נבחרת
הכותבים
סוזוקי קרוסאובר, שברולט טראקס ופיג'ו 2008 במבחן השוואתי

סוזוקי קרוסאובר, שברולט טראקס ופיג'ו 2008 במבחן השוואתי

סוזוקי הוסיפה טורבו ופיג'ו מביאה סטייל, אבל האם מי מהן יכולה להתמודד מול העיצוב המיוחד של שברולט טראקס? מסתבר שכן


ניסאן ג'וק, סוזוקי קרוסאובר, ובמידה מסוימת גם שברולט טראקס היוו – כל אחד בדרכו ובזמנו – נקודות ציון בהיסטוריה הקצרה אך האינטנסיבית של קטגוריית ה'מיני ג'יפונים' בישראל.

ג'וק, עד לשלב מסוים, הוכיח שלקוחות מוכנים לשלם הרבה יותר כסף תמורת כלי מוחצן ומיוחד, והוא הכריז בדרך דרמטית ש"העיצוב הוא המלך" ושעולם הרכב נמצא ב'עידן הקרוסאוברים'.

טראקס של שברולט רכב על אותה מגמה כשהוא מציע פוזה נהדרת, אלא שהוא תומחר במחיר גבוה שמנע ממנו להתפרע במכירות.

גם 2008 של פיג'ו גלש על אותו גל אבל התקשה להמריא בתחילת הדרך, גם בגלל שהגיע עם מערכת הנעה לא מתאימה ובעיקר מפני שפיג'ו לא מספיק התאמצה לעצב אותו כמו "ג'יפון".

קטגוריית המיני-ג'יפונים – קרוסאוברים שמבוססים על פלטפורמות סופר-מיני, התרחבה והתעבתה והיא כוללת בנוסף גם את קפצ'ור של רנו, מוקה לבית אופל (אחיו התאום של שברולט טראקס), פיאט 500X, רנגייד של ג'יפ, ולאחרונה גם את מאזדה CX-3.

עד לשלב מסוים משכה הקטגוריה הזאת את מי שהעדיף לשלם סביב ה-130 אלף ש"ח תמורת מכונית סופר-מיני מנופחת במקום לקנות באותו סכום מכונית משפחתית קומפקטית שמציעה רמת שימושיות גבוהה יותר, אבל החגיגה הזאת באה לקיצה בשלב ראשון עם נחיתתו בישראל של סוזוקי SX4 "קרוסאובר".

עוד ב-TheCar:
מבחן השוואתי: פיג'ו 3008, קיה ספורטאז', רנו קדגאר
פיג'ו 2008, רנו קפצ'ור וסקודה סקאוט במבחן
פולקסווגן טיגואן 1.4 במבחן ישראלי

מבחינת ממדיו נמצא SX4 באמצע הדרך בין המיני-קרוסאוברים לבין הקרוסאוברים הקומפקטיים אשר מבוססים על פלטפורמות של מכוניות קומפקטיות. לזכות סוזוקי צריך לומר שיבואניה צפו במידה רבה את העתיד כאשר הנחיתו אותו במקומותינו עם מחיר נוח של 120,000 ש"ח בתקופה שבה מכוניות קומפקטיות עלו כ-15,000 ש"ח יותר וג'יפונים קומפקטיים עלו לפחות 30,000 ש"ח יותר.
ואכן, 'קרוסאובר' הדגיש את המחירים הגבוהים מידי של חברי קטגוריית הג'וק והפך ללהיט מכירות כמעט בין לילה.

כל זה נמשך רק עד לתחילת שנת 2015 כאשר קיה השליכה לשוק את פצצת ה"ספורטאז' ב-135 אלף ש"ח" אשר שינתה את התמחור של עשרות דגמים מסביבו.
מפה לשם הצטמקה קטגוריית המיני-ג'יפונים, 2008 עברה מתיחת פנים ובעקבותיה גם טראקס ו'קרוסאובר', ורגע לפני גל חדש של דגמים (CX-3, ג'וק וקאפצ'ור) אנחנו מעמתים אותם זה מול זה לטובת מי שחייב לרכוש מיני-ג'יפון וצריך לעשות את זה ממש עכשיו.

עיצוב, מיצוב

ההשוואה בין טראקס, 2008 וקרוסאובר פשוטה מאד לפחות במובן אחד. מה שמייחד את הכלים האלה, ויוצר מלכתחילה עניין בקרב לקוחות פוטנציאליים, הוא העיצוב, וזה גם מה שמעודד לקוחות לשלם תמורתם פרמיה. היות שזהו השיקול החשוב ביותר קל מאד להכריז על המנצח כבר ברגע שבו הם מתייצבים זה לצד זה, ועוד לפני שבכלל מניעים אותם.

מתיחת הפנים של 2008 יצרה חזית אגרסיבית אשר מצד אחד מדגישה את הייעוד שלו בחיים אבל באותו אופן גם את העובדה שזהו כלי קטן, נמוך וצנום מכדי להרשים באמת בתור קרוסאובר.
המעצבים הצרפתים לקחו את המוצר לכיוון הקו העיצובי הנוכחי שלהם אבל לא יכלו להשלים את המהלך כפי שעשו עם 3008 ולכן נותרנו עם כלי צנוע מידי.

 


פרצוף יותר אגרסיבי עומד גם במרכז מתיחת הפנים שעבר לאחרונה סוזוקי קרוסאובר, אלא שהדעות בקרבנו חלוקות בנוגע לתוצאה: יש שאהבו את סורגי הניקל הבוהקים ואת המראה הנוכח של הכלי הזה, כולנו הסכמנו שהעיצוב יותר נעים לעין מאלה של סלריו או באלנו החדשים, אבל כמה מאיתנו, ביניהם הח"מ, סבורים שסוזוקי ויטארה היא המצאה עיצובית הרבה יותר מוצלחת וש'קרוסאובר' בקושי עובר את הרף שנדרש כדי לעשות רושם ויזואלי כ…"קרוסאובר".

טראקס, לעומת זאת, לוקח בהליכה את הסעיף החשוב ביותר במבחן הזה עד כדי כך שכבר כעת אפשר להכריז עליו כמנצח (ובכל זאת כדאי להמתין להפתעות וגילויים נוספים בהמשך הדברים).

טראקס נראה כמו ג'יפון מוקטן, עם הפרופורציות הריבועיות הנדרשות, מבנה צר ומוגבה, כתפיים שריריות, ופרצוף חדש ומעודן שהופך אותו לכלי מוצלח ונעים יותר לעין מן הגרסה של לפני מתיחת הפנים.
יש משהו חמוד, קוסם ושובה לב בכל גור ובכל דבר מוקטן, וזה כנראה מה שמגדיר את טראקס בתור "חמוד אמיתי, חתיך", עם מראה יוניסקסי שמתאים לכל המגדרים. התוצאה, כאמור, היא שאת הסעיף החשוב ביותר בהשוואה הזאת הוא מנצח בהפרש ניכר.

 

 

הצעד הבא נוגע למיצוב ולמחיר, וכאן הדברים מתחילים להסתבך מעט.

כאמירה כללית צריך לומר שמה שצימק את קטגוריית המיני-קרוסאוברים הוא פער מחיר קטן מידי בינם לבין מחיריהם של קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון, ולימים גם סיאט אטקה ופיג'ו 3008.

סוזוקי קרוסאובר טורבו, שמוצע בישראל רק ברמת גימור אחת (ועם שתי אופציות לתיבות הילוכים – ידנית ואוטומטית), עולה 125,000 ש"ח וזהו גם מחירה של הגרסה המאובזרת ביותר של 2008 (הגרסה האוטומטית הבסיסית ביותר עולה 115 אלף ש"ח). אבל כאשר ספורטאז' – כלי גדול שימושי ומאובזר היטב – מוצע בזירות ה"אפס קילומטר" באותו מחיר נראה שרמת המחיר של שלושת המתמודדים שלנו גבוהה מידי. כנראה שעדיף היה להפסיק עם כל המשחקים ולהציע את הכלים האלה לצרכן תמורת כ-110-100 אלף ש"ח עם רמת אבזור נדיבה (אגב, 2008 מוצע ב-0 ק"מ תמורת 99 אלף ש"ח).

על רקע זה ברור ש-123 אלף ש"ח לגרסה לא מאד מאובזרת של שברולט טראקס הוא מחיר גבוה, ו-133 אלף ש"ח לגרסה המאובזרת שעליה נהגנו הוא מחיר גבוה מידי שממצב אותו קרוב מידי לספורטאז' ולאטקה.

ברמת המוצר אין ל-2008 מה לחפש במרחק של 15,000 ש"ח בלבד מן ה-3008 המאד מוצלח, וגם לקרוסאובר יש בעיית מיצוב ומחיר כשמשווים בינו לבין הנ"ל. לעניין סוזוקי קצת עצוב לראות איך מי שידע להקדים את זמנו מבחינת התמחור לא שם לב שהגבינה זזה.

 

עיצוב פנים, קוקפיט

לקרוסאובר, כאמור, יש רק רמת אבזור אחת. לגבי פיג'ו ושברולט אין טעם להתייחס לרמות הבסיסיות מפני שצריך להניח שלקוח של מכונית חדשה בקטגוריה הזאת רוצה לפנק את עצמו, אחרת לא היה נמצא כאן.

את סביבת הנהג של 2008, כמו של כל פיג'ו מודרנית, מאפיין למרבה הצער גלגל הגה קטן מידי, וחבל שכך, ומעליו לוח שעונים ברור אשר מוסתר חלקית על-ידי ההגה.
התחושה הכללית צפופה, כאשר מצד אחד בולטים לטובה חומרי דיפון מעוצבים באופן נעים ומסך מגע שממוקם היטב ומצד שני סידור תאי החפצים לא פורץ דרך בלשון המעטה ותנוחת הנהיגה הנמוכה לא קשורה לעולם הג'יפונים והקרוסאוברים.

 


סביבת הנהג של קרוסאובר מפגינה שיפור ביחס לעבר וגם ביחס לדגמי סוזוקי הבסיסיים יותר, החומרים בסך הכל נעימים, התנוחה מעט יותר גבוהה ושולטת וגם מסך המגע (שמוצע בתוספת תשלום) ממוקם היטב ומציע את החוויה הטובה ביותר מבין שלושת המתמודדים כאן. מצד שני, מושב הנהג לא מרשים או תומך במיוחד, אין סביב הנהג תאי אחסון נוחים (אבל יש קופסת חפצים נסגרת) והכל נראה די שגרתי ופשוט.

 

 

טראקס לוקח בקלות גם את סעיף עיצוב הפנים ולא בגלל שהוא כל כך מרשים אלא מפני שהוא טוב יותר מזה של השניים האחרים והיחיד שמקנה לנהג תחושה של ישיבה ב"ג'יפון" עם תנוחת נהיגה גבוהה ושולטת. דיפוני העור והפלסטיק איכותיים, יחסית לקטגוריה, ועשויים היטב, והעיצוב הכללי מוצלח מאד דווקא מפני שהוא פשוט ולא מתחכם.
אם שמים בצד את סעיפי המחיר והתמורה למחיר מאד ברור שטראקס, עד כאן, הוא הקרוסאובר המוצלח יותר מבין השלושה.

 


שימושיות

טראקס ו-2008 הן מכוניות סופר-מיני מוגבהות ומנופחות, אבל בעוד שטראקס לקח את תפקידו ברצינות – ומציע גובה ורוחב נדיבים יחסית – 2008 היא לא יותר מאשר גרסת סטיישן של 208, כלומר מכונית נוסעים מעוצבת אבל קטנה וצפופה יחסית. עיקר החסרון ניכר במושב האחורי, שם אפילו שני מבוגרים יישבו די בצפיפות ועם מרחב ראש מצומצם.

נפח תא המטען של שני המתמודדים לא מרשים בכלל, אבל המצב מעט טוב יותר בטראקס בגלל משטח ההעמסה הגבוה יותר.

קרוסאובר, שמבחינת ממדיו ממוקם כאמור כחצי קטגוריה למעלה מטראקס ו-2008, הוא הכלי השימושי מבין השלושה ראשית לכל בזכות מושב אחורי מרווח יותר וגם בזכות תא מטען גדול משמעותית.
העניין הוא שתוספת הגובה של טראקס לא רק מועילה מבחינת הפוזה אלא גם מקלה על נוסעים מבוגרים להכנס ולצאת למושב האחורי ומאפשרת להם לכופף פחות את הברכיים כלומר לשבת בנוחות לאורך זמן ארוך יותר.

אף אחת מן המכוניות לא מתאימה להסעת שלושה נוסעים מבוגרים מאחור לאורך זמן, אבל אם אין ברירה עדיף לעשות את הנסיעה הזאת בסוזוקי על פני שתי האחרות

התנהגות, נוחות

את סעיף ההתנהגות, בהקשר הנוכחי שלו, ראוי לחלק לשניים – "הנאה מנהיגה" ו"בטיחות", ולצאת מנקודת הנחה שאף כלי בקטגוריה הזאת לא אמור ולא יכול להצטיין בתחומים האלה בגלל מרכז הכובד הגבוה שלהם. לקוחות פוטנציאליים מבקשים לעצמם נראות ופוזה יותר מאשר "התנהגות כביש", אלא שזהו סעיף חשוב לכל כלי רכב, והיחיד שבו 2008 בולטת לטובה.

בואו לא נתבלבל: לפיג'ו יש כמה מכוניות יותר מבריקות מאשר 2008 ושני דברים שמפריעים לה מאד להצליח כאן הם זויות גלגול גוף מודגשות וגלגל הגה זעיר שיוצר תחושת היגוי נוירוטית.
כדי ליהנות מן המכונית הזאת צריך ללחוץ אותה ולסחוט ממנה מהירות, אבל היא מתגמלת עם אחיזת כביש טובה, ספיגה ראויה של המתלים ורמת דיוק טובה של ההיגוי.

טראקס, מבחינה זאת, מאכזב בגלל שליטה לא מרשימה בגלגול הגוף ותחושת התבדרות לכל הכיוונים, ההיגוי שלו מפתיע לטובה ברמת הדיוק אבל לא מבחינת המשוב והתחושה, וזהו הכלי הפחות מהנה מבין השלושה, כזה שמרגיע כל נהג נלהב. גם הבלמים – לפחות במכונית המבחן – לא הבריקו.

קרוסאובר הפתיע אותנו לטובה עם שליטה טובה בגלגול הגוף, ספיגה סבירה מאד של המתלים במהירויות גבוהות והיגוי עם יותר תחושה (אבל פחות דיוק) מזה של 2008.

גם הנהג הטיפוסי של סוזוקי לא מחפש לעצמו כבישי נהיגה בדרך לעבודה, אבל יחסית לשלוש המתמודדות כאן ולדגמים אחרים של סוזוקי זאת בהחלט מכונית ראויה.
במצבי הפתעה צריך לצפות ש-2008 תהיה המכונית הבטוחה יותר אבל סוזוקי תהיה קלה יותר לשליטה ואילו טראקס יגרום לעליה מהירה מידי של קצב הלב.

2008 היא המכונית הנוחה מבין השלוש ככל שמדובר בשיכוך מהמורות אבל זה לא עוזר לה לנצח את סעיף הנוחות.

לטראקס יש מתלים נוחים בעלי מהלך ארוך, אבל שיכוך ההחזרה שלהם לא מבריק ושיכוך הרעשים הוא הפחות טוב מבין השלוש שכאן.

סוזוקי, לעומת זאת, יצרה כלי פחות נוח ויותר קופצני מ-2008 בחיי היום יום בכלל, ובמיוחד בעת מפגש עם אספלט לא איכותי. מצד שני, שיכוך הרעשים של קרוסאובר מפתיע לטובה ומשפר את תחושת האיכות הכללית, ספיגת המהמורות טובה למרות התחושה הקופצנית, והשליטה בגלגול הגוף מדויקת יותר ומועילה לנוסעים. התוצאה היא שקרוסאובר, בסיכום כללי, היא המכונית היותר נוחה מבין השלוש.

 

ביצועים

לשלוש המכוניות יש מנועי בנזין חדשים יחסית ומוגדשי טורבו, אבל גם כאן נותרת 2008 מאחור ולא בגלל שהמנוע שלה קטן יותר ובעל שלושה צילינדרים במקום ארבעה אלא בגלל אופי הפעולה שלו.

את המנוע הזה אנחנו מכירים ממגוון דגמי פיז'ו-סיטרואן, בחלק מהם הוא עובד ממש יפה ובאחרים, כמו כאן, הוא רועש ורועד מידי בסל"ד נמוך. ייתכן שבמכונית המבחן הספציפית נתקלנו במקרה פרטי יותר גרוע מאחרים אבל אבסולוטית, ואפילו ביחס לטראקס, המנוע הזה פחות נעים ופחות חזק.

המנוע המוגדש של שברולט בהחלט מתאים לטראקס ומספק תחושת תאוצה טובה בכל המצבים, לכן חבל מאד שאנשי החברה לא השקיעו בבידוד הרעשים שלו. בשימושים יומיומיים אין למכונית הזאת בעיה של כח, אבל היא מייצרת צליל חלול ולא נעים שפוגע בתחושת האיכות ומרגיע את מי שחושב ללחוץ קצת.

ההפתעה האמיתית מתקבלת רק במצבים שבהם לוקחים את 2008 ואת טראקס לנסיעה "מאתגרת", מפני שבמצב כזה חוברים המתלים הרופסים יותר של טראקס וצליל המנוע הפחות נעים שלו ויוצרים תחושת נהיגה פחות משכנעת.

2008, לעומת זאת, מגייסת במצבים האלה את כל כוחותיה, המנוע הקטן שלה מתגלה כזריז במיוחד בסל"ד גבוה ותחת עומס, והרבה יותר נחמד להימצא בה במהירויות גבוהות ותחת תאוצות.

העניין הוא ש-2008 וטראקס יכולות להתקוטט ביניהן כמה שיחפצו ואז מגיע קרוסאובר וקוטף את הפרס. השדרוג המשמעותי של המכונית הזאת במתיחת הפנים שעברה הוא מנוע חדש, מוגדש טורבו, ותיבת הילוכים אוטומטית חדשה – ועל אף שמערכת ההנעה הזאת לא מייצרת כח עוקר הרים היא מתגברת בקלילות על השתיים האחרות.

למנוע הקרוסאובר יש תחושת כח טובה גם בסל"ד נמוך וגם תחת עומס, שיכוך הרעשים שלו טוב מאד, וחוויית הביצועים, בהתאם, היא הטובה ביותר.

שורה תחתונה

מי שצריך מכונית נוסעים שימושית, כלומר להסיע ארבעה נוסעים על מטענם בנוחות בחיי היום יום יגלה שסוזוקי קרוסאובר הוא כלי הרכב המנצח של המבחן הזה.

זאת מכונית נוחה יחסית, עם מערכת ההנעה הטובה ביותר, היא המרווחת מבין השלוש, רמת האבזור שלה סבירה, והאמינות והסחירות של סוזוקי מנצחות בקלילות את אלה של שברולט ופיג'ו.

השאלה היא אם מבנה מעט יותר מוגבה, והכיתוב "קרוסאובר", הופכים את המכונית הזאת לג'יפון אופנתי או שאנחנו מדברים בעצם על תחליף למכונית נוסעים? הרי לסוזוקי יש את ויטארה, קרוסאובר עם קבלות, והוא הרבה יותר מתאים לקטגוריה.

ואם זאת מכונית נוסעים, ובהתחשב במחירה, האם לא עדיף לנו לבחור במכונית קומפקטית ומרווחת יותר כמו פולקסווגן גולף או במאזדה 3 עם מנוע ה-2.0 ליטר שלה?

מה שברור זה ש-2008 היא הבחירה הפחות טובה מבין שלוש המתמודדות כאן, ולא בגלל שזאת מכונית גרועה. עם תג מחיר של 100 או מקסימום 110 אלף ש"ח זאת מכונית שיכולה הייתה לעשות שמח לקטגוריית הסופר-מיני, אבל במחיר של ספורטאז' "אפס קילומטר" קשה להבין מה יש לה להציע לנו.

שברולט טראקס ניצח את ההשוואה הזאת עוד לפני שהיא החלה, פשוט מפני שזה הכלי היחיד שמשדר מסר ג'יפוני אמיתי, והיחיד שמצדיק לשלם תמורתו מחיר גבוה – בהנחה שאוהבים את הפוזה שלו.

העניין הוא שגם כאן, ולמרות הנצחון של "הברזל" עצמו, קשה לנו להמליץ על כלי שרק נראה טוב אבל אינו מושלם כאשר מוצמד אליו תג מחיר גבוה כל כך.

שברולט הוא לא מותג פרימיום, האיכות הנתפשת של טראקס לא כל כך מרשימה, מעבר לכביש מציעה אופל את מוקה – כלי די דומה שלא לומר זהה – במחיר תחרותי לכל הפחות, ובמרחק של 7,000 ש"ח מלמעלה או 8,000 ש"ח מלמטה מרחף צילו של קיה ספורטאז' באולם התצוגה או במבצעי האפס קילומטרים.

כמכונית, במובן הכולל ביותר, סוזוקי קרוסאובר מציעה הצעה יותר מאוזנת, נכונה ושימושית. כ"קרוסאובר" – כלי רכב אופנתי – שברולט טראקס הוא המתאים ביותר להגדרה.

צילומים: נעם וינד

בחנו: גיל מלמד, נעם וינד, אופיר דואק

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה.
כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'.
ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.