נבחרת
הכותבים
סיטרואן C3 במבחן ישראלי

סיטרואן C3 במבחן ישראלי

סיטרואן מחזירה לחיים את האופי הצרפתי הקלאסי שלה, עם מכונית שאנטי שמתאמצת להזכיר לנו כמה החיים יפים


תמחור של מכונית חדשה בישראל הפך בעשור האחרון לאומנות ששקולה כמעט לכישוף, ובוודאי לתורת הנסתר.

 

 

מצד אחד, מחיר מחירון נמוך הופך מכונית לנגישה, לעיתים אפילו אטרקטיבית ביחס למכוניות דומות אך יקרות ממנה, ואז גם קל יותר להמליץ עליה. מצד שני, מחיר מחירון גבוה מחובר אסוציאטיבית עם תחושת ביטחון בערך המותג, שהרי מדוע למכור בזול את מה ששווה הרבה?

הדברים הסתבכו עוד יותר כאשר מחירי המחירון נופחו באופן מלאכותי כדי לכלול בתוכם גם הנחה לציי רכב ולקוחות מוסדיים וגם מרווח לטובת עסקת טרייד-אין, ואלה מצידם האיצו תהליך שגרם לשוק המשומשות להתנהג באופן מופרע: לקוח פרטי מתקשה כיום למכור בעצמו מכונית משומשת ולקבל תמורתה מחיר הוגן.

אם לא די בכל אלה נוספה גם אופנת המימון אשר פורסת את המחיר לפרוסות בכל גודל אפשרי ובמקרים שונים מעלימה בתוכו עלויות מימון גבוהות עד כדי בכי.

לא כיף לפתוח מבחן למכונית מתוקה ומיוחדת כמו סיטרואן C3 החדשה בעניינים פיננסיים, אבל לא אנחנו התחלנו בזה אלא יבואני סיטרואן שהצמידו לה תג מחיר של 95,000 ש"ח לגרסת הבסיס, 100 אלף ש"ח לגרסה מעט יותר מאובזרת (חישוקי 17 במקום 16 אינטש, מצלמת חניה, התנעה ללא מפתח ועוד). בשלב זה מוצעת בישראל רק גרסת הנעה אחת: מנוע טורבו-בנזין תלת צילינדרי בנפח 1.2 ליטר שמספק 110 כ"ס ומחובר לתיבת הילוכים אוטומטית מודרנית ממוצא יפני, בעלת 6 יחסי העברה.

ב"תקופת ההשקה" מוענקת הנחה של 5,000 ש"ח ממחיר המחירון אבל גם כך זהו מחיר גבוה בהרבה מן הרף אשר נקבע בשעתו על-ידי סיאט איביזה ולאחר מכן על-ידי פיג'ו 208, ובעיקר גבוה מכפי שמתאים שיהיה למכונית הספציפית הזאת.

 

 

C3, מבחינות שונות, הינה "ד"ר ג'קל ומיסטר הייד": יש בה ניגודים דרמטיים וקשים לגישור, והיא ודאי לא מתאימה ללקוח שמרן וקונבנציונלי אלא מיועדת למי שאינו כבול למוסכמות ואוהב דברים שונים וחריגים.
יותר מכל דבר אחר C3 היא מכונית כייפית שמזכירה לנו בכל רגע שהחיים יפים ומציעה לנו לקחת אותם על הצד הרגוע והנינוח יותר.

העיצוב החיצוני שלה נהדר: בעיניי זאת מכונית הסופר-מיני היפה ביותר שמוצעת כיום בישראל, עם מראה מנופח, מודרני, מהוקצע, אבל מעל לכל מאד שמח ומשמח.

ב"עידן הקרוסאובר" שבו אנחנו חיים כיום לא קל למכונית נוסעים "קלאסית" לבלוט על הכביש אבל C3 החדשה עושה את זה בקלות – קצת באמצעות ה"אייר באמפס" המעודנים יחסית שמודבקים על דלתותיה ובעיקר בזכות החלק הקדמי המוגבה והמנופח שלה, המראה העגלגל והמתוק, ומערך הפנסים הייחודי שמייצר פרצוף חביב ועליז.

על הפרצוף הזה מקועקע הסמל של סיטרואן אשר מרחיק בדרך כלל נתח גדול מכלל הלקוחות הפוטנציאליים, אלה שגדלו על אמונה לפיה מכוניות צרפתיות אינן אמינות ו"לא שומרות שוק".
בניסיון להתמודד עם הבעיה, אשר למען האמת הפכה להיות קצת חסרת משמעות בימים שבהם אף מכונית "לא שומרת שוק" בגלל הנסיבות שתוארו בתחילת הדברים, מציעים יבואני סיטרואן 5 שנות אחריות (או עד 120 אלף ק"מ) ל-C3 – הצעה שתתרחב בעתיד אל כל הדגמים החדשים של המותג.

מי שהתאהב, כמונו, בעיצוב החיצוני והתגבר על טראומות (לא כולן מוצדקות) שקשורות למותג צריך לצלוח כעת את האתגר הקשה והמשמעותי יותר ש-C3 מציבה – שהוא החיים בתוך המכונית הזאת.

מצד אחד חייבים להסיר את הכובע בפני מנהלי סיטרואן שהחליטו לבדל אותה מכל המותגים האחרים ולהשיב לחיים את התחושה שאיפיינה את המותג בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת: עיצוב הפנים של C3, כמו של אחותה לפלטפורמה – C4 קקטוס, משלב בין תחושת 'רטרו' לבין פרויקט גמר של בית ספר לאדריכלות ויוצר אווירה מאד ייחודית, מאד "סיטרואנית אורגינלית".

המושבים רחבים ועטויים בד, הפלסטיקה מתוחה באופן לא מודרני במתכוון וכוללת אינסרטים שמענגים את העין, פתחי המיזוג/אוורור גבוהים ונוכחים, גלגל ההגה גדול, מדי המהירות והסל"ד קונבנציונליים למראה ושימושיים, ובמרכז הקוקפיט צף צג בגודל 7 אינטש שלא נראה מוזר או תלוש בתוך האווירה הכללית.

 

 

הבעיה היא שהנדסת האנוש סופגת יותר מידי מהלומות על מזבח העיצוב הזה, כולל בסעיפים שבעבר היו נקודות כח של סיטרואן והפכו כאן לנקודות תורפה. תאים לאחסנת חפצים, למשל, או מחזיקי כוסות, הם לא הצד החזק כאן (השימושיים יותר נמצאים דווקא בצידי הדלתות), הפלסטיקה פשוטה ולא תמיד משדרת תחושת איכות, מושב הנהג המסוגנן מקפל את היושב בו לתנוחת נהיגה לא מספיק טובה, ואין כמעט מקום למדרך רגל שמאל.

כמו ברוב מכוניות פיג'ו-סיטרואן-DS גם ב-C3 ישנה מערכת הפעלה לא מבריקה לשליטה בפונקציות שונות דרך מסך המולטימדיה, וזאת דורשת מן הנהג יותר מידי התעסקות ותשומת לב בעת ביצוע פעולות שגרתיות שקשורות, למשל, לביטול דימום המנוע ולכיוון הטמפרטורה ועוצמת האיוורור. לא טוב.

על הכביש

כמו לגבי המכונית כולה גם כלפי מנוע הטורבו-בנזין התלת צילינדרי של פיג'ו-סיטרואן יש לנו רגשות מעורבים. מצד אחד, כל עוד שהוא נתון תחת לחץ, אפילו קל יחסית, זהו מנוע חמוד, נמרץ, חלק בפעולתו ואפילו חזק באופן מפתיע.

אבל תחת לחץ חלקי, או במצב סרק, מתקבלת תחושה רועדת ולא מאוזנת, וזה מציק במיוחד בעת נהיגה עירונית שבה מדובר במצב מאד שכיח. עם זאת, אם מצליחים למצוא את כפתור ה"ספורט", אשר מתחבא בתוך מחזיקי הכוסות הקדמיים, אפשר להתגבר במידה מסוימת גם על ההססנות של המנוע בסל"ד נמוך ולשלוף מ-C3 את הגן העצבני שלה.

הייחוד של C3 ביחס לכל המכוניות הקטנות נובע מכיול המתלים שיוצר תחושת "שאנטי" כמעט בכל מצב: המתלים מאפשרים מהלך ארוך וקצב גלגול מאד מהיר, ובה בעת התנועה הזאת נשלטת באופן לינארי ולכן לא "מתבדרת" לכל הכיוונים.

במילים אחרות, על אף שזאת מכונית "מרחפת" שנוטה לזנק לאוויר מעל כל מהמורה – היא מייצרת רמת אחיזת כביש גבוהה יותר מאשר לא מעט מכוניות "קשיחות" שמתיימרות לייצר תחושה ספורטיבית אבל לא מגיעות לרמת הדיוק של סיטרואן.

 

 

התוצאה, ככל שמדובר בסעיף הנוחות, היא מכונית נוחה מאד, אבל במובן מאד מסויים: על כבישים משובשים זאת מכונית קופצנית, יותר מידי, ולכן פחות נוחה, אבל בכל סיטואציה אחרת מתקבל ריחוף נעים מאד ומפנק. שיכוך רעשי הדרך והמנוע טוב מאד ברוב המצבים, אולם רעשי הרוח משוככים פחות טוב.

בשורה תחתונה, ככל שמדובר בנוחות נסיעה, C3 היא "מכונית שאנטי": נהגו בה רגוע ותוכלו להתפנק. האיצו בה ותקבלו מכונית משעשעת אבל לא מאד מבריקה, כזאת שמחזקת את חוויית ה'רטרו' ובתוך כדי כך גם מרגיעה נהגים עצבניים – לא במובן היוקרתי-איכותי אלא בחוויית הריחוף והניתוק.

נהיגה ב-C3 על כביש ישראלי טיפוסי מזכירה (למי שיכול לזכור) סרטים של לואי דה פינס ומשדרת תחושה של מכונית שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מידי. עבור כל מי שלא ממהר להיות הראשון בכל רמזור מדובר בבת לוויה קלאסית שמייצרת חוויה מנוגדת לגמרי לאופי העצבני-לחוץ-ממהר אשר שכיח מידי סביבנו.

מצד שני, בואו לא נתבלבל: על כבישים בינעירוניים, בעיקר כאלה שסלולים טוב, C3 לא מתעצלת להראות לתנועה שמעצבי החוץ שלה עשו עבודה נהדרת גם מאחור, ובנסיבות כאלה המנוע מתפקד טוב מאד, המתלים מייצרים רמת אחיזה גבוהה והמכונית מספקת לנוסעים בה רמת נוחות גבוהה ביותר. המושב האחורי של C3 קצת צפוף ביחס למתחרות בקבוצה, ואילו תא המטען שלה נוח למדי ודי מרווח.

במהלך מבחן ארוך ולעיתים די אינטנסיבי מדדנו, במשאבת הדלק, תצרוכת דלק מרשימה של 15.6 ק"מ לליטר.

 

 

שורה תחתונה

C3 נבדלת מכל מכוניות הסופר-מיני האחרות באופי שלה, והיא ממש מבקשת לעצמה נהגים רגועים, שמחים, כאלה שלוקחים את החיים בקלות ויכולים להעריך את האופי המרחף שלה. זאת מכונית שמצליחה לסחוט חיוך לא רק ממי שנוהג או יושב בה אלא גם מכל מי שמביט בה אפילו בימים קשים ולחוצים.

ברמת האבזור הגבוהה שלה מציעה C3 חבילה נחמדה שכוללת מצלמת חניה, התנעה ללא מפתח ומערכת התראה די אפקטיבית מפני סטייה מנתיב הנסיעה.

על אף שהתנהגות הכביש שלה טובה משל לא מעט מתחרות קוריאניות ויפניות זאת לא מכונית ספורטיבית לחובבי הגה, והמנוע שלה עלול לעצבן קצת בעת נהיגה ממושכת בעיר או בפקקי תנועה.

מה שבאמת חסר למכונית הזאת הוא תג מחיר שיהיה פשוט ואטרקטיבי כמו המכונית עצמה, כזה שיגרום לכולנו לחייך את אותו חיוך שכובש אותנו כאשר אנחנו מביטים ב-C3 החדשה.

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: