לנהג ישנן מגבלות כלשהן, למשל חובת חבישת משקפיים, והאם הנהג רשאי בכלל לנהוג בסוג הרכב שבו הוא נוהג?
כאשר שוקלים את גודל ההקלה, מהצד השני, לא ברור אם כל המהומה מצדיקה את עצמה. אחרי הכל, רוב הנהגים מחזיקים את רישיון הרכב שלהם יחד עם תעודת הביטוח בתא הכפפות של הרכב, ורישיון הנהיגה שלהם נמצא עליהם ממילא, עם או ללא תעודת זהות.
פנינו אל משרד התחבורה כדי להבין את ההיגיון מאחורי שינוי התקנה, וזו התגובה שקיבלנו: "על פי התקנות כיום חלה חובה על הנהגים להחזיק ברשותם רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח ותעודות ותנאים אחרים הנדרשים בעת הנהיגה. עם כניסת התקנות החדשות לתוקף, תבוטל החובה להחזיק ברישיון נהיגה או רכב במהלך הנהיגה. במקומם, יוכלו הנהגים להחזיק ברשותם אחד מאמצעי הזיהוי הבאים: תעודת זהות, דרכון ישראלי או רישיון הנהיגה. התקנות הקיימות המחייבות לשאת תעודת ביטוח או תעודות ותנאים אחרים המוטלים על הנהג או הרכב, יישארו בתוקף, והם נותנים מענה הולם בעת הצורך להחליף פרטים בין נהגים שהיו מעורבים בתאונה".
אנחנו לא ממש מבינים את התשובה המורכבת ולכן ביקשנו גם את תגובת ועדת הכלכלה, אלא שזאת עוד פחות מובנת לנו: "אין בתקנה כל דבר שעלול לפגוע במה שמתרחש היום. פרטים שנהגים מחויבים למסור כיום הם פרטי הזיהוי שלהם (והם יצטרכו להמשיך לשאת תעודה מזהה) ומספר פוליסת הביטוח. מספר הרכב מופיע בגדול על לוחית הרישוי וגם את עניין הטסט אפשר לראות במדבקה על שמשת הרכב. באשר לרישיון רכב אין שום חובה להציגו, אין גם רלוונטיות לפרטים שרשומים בו, מה גם שכאשר מישהו נסער אחרי תאונה הוא לא יכול ולא צריך להפוך לחוקר משטרה ולהתחיל לאסוף פרטים על בעלות ותקינות הרכב. בכל מקרה, התיקון לא פוגע ביכולת של הנהגים למסור או לקבל את הפרטים שהם מחויבים היום בחוק".
